אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ציידי האוצרות": נמצא הבמאי הזחוח באמריקה

ג'ורג' קלוני הצליח לגייס שחקנים נהדרים, אבל אפילו זה לא עוזר ל"ציידי האוצרות" להתרומם מעבר לניכור והפטריוטיות. החדשות הטובות הן שאנחנו לא חייבים לבלוע את זה

תגובות

יש מעט מאוד אנשים בהוליווד שהם מספיק כל-יכולים כדי לעשות מה שעולה על רוחם. ג'ורג' קלוני הוא אחד מהם. בין הכנות לתפקיד הבא, צילומים של הנוכחי וקריצות לפפראצי, קלוני חוטא מעת לעת גם בבימוי. זה התחיל כבר בראשית העשור הקודם עם "וידויים של מוח מסוכן", על פי תסריט של צ'רלי קאופמן הגדול, והמשיך לסדרה של סרטים על נושאים שכנראה מעניינים את קלוני, שרוקח סרטים עם חבריו בערך כמו שרובנו משוחחים על נושאים סביב כוס קפה. אבל לא רק התדירות והאגביות דומות, אלא גם הרצינות בה נעשים הסרטים האלה, השונים למדי מעבודותיו של קלוני כשחקן. ב"משחקי שלטון" הוא התחקה אחר מערכת בחירות כל-אמריקאית, "לילה טוב ובהצלחה" עסק בעיתונות בתקופת המקאריזם ו"משחק מלוכלך" צלל לנבכי הספורט האמריקאי מכולם - הפוטבול. בסרטו העכשווי כיוצר, "ציידי האוצרות", שב קלוני אל מלחמת העולם השנייה ומתמקד בסיפורה של יחידה ינקית לא שגרתית.» ציידי האוצרות - כל הפרטים ומועדי הקרנות» למה החליט ג'ורג' קלוני לביים את הסרט? הסרט מבוסס על ספר אותו עיבדו לתסריט קלוני וגרנט הסלוב, שותפו הקבוע למדי לכתיבה. הספר מבוסס על סיפור אמיתי, כך ששום הרמת גבה, עיקום אף, או ענף אולימפי אחר המערב את שרירי הפנים, לא בא בחשבון. מסתבר שבזמן שהמלחמה הייתה בעיצומה, אירופה עלתה בלהבות, ושואת העם היהודי הייתה רחוקה מלהסתיים - ארצות הברית באמת החליטה להקים מחלקה מיוחדת למציאת והצלת אמנות שהוחרמה על ידי הנאצים. בסרט, את החוליה מקבץ איש אמנות כריזמטי (קלוני), הפונה לחבריו (מאט דיימון, ביל מאריי, ג'ון גודמן, בוב באלבן, יו בונוויל וז'אן דז'ורדן) כדי לגייסם לצבא ולהצטרף אליו לשליחות הארטיסטית בעורף האויב. מי שתוכל לסייע להם היא אוצרת פריזאית שהפכה לשפחה של הנאצים (קייט בלנשט), אבל את רוב עבודת האיתור, החילוץ וההגנה על היצירות בגופם הם יאלצו לבצע בעצמם.

מפר כל הבטחה. "צייידי  האוצרות" - טריילר:

פשר השעמום

"ציידי האוצרות", הוא שם שמבטיח ריגוש, הרפתקה וגם גמול. זאת בדומה לשמו הלועזי של הסרט, "The Monuments Men". הבעיה היא שכבמאי, קלוני ניחן בכישרון יוצא מגדר הרגיל להפר כל הבטחה ולהפוך כל דבר למשעמם. קרב יריות באירופה החרבה? משעמם. ארוחה פריסאית רומנטית של קצין אמריקאי רחוק מהבית וצרפתייה המשוועת לחום אנושי אחרי שנים של שירות מלא בוז לנאצים? עוד יותר משעמם. שני חיילים מחריבים אלפי יצירות אמנות עם להביורים? משעמם באופן המדהים ביותר שניתן להעלות על הדעת.

