אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"הדב פדינגטון": חוויה קסומה לכל המשפחה

עם דיבוב ומשחק משובחים, בימוי מוקפד והומור בריטי בשפע,"הדב פדינגטון" הוא סרט שחייבים לרוץ לראות כדי להיזכר שגם אתם הייתם פעם ילדים. התוצאה מקסימה ומחממת את הלב

תגובות

באופן משעשע למדי, שניים מהסרטים הכי כדאיים שמוקרנים בימים אלה בקולנוע מוגדרים כסרטי ילדים. הראשון הוא "בובספוג מכנס מרובע: הסרט", שמביא עימו רוח אנרכיסטית ופסיכדלית, שכמעט ולא מנשבת בסרטים המגיעים אל המסכים לאחרונה. כדי לאזן את הטירוף המהנה של הספוג המדבר, מגיע אלינו "הדב פדינגטון" הבריטי כל כך. מדובר בסרט מקסים ושובה לב, שנותן תחושה רכה למגע, שמשרה נעימות חמימה, שמתפשטת בכל הגוף מיד עם כותרות הפתיחה. זהו סרט שקורץ מהחומרים שמהם עשויות קלאסיקות אמיתיות, כך שלא נופתע אם יהפוך לאחת בעצמו. בקופות הכרטיסים העולמיות הולך לו נהדר, אבל כולם יודעים שהמבחן האמיתי שלו שיקבע את מיקומו בהיסטוריה הקולנועית, יהיה כשילדי בכל העולם ירוצו אל הוריהם בשבת בבוקר ויבקשו לצפות שוב בהרפתקאות הדב פדי.» מה עוד כדאי לראות בסופ"ש הקרוב?» הדב פדינגטון - לכל הכתבות» ביקורת "שנה קשוחה מאוד": קרוב אבל לא מספיק

הדב שאהב ריבה. "הדב פדינגטון". טריילר:

"הדב פדינגטון" מבוסס על דמות מספריו של מייקל בונד, שהמעמד "קלאסיקה" כבר מזמן קטן עליה. נעשו בעבר כבר מספר עיבודים שונים, אבל זהו סרט הקולנוע הגדול הראשון שעוסק בקורותיו של הדב שהגיע  לבדו לתחנת פדינגטון הלונדונית, לפני שבעה עשורים. הסרט נפתח באימג' היסטורי של חוקר טבע בריטי (מונטגומרי קלייד), שמתעד את ממצאי משלחתו ליערות פרו, שם מצאו זן חדש של דובים. החוקר מלמד אותם את כיצד חיים בני האדם ונוטע בליבם פנטזיה לבקר בממלכה המאוחדת, בעוד הם מכניסים אותו לשגרת חייהם. הסרט קופץ עשרות שנים לאחר מכן והדובים (שמדובבים על ידי מייקל גמבון ואימלדה סטונטון) כבר קשישים, אבל דובון צעיר מתרוצץ בין רגליהם - זה שלימים יכונה פדינגטון (בדיבובו של בן ווישאו). נסיבות טרגיות מובילות את הדב הצעיר להגר מפרו ללונדון הגשומה, בין היתר כי קיווה למצוא את החוקר שהבטיח למשפחתו בית אם אי פעם יבקרו באנגליה. המציאות העגומה מכה עלי פני הדובון החביב, כשאיש אינו מחכה לו בתחנת הרכבת פדינגטון (שעל שמה הוא קיבל את שמו) והעיר לא מסבירה לו פנים או מציעה לו בית חם.

עם בואה של משפחת בראון אל התחנה הכל משתנה, שכן לא רק שאם המשפחה מבחינה בדב, היא גם מחליטה לתת לו בית, בזמן שינסו לברר כיצד ניתן לאתר את החוקר. מארי (סאלי הוקינס), היא אם המשפחה, שעוסקת למחייתה באיור ספרי ילדים והיא גם בעלת הנפש הילדותית והעליזה מכל שאר המשפחה. ג'ונתן (סמואל ג'וסלין), הבן הצעיר והמעופף של המשפחה, לא מתנגד לחבר לשחק עימו, בעוד שלג׳ודי (מדלן האריס), הבת הבכורה והמכונסת בעצמה (תוצר של היותה נערה מתבגרת), לא ממש אכפת. מי שמתנגד נחרצות להכנסת הדב לביתם הוא הנרי (יו בונוויל), אבי המשפחה, שמתפרנס מהערכת נזקים. מתוקף מקצועו הנרי מבין שדב לא מבויית בתוך חלל המגורים מעלה את הסיכון לתאונה בעשרות אחוזים. על אף התחנונים של כל בני הבית, כולל מנהלת משק הבית - גברת בירד (ג'ולי וולטרס), הנרי מסרב להשתכנע או לעזור לדובון הפרואני. הצרות של פדינגטון הדב מוכפלות כשמפחלצת חסרת רחמים, בשם מליסנט (ניקול קידמן) שומעת עליו, והופכת אותו לאובססיה הפרטית שלה, במטרה להשלים את האוסף שלה במוזיאון הטבע.

