אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"50 גוונים של אפור": מבטיח הרבה, מקיים מעט

החדשות הטובות הן ש"50 גוונים של אפור" עומד בסטנדרטים של סרט קולנוע. החדשות הרעות הן שהוא סקסי כמו צהרי שבת אצל ההורים, ושלשחקנים מגיעה מדליה על שהצליחו לא להתפקע מצחוק בעודם אומרים את שורותיהם

תגובות

״חמישים גוונים של אפור״ נחשב לאחת התופעות התרבותיות המשמעותיות של העשור הנוכחי. הפרק הראשון בטרילוגיית הרומנים האירוטיים הפופולרית הפך את היוצרת שלו, אי.אל. ג׳יימס ששמה האמיתי הוא אריקה לנארד, לשם דבר בעולם הספרות מצד אחד, ומאידך גרר ביקורות קיצוניות למדי על כתיבתה הדלה. את הספר נהוג לכנות סקסי ופרובוקטיבי, בעיקר בשל ההתעסקות שלו במשחקי שליטה וסאדו-מזוכיזם, אבל זהו השלב בו אני מתוודה שלא קראתי אף אחד מכתביה של ג׳יימס טרם הצפייה בסרט הקולנוע המבוסס על הראשון שבהם. לגבי שינויים בין הסרט והספר אפשר להיעזר במאמרים מרחבי הרשת, שסערה כמו שכשוך רגליים בבריכת ילדים בכל פעם שנחשף פרט חדש הנוגע לעיבוד הקולנועי. בשל עדת המעריצים שזכתה לתיוגים לא מחמיאים בתקשורת, יחד עם החשש הראשוני שמדובר במוצר נלווה לספר שלא הושקעה בו מחשבה רבה, היה קל ומפתה להתנשא מעל הסרט מבעוד מועד.

» 50 גוונים של אפור - כל הפרטים ומועדי הקרנה» איך קיבלו את הסרט בפסטיבל ברלין?

עם זאת, היה גם הרבה יותר מעניין לנסות להבין את הסיבות להצלחה, שלו ושל מה שהוא מייצג. לאחר הצפייה ב״חמישים גוונים של אפור״ גרסת התמונות הנעות, הדבר החשוב ביותר שאי אפשר להתעלם ממנו הוא שמדובר בסרט קולנוע לכל דבר ועניין. סרט עם במאית אמיתית (סאם טיילור-ג׳ונסון, ״הנער משומקום״), תסריטאית של ממש (קלי מרסל, ״להציל את מר בנקס״), ואפילו פסקול של דני אלפמן הנודע (המלחין הקבוע של טים ברטון). אמנם אחד הסרטים הסתמיים שניתן להעלות על הדעת - כפי שמצופה בסרט שכבר בשלם השם מבטיח להציג את כל צבעי השעמום באשר הם - אבל לכל הפחות כזה שראוי להתייחס אליו בתור סרט ולשפוט אותו ככזה. 

כל צבעי השעמום. "50 גוונים של אפור" - טריילר:

באנגלית שם הסרט מאוית עם שגיאה מכוונת, שכן Grey מהכותרת אינו הצבע אפור אלא המיליונר הצעיר כריסטיאן גריי (ג'יימי דורנן). גיבורת הסרט היא אנסטסיה סטיל (דקוטה ג'ונסון), אנה בקיצור, המגיעה לראיין את מר גריי כסטודנטית צעירה. כבר ביציאה ממכוניתה, היא מתפעלת מהבניין הענקי והזקוף של גריי, ובפנים הכל מרשים אפילו יותר. לצערה של אנה המגושמת, הראיון מתחיל ברגל שמאל. כלומר, ברגל שמאל שלה, המכשילה אותה אל הקרקע, מה שמזכה אותה מיד במחווה אבירית מצידו של גריי, ובהמשך גם בעיפרון עם שמו של הגברבר אותו תמהר הגיבורה להכניס אל פיה. סליחה על התיאורים, אבל זה לא בדיוק הסרט הכי עם הסאבטקסט הכי מעודן בעולם.

באותה פגישה ראשונית בין השניים ניצת משהו, אם כי לא לגמרי ברור מה. אולי התחלה של התאהבות של אנה בצעיר בעל המעמד? אוי, אבל היא סתם עובדת בחנות לחומרי בניין, המעבירה את חייה בלי שגברים ישימו לב אליה. האם יש לה סיכוי? האם יאהב אותה בחזרה? התשובות לשאלות האלה מפתיעות, משום שהן תלויות בשאלה אחרת - האם אנה אוהבת יחסי מין סאדו-מזוכיסטיים, והאם תסכים להיות השפחה הכנועה של גריי. אם זה הדבר הכי מסקרן ששמעתם בימיכם, ייתכן שיש לסרט הזה סיכוי אצלכם. אם פיהקתם - תפהקו גם בצפייה עצמה.

כמו לצפות בתבשיל כוסמת המנסה לפתות מגהץ. דורנן וג'ונסון בסרט (צילום: יח"צ)

אינטימיות מאולצת

הסופרת, שעברה את גיל 50, התוודתה בעבר כי הגתה את יצירותיה כפאנפיקשן של סדרת סרטי ״דמדומים״. כלומר, כמעריצה של עלילות בלה ואדוארד, היא ישבה וטוותה סיפורים בהשראתם, שמאוחר יותר פיתחו אישיות משל עצמם וגדלו לסיפור שבבסיס ״חמישים גוונים״. המידע הזה הופך את המערכה הראשונה של הסרט למבדרת למדי, משום שהיא זהה בצורה מדהימה ל״דמדומים״ הראשון - החל ממשולש אהבים מאולץ, הצלת הגיבורה בידי הבחור שמגיע ברגע הנכון וכלה בנשיכות שפתיים מופרזות של השחקנית הראשית. אבל הבעיה עם יצירה שמתחילה כמחווה לסרט מהונדס גנטית כמו ״דמדומים״, היא שהשעתוק של השעתוק מכיל מעט מאוד תכונות אנושיות. כלומר, כנראה ש״חמישים גוונים״ לא יהיה הסרט האהוב על מי שמחפש אלמנטים קולנועיים כמו אמינות של פעולות או של דמויות, או אפילו על מי שאי פעם פגש בני אדם.

