אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"בורג": כשמציאות הכיבוש והחלומות של שירה גפן נפגשים

סרטה השני של שירה גפן הוא מלאכת מחשבת של במאית מוכשרת שמנסה להביא תפיסת עולם שונה וחולמנית אל המסך בצורה שמתעתעת בצופה ללא הרף ומזכירה יצירת אמנות

תגובות

הקולנוע הישראלי חיכה יותר מדי זמן לסרט הבא של שירה גפן. מאז "מדוזות", סרט ייחודי שאין שני לו בעולם כולו, עברו שבע שנים עד ליציאת סרטה הנוכחי: "בורג". הסרט הוקרן בפסטיבל קאן לפני שנה, ומשם המשיך לפסטיבל ירושלים וכשבפרסי אופיר לא קיבל מועמדויות ראשיות, עקב שנה מלאה עד אפס מקום במתחרים חזקים. "בורג" הסתפק במועמדות לצילום של זיו ברקוביץ׳ ולעיצוב אמנותי של ערד שאואט, ובירושלים נוספו גם זכיות על פרס העריכה לנילי פלר ופרס התסריט לגפן. אם כך, מדוע התעכב שוב ושוב? התשובה לכך מורכבת משני חלקים, ראשית, "בורג" הוא סרט שמעדיף את הפיוטי והחידתי על פני העלילתי, שקרוב יותר לעולמה של אמנית הווידאו שהיא הדמות הראשית בסרט, מאשר לרוב הדברים שאנו מורגלים אליהם מבתי הקולנוע. סרט שאפשר להגיד עליו "הוא צריך להיות תלוי במוזיאון", ועוד אמירות מהסוג הזה אפשר לכתוב גם לחיוב והערכה, אבל אפשר גם כביקורת. אם להתמוגג או ללהג - הבחירה נמצאת בידיכם. שנית, הקונספט של לחכות או להשהות שזור ביצירתה הקולנועית של גפן, שבשני סרטיה הציגה דמויות שהחיים יותר קורים להן מאשר גורלן מצוי בידן. יתרה מכך, החיים הם מה שקורה להן לא בזמן שהן מתכננות תכניות, כמאמר הפתגם, אלא בזמן שהם עסוקות בלחלום חלומות.

» שרה אדלר מדברת על הטייפקאסט שלה בראיון» ליאם ניסן חוזר למסך עם "מרדף לילי"» בורג - לכל הפרטים

חסר לה בורג. טריילר ל"בורג":

מיכל קיים (שרה אדלר) מתחילה את הסרט כשהיא חוטפת מכה בראש לאחר שמיטתה קורסת. כאשר נשאלת השאלה האם היא מתעוררת אל תוך מציאות מוזרה, או שמא הרעיון של שינה כבריחה הוא זה שמתמוטט ומכריח אותה להתמודד עם המציאות? במציאות אליה התעוררה הגיבורה, צוותי צילום דופקים על דלתה ומראיינים אותה כיוצרת וידאו ארט מפורסמת. מיכל רק רוצה שיניחו לה כדי שתוכל לחזור אל ממלכת השינה, ולשם כך היא צריכה מיטה, אבל מסתבר שחסר לה בורג, תרתי משמע. דרך המסמר הספירלי אנו עוברים אל סיפורה של חברת הרכבת הרהיטים, המעסיקה עובדות מהשטחים כדי שיספרו את הברגים שנכנסים לכל שקית ולכל משלוח. אחת מהן היא נדין נסראללה (סמירה סראייה), צעירה פלסטינית המוצאת את דרכה הביתה אחרי יום העבודה בעזרת הברגים שהשאירה על הארץ ממש כאילו הייתה חלק מסיפור ״עמי ותמי״ מודרני. נדין מואשמת ברשלנות ומפוטרת מעבודתה, ובמקביל יוצאת מיכל למסע להשבת זיכרונה וגיבוש זהותה. השתיים ייפגשו בסיטואציה הזויה במיוחד, ואף יחליפו מקומות זו עם חייה של האחרת באופן המבהיר במובהק כי הסיפור שמולנו מתנהל בעיקר במישור הסמלי.