יותר מנומס מבני האדם. "הדב פדינגטון" (צילום: יח"צ)

את הסרט ביים פול קינג, שהרזומה שלו כולל בעיקר את הסדרה "מייטי בוש" והסרט "Bunny and the Bull". קינג כתב את התסריט במשותף עם המיש מק'קול ("החופשה של בין", "ג׳וני אינגליש חוזר") והוביל אותו למחוזות ההצלחה הכוללת. אין די שבחים לגודל ההישג של ההפקה הזו, שהשכילה לדייק בכל פרמטר אפשרי, בזכות רצף בלתי פוסק של החלטות אמנותיות נבונות ונכונות. בתור התחלה, הבחירה להקים לחיים את פדינגטון כדב מונפש בעולם ריאליסטי מוסיפה לזרות שלו, אך ככל שהסרט מתקדם והזיכרונות מיערות פרו הצבעוניים מתעמעמים לטובת לונדון האפרורית ובית משפחת בראון, כך גם העין מתרגלת. פדינגטון משתלב בהדרגה בעולם של הסרט, במקביל לתהליך קבלתו שעובר לא רק על המשפחה אלא גם על הצופה. אחרי שליש מהסרט, התחושה היא שפדינגטון הפך לדמות אורגנית לכל דבר ועניין, בעולם הנברא על המסך. אפשר לחוש את אהבת הקולנוע של הצוות קורנת החוצה מן המסך, מה שבא לידי ביטוי באופן בו היצירה נפתחת ובכמה רגעים קסומים, שהמרכזי בהם כולל את הפעם הבאה שנפגוש הקרנת פילם עתיק בתוך הסרט עצמו. מעבר להתענגות והתרפקות נוסטלגית, יש כאן מסר יפהפה על הצורך של ההווה בשימור העבר, על כוחו של הזיכרון האנושי (או הזיכרון הדובי) החזק מכל משכתבי ההיסטוריה, ועל אמונה בצדקת דרכך, גם כשהעולם טוען אחרת.

לזכותו של הסרט משחקת גם העובדה שהוא בריטי מכף רגל ועד קצה המגבעת. אלה לא רק כריכי הריבה, מזונו העיקרי של הדובון, או המשפחה הכל-כך אנגלית שעליה נופל גיבור הסרט. יש ב"הדב פדינגטון" דיון מעניין על לונדון העכשווית, זו שבה הנימוס הבריטי נראה כמו חלק מעולם ישן, ושבה מהגרים יכולים להרגיש בבית ולא בבית בעת ובעונה אחת. לא לחינם להקת הרחוב שחוזרת מספר פעמים בסרט מנגנת דווקא מוזיקת קליפסו (שמקורה בטרינידד), ממש כשם שאין זה מקרי שהסרט עצמו מנגן כל הזמן על מוצאו הפרואני של גיבורו. בריטניה שהובטחה לדובים מראשית העלילה, קיימת רק כמזכרת בכדור זכוכית מושלג, שכן זו של היום הרבה יותר קוסמופוליטית, אבל לא פחות מחוברת לשורשיה. הסרט מתחבר אל המסורת דרך מוסכמות וקונבנציות של קומדיות בריטיות קלאסיות, מהסוג שלא היה מכבד את עצמו אילולא היה מכיל לפחות סצנה אחת בה גבר יתחפש לאישה. גם הומור בריטי יש כאן בשפע, מנמוך ועד גבוה וכשהוא משולב בנושאי העיסוק של הסרט, מתקבלות סצנות אייקוניות, כמו זו שבה פדינגטון מבקש לרדת במדרגות הנעות שבמבוכי הרכבת התחתית של לונדון.

נטייה להיכנס לצרות. "הדב פדינגטון" (צילום: יח"צ)

נדבך נוסף של היותו סרט בריטי הוא המשחק המצוין של כולם, החל מהילדים, דרך המבוגרים ושאר הדמויות בשר ודם וכלה בדמויות המונפשות שמתעוררות לחיים באמצעות משחק קולי. כל מדבבי הדובים נבחרו בקפידה, וההחלטה להחליף ברגע האחרון את קולין פירת' בווישאו הצעיר בתור קולו של פדינגטון עשתה חסד עם הדמות. בגזרה האנושית, חדי אבחנה ישימו לב לכמה דמויות משנה בגילומם של ג'ים ברודבנט ומאט לוקאס מ"הממלכה הקטנה". ובל נשכח את את בני הזוג בראון, בונוויל מפליא לגלם את תהליך ההתרככות וההתפכחות שעובר על אב המשפחה, והוקינס מתחברת שוב לדמות קלת הדעת שהיא מיטבה לגלם ולעיתים פשוט גונבת את ההצגה. מעל כולם זורחת, באופן די מפתיע יש לציין, הופעת המופת של ניקול קידמן. זוהי תצוגת המשחק הטובה ביותר שלה מזה עשור לפחות. מתברר שהיא ביצעה לא מעט מהפעלולים שלה בעצמה ואף לקחה שיעורי פחלוץ והטלת סכינים, מה שגורם לה לטרוף את התפקיד. כשרונה מעולם לא הוטל בספק, אך השחקנית נראית כבויה למדי כבר זמן רב, וכעת ניעורה לחיים מתרדמתה - והנאתה ניכרת. קידמן סיפקה כאן רשעית שדיסני היו חולמים עליה, מהז׳אנר של קרואלה דה-ויל, בסרט בו היא הסמכות הבלעדית על כך שמשהו רע עשוי לקרות - וזה מוסיף המון.

לכו לראות את "הדב פדינגטון" לא רק כדי לבדר את הילדים בחופשת הפסח, ועדיף שתעשו זאת בגרסה המקורית, כי הרי בעולם שלנו גם מבוגרים זקוקים מדי פעם לסרטים חיוביים על התחלות חדשות והתחברות אל שמחת החיים הפנימית. את הגרסה המדובבת לא ראיתי, אבל קשה להאמין שהיא שומרת על הצביון האנגלי המובהק של הסרט, שהוא חלק אינטגרלי מנשמתו המיוחדת. לכו לצפות בסרט גם רק בשל הסיבה הפשוטה שפעם גם אתם הייתם ילדים וכך תזכרו איך זה מרגיש, ותרגיעו את החשש מכך שכבר לא עושים סרטים כמו פעם, כי הנה, עובדה שעושים וזה עדיין עובד.

כתבות שאולי פספסתם

*#