אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"הולכת רחוק": מסע ששווה לעבור

הסרט שזיכה את ריס וויתרספון במועמדות לאוסקר, ממצב אותה כשחקנית כל יכולה וחסרת פחד. יחד עם תסריט חכם ובימוי מדויק, נוצר מסע קולנועי מרגש ומפתיע

תגובות

איך היה נראה ״עד קצה העולם״, סרטו של שון פן על פי סיפורו של כריסטופר מקנדלס, עם דמות ראשית שאינה אידיוט אמריקאי שמונע בידי אידיאולוגיות כוזבות? תשובה אפשרית לשאלה הזו מספק הסרט ״הולכת רחוק״, שדומה בנקודת הפתיחה שלו לסרט האהוד באופן חסר פרופורציות משנת 2007. אבל כמו שבילים מתפצלים, מדגימים שני הסרטים כיצד ניתן לפלס דרך שונה לחלוטין מאותו מוצא, ולכן גם להגיע למקומות אחרים. אפילו השם המקורי דומה - לסרט הוותיק מבין השניים קראו ״Into the Wild״ ולחדש פשוט ״Wild״.

» הולכת רחוק – כל הפרטים ומועדי הקרנהאת הגרעין של כפל המשמעות המקורי שומר גם השם הישראלי - באנגלית זהו הטבע הפראי, של הגיבורה ושל נופי אמריקה, ובעברית זהו מסעה של אישה ההולכת מרחק פיזי רב, משום שבחייה הלכה רחוק מדי ובקלות מדי בכל הנוגע לחטאי הבשר. שריל סטרייד, שעל ספרה מבוסס הסרט, לא ביקשה להיות ״אחד עם הטבע״ אלא להתאחד עם עצמה, להתפייס עם הבחירות הדפוקות שלה ועם מי שהיא באמת. זהו ביקור בתחתית נפשה של אישה שרגליה נגעו בקרקעית הייאוש והחלו לפרפר, בתקווה נואשת לא פחות להציף אותה למעלה, בחזרה לחיים.

טרק לניקוי הנשמה. ריס וויתרספון ב"הולכת רחוק" (צילום: יח"צ)

את שריל סטרייד מגלמת ריס וויתרספון, המועמדת לאוסקר על תפקידה, ומי שיישאר לכותרות הסיום יזכה לראות תמונות של סטרייד האמיתית במסעה לאורך שביל רכס הפסיפיק. בהחלטה סיפורית חכמה, הסרט נפתח עם נקודת שבר במסלול, ורק אז שב עם הגיבורה אל תחילת הטיול הרגלי שארך מעל ל-1,100 מייל (פי 1.6 בקילומטרים). סטרייד, ללא רקע ממשי כטיילנית אבל עם הכנה והרבה כוח רצון, בחרה לצעוד את דרכה לניקוי הנשמה באחד השבילים המפורסמים בארצות הברית.

» אוסקר 2015 – הסיקור המלא

הסרט חושף הן את האתגרים הקטנים שמציבים בפניה הטבע וציוד ההישרדות שלה, והן את האתגר העצום שבהתמודדות עם עצמה. כל הסיבות הכואבות ליציאה למסע הזיכוך הזה נחשפות בהדרגה, אבל כבר מההתחלה ידועים שני דברים על מצבה המשפחתי. הראשון הוא שבעלה לשעבר, פול (תומאס סאדוסקי), שולח לה חבילות ומכתבים ועדיין כועס ואוהב אותה לסירוגין. השני נוגע לקשר עם אמה, בובי (לורה דרן), שמורכבותה מפוצחת על ידי הצופים והגיבורה כאחד במהלך הסרט. בין קושי לאתגר, פוגשת סטרייד דמויות משנה המאירות חלקים חבויים בזיכרונה ונעזרת בציטוטים של יוצרים שונים כדי לכתוב יומן מסע משל עצמה.

הצגת יחיד של סופר שחקנית. "הולכת רחוק" - טריילר:

הקבלה מרגשת

על העיבוד התסריטאי ליומן של סטרייד אחראי ניק הורנבי (״נאמנות גבוהה״, ״ארוכה הדרך למטה״), וביים אותו ז׳אן-מארק ואלה הקוויבקי. האיש שהביא זו שנה שניה ברציפות מועמדות כפולה לאוסקר על משחק, הפעם לשתי השחקניות שלו - וויתרספון כראשית ודרן כמשנית. בשנה שעברה, שני זוכי האוסקר בקטגוריית המשחק הגברי, מתיו מקונוהי וג׳ארד לטו, הגיעו מסרטו הקודם של ואלה - ״מועדון הלקוחות של דאלאס״. נצטרך להמתין עד סוף החודש כדי לגלות האם ישוחזר ההישג במלואו או בחלקו, אבל ואלה הוא יוצר שכבר הוכיח את עצמו כבעל מגע ייחודי המורגש היטב גם בסרטיו הקודמים (״קרייזי״, ״קפה דה פלור״). ניתן לתאר את הטאצ׳ הזה כחיפוש אחר הרוחני דווקא במקומות המטונפים והלא מובנים מאליהם, בין אם של הנפש או במישור הפיזי של המציאות. ואלה הוא אשף בבניית דמות ראשית המעוררת סלידה ואהדה בו זמנית, והוא תמיד שם דגש על הפרטים הקטנים, התורמים רבות להעברת התחושות מהמסך לקהל, ומהווים הזמנה ליציאה מאזור הנוחות הפרטי של כל צופה וצופה כדי לחוש באופן ממשי את מה שעובר על הדמויות. 