עם זאת, להתלונן על שעמום בסרט שנוצר על ידי אמריקאי נאיבי ופטריוטי במיוחד, ומיועד כנראה אך ורק לקהל דומה, מיותר כמעט כמו לתהות מה לעזאזל חשב לעצמו מי שהחליט על ייסוד היחידה שמככבת בסרט בתזמון ההיסטורי בו הוקמה. בגלל שדווקא אין צורך להסביר איך נוצרת ההתקוממות הטבעית של הקהל כנגד אמריקאים צדקנים ואטומים שמעדיפים להציל ציור של מונה מאשר יבשת ועם מהשמדה טוטאלית - חשוב יותר לנסות להבין איך נוצר השעמום. מצד שני, אפשר לומר ששני ההסברים זהים.

אפילו הם לא מצליחים להציל את הסרט. בלנשט ודיימון (צילום: מתוך "צייד האוצרות")

זהה את הנאצי

צופה החווה סרט באופן מנוכר, לאחר שכשל מלהישאב פנימה אל העולם המרצד על המסך, הוא צופה שיאבד עניין מאוד בקלות. ב"ציידי האוצרות", הסרט אפילו לא מנסה לסחוף - הוא כאן כדי לספר לכולנו על השקפת העולם של יוצריו לגבי הערך של חיי אדם, הערך של חיי אדם שנולד בארצות הברית והערך של ציור או פסל קלאסיים. הכל על רקע הפקה מרשימה, שחקנים ששמם הולך לפניהם וניסיונות בלתי פוסקים להדהים (בעזרת טקסט מסבירני ולא, נניח, צילום), לרגש (בכפייה דרך האוזניים במקום בעדינות דרך הלב) ואפילו להצחיק (על ידי שתיים-שלוש בדיחות ששוחקות את עצמן מרוב שימוש יתר). הרי להבין באמנות אין פירושו לזרוק המון שמות של ציירים ופסלים, או אפילו להאיר בתאורה "רמברנדטית" סצנה הנוגעת לציור של רמברנדט. עניין שמכפיל את הכישלונות הרבים גם ככה של היוצרים - בתור סרט המקדש כל כך את האמנות, הבחירות האמנותיות בו הן משהו בין מכעיסות למצחיקות מבלי להתכוון.

לדוגמה, אם תיכשלו לזהות נאצים בסרט אך ורק לפי מדיהם, סמליהם הבוהקים ופרצופיהם הזעופים תמידית – תמהר להגיע מנגינה מבשרת רעות. מנגינה שעומדת בניגוד גמור למחלקת כלי נשיפה המגובים בתופים רועמים בכל פעם שאמריקה נכנסת לפריים. תוך הימנעות מספוילר לגבי מי מהחבר'ה הטובים כן מקפח את חייו למען המשימה הנעלה של הצלת אמנות בזמן שמתרחשת שואה של עם שלם, אומר רק שבהחלט כדאי לשים לב ללאום של המנוחים. מאידך, דמות אמריקאית לא יכולה אפילו לפהק בסרט הזה בלי ליווי של מארש צבאי, מה שמוכיח שקלוני לא סומך לרגע אחד על הצופים שלו, ורק מגביר את הניכור. מצד שני, הקהל האמריקאי לא נענה לאתגר והסרט כנראה יסיים ככישלון בקופות, המבקרים מבית לא מחבבים ואת עונת האוסקרים "ציידי האוצרות" פספס בגדול. באופטימיות זהירה אפשר לומר שגם הקהל המאוד ספציפי אליו היה מיועד הסרט השתעמם ממנו. כך או אחרת, שלא כמו אותו קהל, אנחנו לא חייבים להצדיע בכל פעם שהאיש הכי זחוח באמריקה נופח.

ציידי האוצרות - מועדי הקרנות

*#