האשמה בכך מתחלקת שווה בשווה בין השחקנים והטקסט. מצד אחד, לשני השחקנים מגיעה סוג של מדליה על שהצליחו לא להתפקע מצחוק בזמן שהם אומרים את שורותיהם, או מקשיבים לפרטנר שלהם (מאמץ לא פחות). אגב, אי אפשר לומר את אותו הדבר עליי או על חלק מהקהל בהקרנה בה נכחתי. מצד אחר, המשחק של ג׳ונסון ושל דורנן אינו יכול להיחשב כמוצלח משום בחינה שהיא, בעיקר מפני שהוא לא תואם את הסיטואציה. למעשה, הוא כלל לא משתנה ממצב למצב. הרגעים האינטימיים ביניהם כשהם לבושים מביכים לא פחות מאלה שכוללים עירום, אבל זה בעיקר כי הסרט תקוע במעין מעגל קסמים שאין להיחלץ ממנו.

כאמור, כיוון שאין בסרט שום עידון או סאבטקסט בשורות הנאמרות, לכאורה נחשפים בפנינו המניעים הכמוסים ביותר של הדמויות באופן הברור ביותר. עם זאת, האופן בו השחקנים מגישים את השורות הללו אינו תואם בשום אופן את הנאמר בהן, וכך למעשה נוצר הרובד החסר של משחקיות, של סתירה בין הנאמר לנעשה ושל דברים הנסתרים מהעין. זה היה עלול לבלבל אילולא נבחר צמד שחקנים מוגבל פחות לתפקידים של סטיל וגריי, אבל לפעמים מינוס ומינוס נותנים פלוס. דורנן בעיקר משתדל להיראות לוהט ומסוכן, בעוד ג׳ונסון בעיקר מתנשמת ונאנקת - בין אם היא חווה עונג מיני או חוצה את הכביש. בקיצור, הרומן ביניהם הוא קצת כמו לצפות בתבשיל כוסמת המנסה לפתות מגהץ.

סטריליות מטרידה. "50 גוונים של אפור" (צילום: מתוך הסרט)

התעסקות ברצונות כמוסים בכל הנוגע לייצוגים של מיניות, הסרט הזה סקסי בערך כמו לבלות את צהריי שבת אצל ההורים, ואם מה שרואים בו נחשב לפרובוקטיבי כנראה שהחברה האנושית נאיבית הרבה יותר ודפוקה הרבה פחות ממה שנהוג לחשוב. אגב טיזינג, מבחינה קולנועית ממש לא חסרות התגרויות בסרט, שמבטיח הרבה בלי לקיים כמעט כלום. ראשית, כל מה שרואים בסרט הוא סקס נוסח הוליווד. ובסרטים אמריקאיים של אולפן גדול, כידוע, לגברים ונשים אין איברי רבייה - הם פשוט ברבי וקן בגודל אדם. שנית, המגעים המיניים למיניהם מצולמים ומשוחקים בסטריליות שיש בה משהו מטריד, שלא לומר מדאיג. זה אמנם תואם את הייצוגים של כלל הרגשות הנידונים בסרט, אבל זה בטח לא הופך את העניין למרתק לצפייה. אם כל זה בכל זאת נשמע לכם או לכן מחרמן, יש לא מעט מזה בסרט, שאני כנראה לא קהל היעד שלו. אבל מי כן? זה כבר באמת נושא מסקרן הפותח פתח לשאלות רבות.

מיניות של בובות ברבי. "50 גוונים של אפור" (צילום מסך)

האם ״חמישים גוונים של אפור״ מייצג סוג מסוים של נשיות וגבריות? האם יש בו סוג של פנטזיה שאפשר להזדהות עימה? העובדות, כלומר נתוני המכירות של הספר ובעתיד הקרוב ודאי גם של הכרטיסים לסרט, מוכיחות שאפשר גם אפשר. אבל מה כל כך קורץ כאן? האם זה הסיפור על הבחורה הרגילה והמסוגרת שלומדת להכיר את עצמה בזכות השגת הבחור השווה ששם לב אליה, או התשוקה להרס ויצירה מחודשת בתוך מערכת יחסים? התחושה היא שסוד הפופולריות של היצירה הוא ההתעסקות ברצונות הכמוסים לא רק של הגיבורה, או אפילו הסופרת, אלא של קהל הקוראים.

לפיכך, אפשר להבין את הסרט כהנצחה מזיקה של הקלישאה לפיה יש נשים שמחפשות מניאקים ואוהבות שרעים אליהם, או באופן תמים יותר כגרסת ההגזמה של אהבה ראשונה שנגמרה בחבר מתעלל ושתלטן. עניינים כמו בחינת גבולות, להישאר את הלילה, הקשר בין מין ורומנטיקה, המתנה לבחור הנכון ויכולת לדעת מתי להגיד לא - כל אלה ועוד מועצמים בסרט לדרגות קיצון שמגחיכות אותם, אבל כנראה גם מעוררות הזדהות ואפילו מציתות רגשות אצל צופים מסויימים. אולי יש משהו מדליק ומגרה דווקא כי זה סתם סרט, על סתם אחת. ואולי לא.

» 50 גוונים של אפור - מועדי הקרנה

כתבות שאולי פספסתם

*#