אם שרדתם את "צילי", סרט ישראלי שעלה למסכים בשבוע שעבר ומדגים כיצד לא כדאי להשתמש באופן בולט בסימבוליקה, ״בורג״ יכול להיות חוויה מתקנת. ב"צילי" מגלמת שרה אדלר דמות ראשית מפוצלת, או בעלת ייצוג מוכפל, תלוי איך מסתכלים על זה. את המשפט האחרון אפשר להגיד על כל פן וזווית ב״בורג״, שבהתאם לצורת ההסתכלות עליו הוא משנה צורה ואפילו אופי, ממש כמו יצירת אמנות, או אולי כמו הציורים האבסטרקטיים שצופנים בתוכם איזו אובייקט שצריך לגלות. כיוון שאי מציאת הפואנטה עלולה להיות מתסכלת, אציין שהפריזמה בה אני בחרתי להסתכל על הסרט היא כזו של קומדיית מחסומים מחד וקולנוע-על-קולנוע מאידך. כלומר, זווית משתנה והיא מלאת רבדית, כמו מוטיב נזילות הזהויות בסרט. ברמה אחת, העלילתית, שתי דמויות מחליפות ביניהן זהות וברמה הנוספת, העוטפת את העלילה, שכן, שחקניות בתפקידי משנה מגלמות דמויות של גברים (חן יאני בתפקיד חייל, למשל). כך מדלג הסרט בין ייצוג של פינות רבות בחברה הישראלית, לבין אמירות ותהיות לגביהן באמצעות מדיום הקולנוע, שמודגש בסרט בצבעוניות רבה בעזרת כל העוסקים במלאכה שצויינו לעיל.

"בורג" הוא בפירוש קומדיה מהתחלה ועד הסוף כשמספיק להסתכל על דמויות המשנה בכל פעם שמתעורר ספק בקשר לאופיו, ובמיוחד על הנרי דוד. גם אם זה בא על חשבון ז׳אנר רציני כמו סרטי הסכסוך ודרמות המחסומים, הסרט, כקומדיה, מרשה לעצמו להציף את הסאבטקסט. בכך הוא גם חושף את היותו יצירת אמנות ארס פואטית כשהוא מעודד חשיבה על כל בדיחה או חידוד בו, לאחר שאלה מילאו את תפקידם הקומי, ובניסיון לפענח את כוונתה המלאה של היוצרת - בין זו של גפן עצמה או בבואתה בסרט, מיכל קיים.

הנשים עומדות במחסום. "בורג" (צילום: יח"צ)

בנוסף, ״בורג״ הוא גם קולנוע אמנותי באופן שאין לטעות בו. כל הברשת מכחול בסרט הזה נלקחה בכובד ראש, אבל נועדה ליצור תחושת קלילות. בכלל, ניכר כי הכל מחושב, מקודד וממתין לפענוח, בסרט שאין בו שום בחירה סתמית, רק סתומה במכוון ובאופן זמני בלבד. כל דבר ב"בורג" נועד לחולל רגשות ולעורר מחשבות בכיוונים ספציפיים, אך בה בעת נתונים לפרשנות בידי כל צופה וצופה. לדוגמה, אין לטעות בהשראה, או ההשוואה, לחברת קניית ובניית הרהיטים ממנה מזמינה הגיבורה מיטה. "ETACA", הוא שם החברה שמתנוסס על משאית ההובלה בצבעים של כחול וצהוב שמזכירים לנו ענקית שבדית ידועה ואהודה, אך השם גם נשמע כמו "איתקה", העיר שאליה מבקש אודיסיאוס המיתולוגי להגיע באודיסיאה שלו.

רובד שלישי ובטח שלא האחרון ביצירה נוגע לזהות היוצרת. "בורג" מתחיל עם יקיצה משינה, אבל אל תוך סיוט, מה שמרמז על כוונותיו הסוראליסטיות והפנטסטיות אבל גם מקביל בין ההתנהלות של מיכל קיים לתדמית הציבורית של גפן כאמנית חולמנית. כשמגיעים המובילים של המיטה המוזמנת, אחד מהם שואל את הגיבורה אם היא צריכה עזרה בהרכבה. לא במקרה הוא מגולם בידי אתגר קרת, בן זוגה של הבמאית וסופר מוערך בזכות עצמו. אם מביטים על הסצנה הזו באופן אינטרטקסטואלי, זה יכול להשתמע שקרת שואל את בת דמותה של גפן אם היא זקוקה לעזרתו במלאכת הבנייה של הסרט (למי שלא זוכר השניים היו אחראים יחדיו על "מדוזות"). כדי להסיר את שאריות הספק, ולסיים בטון קומי, הסרט נגמר בשיחה על אחיה של הבמאית, אביב גפן.

רק רוצה לחזור לישון. שרה אדלר ב"בורג" (צילום: זיו ברקוביץ')

הסרט לוקח את המשחק בגבולות בין המתרחש בתוך המסך למציאות עד הסוף וכדי לטשטש עוד יותר את הגבול מוצגת בימים אלה, במתחם הגלריה בדיזנגוף סנטר, תערוכה אמיתית של האמנית הבדיונית מיכל קיים. זהו חלק לא רק מקידום מכירות מקורי במיוחד, אלא מתפיסת עולם כוללת שמביאה עימה שירה גפן. הבמאית המוכשרת היא כנראה הקול הכי מעניין ומיוחד בקולנוע הישראלי החדש, גם, או אולי בגלל, שהסרטים שלה הם לכל אחד ולאף אחד בעת ובעונה אחת.

כתבות שאולי פספסתם

*#