אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"פוקוס": וויל סמית' והתגלמות הפנטזיה הגברית

למרות שמובילים אותו שני שחקנים כיפים במיוחד וצמד במאים שיודעים לספק את הסחורה, "פוקוס" הוא סרט חסר מיקוד, שהולך לאיבוד בתוך עצמו

תגובות

סרטי נוכלים ועוקץ כאילו מזמינים עיסוק בקולנוע מעצם טבעם. אין דבר  מתבקש יותר ממערכת יחסי גומלין בין סרטים על נוכלות לבין אמנות הקולנוע עצמה, או בשמה השני - אמנות האשליות והמניפולציות. אבל ״פוקוס״ פחות ראוותני בקולנוע שלו ולמעשה הוא די משחק על בטוח, בעודו הולך על הקבלה אחרת - בין אמנות הנוכלות לנוכלות שבאהבה. הדמויות שבות ואומרות כי בעסקי הרמאות אין מקום לאהבה, ושהאהבה תהרוג אותך. אבל האין כולנו מעמידים פנים באהבה? עוטים רושם מסוים שאמור לגרום לצד השני לבטוח בנו, מסתירים את מי שאנחנו באמת? לפתע, מעצם בחירה זו בנושא העיסוק העיקרי שלו, מתגלה שלפנינו סרט קצת עצוב על שברונות לב, במקום כיף גדול שהיה יכול להתרחש בדיוק באותה הקלות.

» פוקוס – כל הפרטים ומועדי הקרנה» שוברי קופות: הניצחון החמוץ של וויל סמית'

״פוקוס״ מתמקד בדמותו של אמן הנוכלות ניקי (וויל סמית׳), שמרוב שעמום מהמקצוע ומרמת הביצוע הגבוהה שהגיע אליה, מחליט לקחת תחת חסותו גנבת צעירה ולהוטה בשם ג׳ס (מרגו רובי). חבריו בטוחים שהוא עושה זאת בשביל הרומנטיקה, למרות שידוע לכל שלניקי אין באמת לב ושהוא בחור בוגדני. אבל הוא לא נזהר, וגם היא לא - שניהם נכווים זה מזו במהלך מכה עתירת משתתפים. שנים לאחר מכן הם נפגשים שוב, בסיטואציה שונה לגמרי. ניקי עובד על המכה הגדולה באמת, ומתכנן לרמות את הבעלים של אחת מקבוצות הרכב המתמודדות בפורמולה 1, עשיר אקזוטי בשם גריגה (רודריגו סנטורו). נדמה כאילו המכשול היחיד שלו הולך להיות שומר הראש החטטן של איל המירוצים, אוונס (ג׳ראלד מקרני), אבל הוא מופתע למצוא שם מישהי נוספת שעלולה לחבל בתוכנית שלו - ג׳ס הנבגדת. האם היא תסגיר אותו, או תחבור אליו? ואולי בעצם הכל חלק מהתוכנית הגדולה? ואם כן, של מי?

מרוב טוויסטים לא רואים את הסרט. "פוקוס" - טריילר:

אלגוריתם של פנטזיה גברית

שאלות אלה, הסותרות זו את זו בכל כמה דקות, מתערבלות במהלך הצפייה בסרט, בזמן שעוד פיתול עלילתי משלים הקפה סביב המסלול המעגלי בו הוא חג כמכונית מירוץ. לעיתים מרוב טוויסטים לא רואים את העלילה, לפרקים קשה לזכור על איזה כביש אנחנו בכלל, לאן נוסעים, או למה יצאנו לדרך. כמובן שיש מקום לתעתועים והסחות דעות בסרט העוסק במישרין בגנבים ובתחמנים, אבל להם לפחות יוצא לשדוד משהו במהלך התחבולות, בין אם זה כסף או את הלבבות זה של זו. אבל מה הסרט גוזל מצופיו מלבד זמנם ומרצם? ומה הוא נותן בתמורה? בעיקר קצת זמן איכות עם סמית׳ ורובי, למען האמת.

