אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מאמי": חותמת איכות מסקרנת לבמאי המבטיח

סרטו החמישי של הבמאי קזבייה דולן אינו חף מבעיות, אך עדיין מצליח לגעת בנקודות הנכונות, לרגש ולהביא סיפור מורכב על אנשים שמחפשים את הדבר היחיד שאין להם - חיים נורמליים

תגובות

לפני ארבע שנים, במסגרת מדור די.וי.די. (שפורסם במקור בגרסה המודפסת - עליה השלום של עכבר העיר), המלצתי לשים עין על במאי קנדי - צרפתי צעיר בשם קזבייה דולן. בזמנו, המגיהה התעקשה לכנותו בשם ״חבייר״, שזהו התעתיק העברי לשמו של הבמאי מספרדית, למרות שהוא בכלל מקוויבק. מדובר בעניין מעט אירוני נוכח הבקשה שלי לשנן את שמו, מאחר והנקודה נותרת בעינה - היה ברור (לא רק לי כמובן, אלא לכל עולם הקולנוע) שדולן עומד להיות הדבר הבא. ארבע שנים בלבד לאחר אותה הבטחה, ודולן לא רק הגדיל את כמות הסרטים שביים משניים לחמישה, אלא גם הספיק לזכות בפרס השלישי בחשיבותו בפסטיבל קאן עבור סרטו הנוכחי: ״מאמי״. » רוצים לזכות בכרטיסים להקרנה של "מאמי"?» צפו בטריילרים החדשים והמסקרנים שיצאו» "מאמי": לכל הפרטים ומועדי ההקרנהבזכות "מאמי" דולן קיבל את חותמת האיכות הסופית והפך מהבטחה גדולה - לבמאי גדול. הסיבה שהעליתי באוב את הכתבה ההיא, לא נועדה כדי לבסס את עצמי כחוזה עתידות (הרי לא הייתי היחיד ובטח לא הראשון), אלא דווקא כדי להכות על חטא. בתוך כמה שנים ומספר סרטים, דולן, שחגג יום הולדת 26 החודש, גדל להיות היוצר שציפו ממנו להיות, אך בדרך הפך למפונק וניכר שעדיין לא מצא את דרכו.לא קל להיות אם חד הורית. "מאמי". צפו בטריילר:האם יש תקווה אמתית לתא משפחתי מתפורר? שם הסרט ״מאמי״ הינו תעתיק שקצת מוציא מהקשרו את שמו המקורי של הסרט, המילה האנגלית ל״אמא״. האימא מהכותרת היא דיאן, המכונה די (אן דורבל), אישה שבארץ אולי הייתה מקוטלגת בקלות כעממית, שמתגוררת בקנדה ומגלה שהחברה מסביבה מתקשה להסתגל אליה. היא מגיעה לחלץ את בנה הפרובלמטי, סטיב (אנטואן-אוליבייה פילון), מהמוסד בו הוא חוסה רק כדי למצוא שם פקידה שלועגת לצרפתית ולגינונים שלה. בעבודה המצב כבר יותר חמור, כשאשתו של הבוס מפטרת אותה ושולחת אותה להתמודד עם גידול הנער בעל התקפי הזעם ושאר בעיות התנהגות, היא מתגלה כאם חד הורית חסרת כל מושג. הישועה מגיעה בדמותה של השכנה, קיילה (סוזן קלמנט), מורה בשנת שבתון שסובלת מחרדה קשה המובילה לגמגום. קיילה מתוודעת למשפחה הלא שגרתית ומחליטה לעזור לסטיב בלימודים. לאורך הסרט מתעוררת התהייה האם יש בכלל תקווה אמיתית וכנה לתא המשפחתי המפורר והמחורר הזה.

הדבר הראשון שבולט בסרט, עוד משלב הטריילר, הוא גודל הפריים. דולן בחר שלא להשתמש בכל רוחבו של מסך הקולנוע, אלא למרכז את סרטו כריבוע, באופן שנדמה לפרקים יותר גבוה מרחב, ולעיתים מרגיש כמו צילום אנכי בטלפון סלולרי. גם מי שאינו בקיא ברזי הקולנוע ודאי ישים לב לבחירה האמנותית הלא קונבנציונאלית, שהמשמעות שלה ברורה - החיים של הגיבורים לוחצים עליהם מכל הכיוונים והם מרגישים כלואים. כדי שלא תפספסו, דולן גם פותח את הפריים ברגע מאוד מודגש ומלאכותי, ממש באותו זמן שרווח לדמויות שלו, כלומר כשהן יכולות לקחת נשימה עמוקה, לראשונה בסרט. הפריים גם יחזור ויצטמצם ברגע ששוב יהיה מחניק, וכל העסק יחזור על עצמו פעם נוספת. קשה לומר שזה הרבה יותר מגימיק, אבל המטרה המידית הושגה – הסרט מבקש לציין את ייחודו האסתטי ותובע את תשומת הלב באופן מניפולטיבי.אימא יקרה לי. "מאמי" (צילום מסך)