״הולכת רחוק״ ממשיך לבסס את העריכה, הכלי הקולנועי מכולם, בתור הסממן המובהק ביותר לסגנונו של ואלה. בפסקול, הוא מראה את כוחו של הקולנוע בעזרת וריאציות של תמונות על רקע שיר, כלומר מדגים כיצד אותו השיר בדיוק יכול להתאים לסיטואציות שונות מאוד ולצבוע כל סצנה בצבעים אחרים, כשגם הסיטואציה משפיעה ומשנה את השיר. החזרה על ״El Condor Pasa״ של סיימון וגרפונקל, המדבר על בחירות לעומת משאלות ונטוע עמוק בעולם הטבע, מסייעת לזליגת רגעים מעברה של הגיבורה והקבלתם למה שעובר עליה במסעה. בחירות עריכה חכמות נוספות נוגעות להטמעת המון פלאשבקים ורסיסי זיכרון לשם יצירת הפאזל התודעתי המסחרר שהוא הסרט כולו. זה נשמע כמקור אפשרי לבלבול ולהפרעת קשב, אבל נעשה בביטחון גדול שמאפשר לצופים להשאר בפוקוס – השביל מסומן בבירור, עם יוצר ששומר ומשגיח. הדבר נכון כמובן גם לדמות הראשית, המנהלת מערכת יחסים שלמה עם הבורא שלה לאורך הדרך, מה שהופך את ההקבלה הזו ליפה ומרגשת במיוחד.

תזכה באוסקר? לורה דרן בסרט (צילום: יח"צ)

מורכבות אמריקאית

נדמה שגם וויתרספון הרגישה בטוחה בתפקיד הראשי ובידיו של הבמאי, למרות שדחף אותה למקומות קיצוניים למדי. אבל כנראה שככה זה כשאת ריס וויתרספון, סופר שחקנית. יודע זאת כל מי שצפה ב״בחירות או לא להיות״, שאי אפשר שלא להיזכר בו בסצנות הפלאשבק שלה כתלמידה, וזה אפילו בלי להזכיר סרט נוסף עם הליכה בכותרתו שכבר זיכה אותו באוסקר - ״הולך בדרכי״. מספיק להסתכל על שפת הגוף שלה, או על האופן בו היא מדברת ומשנה את המראה והתשדורת שלה בכל קו זמן הנזכר ב״הולכת רחוק״, כדי להבין כמה האישה הזו ורסטילית. אם זה לא מספיק מפעים, היא גם ביצעה את כל החלקים הפיזיים בסרט בעצמה. לורה דרן מקסימה וכנראה שהרוויחה את המועמדת שלה לאוסקר בזכות הדמות המרגשת ומה שהיא מייצגת, אבל האמת היא שלמרות דמויות משנה נוספות - הסרט הזה הוא הצגת יחיד של מכונת משחק חסרת גבולות ופחד.

בהקבלה לעולם המטיילים, אפשר לומר שהסרט סובל משבר מאמץ קל בניסיון לעשות רושם, וקצת כמו המסלול שבחרה סטרייד, הוא קצת ארוך מדי ונוטה לחזור על עצמו. עם זאת, גם הפעם מדובר בבחירה מנומקת, שכן בכך גם מדמה הסרט את הקשיים שחוותה הגיבורה ומשקף כיצד החוויות עיצבו אותה והפכו אותה למי שהיא. שימו לב, למשל, איך היחסים עם אמה מהדהדים כשהיא עצמה צריכה לקבל החלטה על לקיחת התפקיד הזה. יתרה מזאת וחשוב מכל, סוף סוף מגיע סרט שמראה תמונה של האמריקנה כמו שהיא, כמורכבת ורבת פנים עד כדי כך שניתן לחוש כלפיה משהו נוסף מלבד תיעוב ורחמים. ״הולכת רחוק״ שופע בטיפוסים אמריקאים מגוונים שאינם נופלים לקלישאות, עוסק בשמרנות והיפוכה (במקום רק שמרנות, כנהוג בהוליווד), מהלל חומרנות ומותגים שאפשר לחזור אליהם דווקא מתוך רגשות נעלים כאהבה ונאמנות, ובעיקר משובץ בכמות בלתי פרופורציונאלית של ניבולי פה. זהו סרט שבאמת ובתמים מציע מסע קולנועי, מהסוג ששווה לעבור.

» הולכת רחוק – מועדי הקרנה

כתבות שאולי פספסתם

*#