וויל סמית׳ נזכר שהחיים לא נגמרים גם כשיש לך ילדים, ובמקום להפיק דברים לבת שלו (״אנני״), או לבן שלו (״קראטה קיד״) או לככב לצידו בסרטים של מ. נייט שיאמאלאן (״העולם אחרי״) - הוא שב לשחק בתפקיד ראשי מעורר עניין. זה נכון שהוא קצת על אוטומט בסרט הזה, אבל זו בעצם ההוכחה שלפעמים קסם אישי ואחלה פיגורה יכולים להספיק. באותו נושא, עדיין קשה לתפוס שמרגו רובי אינה אלגוריתם שנועד לענות על פנטזיה גברית מושלמת, אבל כדאי להתחיל להתרגל לנוכחות של השחקנית משום שהיא כאן כדי להישאר.

עוד סיבה לעבור לאוסטרליה. מרגו רובי (צילום: יח"צ)

רובי, עוד תוצר נטול פגמים של יבשת אוסטרליה, כנראה רק תלך ותשתפר מבחינת משחק, היות והיא רק בת 25 וכבר עבדה עם במאים כמו סקורסזה (״הזאב מוול סטריט״) ומול שחקנים כמו דיקפריו וסמית׳. מה גם שהתפקידים הבאים שלה עשויים וצריכים להיות מכוננים - החל מג׳יין בעיבוד מחודש ל״טרזן״, ועד בת זוגו הפסיכוטית של הג׳וקר, הארלי קווין, בסרט המאגד יחדיו כמה מהאויבים הכי קשוחים של באטמן, ״יחידת המתאבדים״ (גם לשם יעקוב אחריה וויל סמית׳). קשה להגיד שהיא מבריקה בתפקיד של ג׳ס הנוכלת, אבל זה גם לא שיש משהו שהיא עושה לא בסדר. או במילים אחרות, כנראה שהשחקנים אינם הבעיה הכי גדולה של ״פוקוס״.

סדק קל באמון

מי שחתום על הישגיו ועל כשליו של הסרט כאחד, הם כמובן זוג הבמאים גלן פיקארה וג׳ון רקווה, צמד דו-קוטבי. מצד אחד הם ביימו בעבר את ״אני אוהב אותך, פיליפ מוריס״, ששוטט בדיוק בטריטוריות האלה של פשע ורומנטיקה חסרת תקנה, וכן את ״טיפש, מטורף, מאוהב״, גם הוא עוסק בצפונות ותחבולות הלב האנושי. מצד אחר, הם גם הכותבים של ״הכי גרועים בליגה״, ״סנטה בשקל״ וכמובן ״כלבים נגד חתולים״ הראשון והשני, כך שיש בהם גם פן מקצועי וקר יותר. לכן, למרות שמדובר בפרויקט שבו הם אינם במאים להשכרה אלא גם משמשים כתסריטאים, נדמה כאילו ליבם המשותף לא לגמרי היה מושקע בסרט. או שאולי סתם היה להם יום חלש במשרד, שכן ״פוקוס״ היה יכול להיות כל כך הרבה דברים, אבל בחר להיות כמעט שום דבר.

לא הם הבעיה. רובי וסמית' ב"פוקוס" (צילום: יח"צ)

אם זו קומדיית פשע, לא חסרים קצת צחוקים? אם זה מותחן נוכלות אמיתי וכואב, האם לא היה כדאי להטעין את הטוויסטים במשמעות יתרה? יוצא ש״פוקוס״, באופן אירוני למדי, הוא סרט חסר מיקוד. סרט שיש בו לאות מסוימת, ובמקום להיות כיפי החליט ללכת לכיוון המותח או אפילו האפל לעיתים. זו גם בחירה קצת תמוהה וגם מאכזבת נוכח הביצוע, אבל במערכת היחסים של קהל-יוצרים, האמון בשניים האלה רק נסדק קלות, ולא נשבר ממש. כשהם ישובו עם יצירה חדשה, סביר שנשוב אנחנו אל זרועותיהם.

» פוקוס – כל הפרטים ומועדי הקרנה

כתבות שאולי פספסתם

*#