נקודת החולשה העיקרית של הסרט הם רגעי הדרמה הפיזית והמילולית שמתגברים לאורך הסרט. הדרמה אצל דולן תמיד צעקנית, מתפוצצת, ומגיעה לשיא בכל כמה דקות - כך שהוא נאלץ להרים את הווליום ואת חריפות האירועים ככל שהסרט מתקדם. כצופה, זה אוטם אצלי את שריר הלב הרבה יותר מאשר צובט או שובר אותו, משום שחשוב לזכור שמדובר בסרט לא קצר בכלל (כשעתיים וחצי), כך שלקראת הסוף מצאתי שאת מרבית האנרגיה הרגשית כבר הוצאתי בשליש הראשון. באופן הזה ״מאמי״ מתכתב ישירות עם סרטו הראשון של דולן, ״הרגתי את אמא שלי״ - אלא שמאז הוא היה אמור להשתפשף או להתעדן קצת.

בשל ריבוי הדרמה, כמו ביתר סרטיו, דולן במיטבו כשהדמויות שלו לא מדברות. השימוש שלו במוזיקה פנומנלי כתמיד, בין אם הוא בוחר להיטים עכשוויים יחסית, או בכאלה שכיכבו בצמרות מצעדים למיניהם עוד לפני שנולד. כשהוא מורח את הרגעים הללו, הלא-מילוליים (והוא מורח),  מתפוגגת תחושת ההתשה מרגעי הדרמה המתוחים ומתחלפת ברווחה. אולם, מאחר שגם אם זו התחושה תצוץ שוב בסצנה הבאה, יש בכך כדי להעיד שדולן מודע לתובענות שלו מהצופים, ולכן הוא מפזר בועות חמצן לשימושם. ישנו רגע חזק נוסף בסרט, שגם הוא חסר מילים אבל עז מבע, ויזואלית ומוזיקלית. מדובר בסצנת פנטזיה קצרה של אחת הדמויות, החולמת על כל מה שלא יכול לקרות - חיים נורמליים. מדובר בשאיפה פשוטה כשם שהיא בלתי אפשרית, שמהווה הוכחה ניצחת לסערת הברקים שהבמאי יכול לחולל – אשר גם מעלה את השאלה - מדוע הוא זקוק ליתר המניפולציות?משפחה לא קונבציונלית. "מאמי" (צילום: יח"צ)מצד אחד, טבעי שיוצר באמצע שנות ה-20 לחייו יסבול מחוסר ביטחון ויחפה עליו ברצון למצוא חן. מצד שני, דולן מגיע אל הסרט הזה כשמאחוריו כבר כמה וכמה יצירות קולנועיות באורך מלא, כך שלא מדובר בטירון. דולן הוא כבר מזמן קולנוען שמשחק במגרש של הגדולים, והחל מנקודת המפנה שהיא ״מאמי״ אי אפשר לעשות לו הנחות יותר. עם זאת, הוא אינו תופעה ייחודית כפי שניתן לחשוב, מאחר ועולם הקולנוע מורגל בגאונים צעירים, שכן דולן נמצא כעת בגיל בו אורסון וולס יצר את ״האזרח קיין״, מיצירות המופת הגדולות של כל הזמנים.

קזבייה דולן הוא ללא ספק פצצת כשרון קולנועית שמטעינה את עצמה כמו דינמו, רק מעצם העשייה, ומתפוצצת ברעש גדול בכל כמה שנים. כמו שהוא למד שמקומו מאחורי המצלמה, למרות המראה המצודד שלו, אולי עכשיו, אחרי שזכה בפסטיבל קאן (אותו נהג להשמיץ), הוא ירגיע את הניסיון למצוא חן ויחליף אותו בהמשך חיפוש דרכו הקולנועית הייחודית.

כתבות שאולי פספסתם

*#