אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"הזאב מוול סטריט": 180 דקות של טירוף חושים

החדש של מרטין סקורסזה משאיר אבקה לבנה לקומדיות הכאילו-משוגעות שיצאו למסכים בזמן האחרון, ומוציא את המיטב מליאונרדו דיקפריו וג'ונה היל. רק חבל שהוא מציג באור כל כך חיובי את הגיבור שלו, שמושחת יותר מהשטן לו מכר את נשמתו

תגובות

סרט חדש של מרטין סקורסזה הוא תמיד חגיגה, אבל קומדיה חדשה? ולא סתם – קומדיית סטלנים מסריחים מכסף באורך של שלוש שעות? זו כבר מסיבת סילבסטר. בשביל להיזכר בפעם האחרונה שבה מרטי התעסק עם ז'אנר הקומדיה, יש ללכת כמעט 30 שנה לאחור, אל "שיגעון של לילה" המופלא והחד פעמי, שהיה מחול טירוף של גיבור אחד והמון דמויות משנה במנהטן הלילית ורבת ההזיות. "הזאב מוול סטריט", זהו סרטו החדש, לא רק גדול מהקומדיה הסקורסזאית הקודמת באורך ובגודל הסיפור, אלא משאיר אבק לכל הקומדיות הלכאורה-משוגעות של העת הנוכחית. כלומר, משאיר אבקה. לבנה. בקצות הנחיריים.   » הזאב מוול סטריט - כל הפרטים ומועדי הקרנות» אוסקר 2014 - הסיקור המלא ליאונרדו דיקפריו, שהפך למוזה החדשה של סקורסזה בשנות האלפיים, מגלם את דמותו של ג'ורדן בלפורט – אחד האנשים הכי מעוררי חלחלה שנראו לאחרונה על מסך הקולנוע, בין השאר כי הטיפוס באמת קיים במציאות. בלפורט מצהיר על עצמו כסוג של גורדון גקו (גיבור הסרט "וול סטריט"), שהתחיל כברוקר צעיר המבקש לטפס את דרכו מעלה בהיררכיה של הבורסה האמריקאית וסיים אותו עשיר מעבר לכל חלום. או סיוט. מהרגע שנחנך בראשית הסרט (על ידי מתיו מקונוהי בתפקיד מאולתר ונהדר), בלפורט לא מפסיק לרדוף אחרי הדבר היחידי שמעניין אותו – כסף, והרבה ממנו. בדרך הוא מוכיח שאפשר למכור הכל, בעיקר שקרים, וגם רוכש חברים/שותפים עסקיים, כמו למשל דוני אייזוף (ג'ונה היל), שהופך ליד ימינו.   היפראקטיבי על גבול הפרפור. "הזאב מוול סטריט" - טריילר:   דרוש ריטלין זה אמנם לא נשמע כמו חומר לשלוש שעות של סרט, אבל העניין עם "הזאב מוול סטריט" הוא שמהרגע שהסרט מניח את הרגל על דוושת הגז, בשניות הפתיחה ממש, הוא לא מוריד אותה ממנה עד הסוף. הקצב ההיפראקטיבי, על גבול הפרפור, של הטריילר – מייצג נאמנה גם את הסרט עצמו. לא רק שבכל סצנה וסצנה הגיבורים נמצאים בהשפעת סמים, או רגע לפני או רגע אחרי, אלא שחוויית הצפייה עצמה היא טריפית וספידית במיוחד. עולה החשד שתלמה סקונמאכר, העורכת הקבועה וזוכת האוסקר של סקורסזה, סוממה קשות בזמן העבודה והריצה הכל בהילוך מהיר. הוסיפו לכך את מגע ידו של הבמאי, הניכר בתנועות מצלמה בלתי פוסקות, פסקול שלא נגמר ומלל שהייתם מתים שייגמר – ותבינו שהסרט הזה הוא לא עומס יתר, אלא מנת יתר. סרט שיוצאים ממנו מצלצלים באוזניים, דואבים בעיניים ועם התהייה של האם יש מוח אנושי שאמור או יכול לעמוד בצפייה הזו סחי. בקיצור, תביאו ריטלין. או כל דבר אחר. מלבד האלמנטים הטכניים שתמיד מרשימים אצל סקורסזה ולעיתים אף מעפילים על העלילה, הראש באמת מסתחרר כאן מרוב פרצופים מוכרים בהופעות קומיות. מלבד מקונוהי בתפקיד קצרצר שתואר לעיל, הבולט מכולם הוא רוב ריינר הוותיק, שלנוכח הרקורד שלו כבמאי בשנים האחרונות מול תפקידו כאן, צריך להתמקד יותר במשחק. סצנת הצגת הדמות שלו מפוצצת מצחוק ובתור אביו של דיקפריו, שאמור להיות איזשהו עוגן של שפיות בחיים הניהליסטיים של בנו, הוא מצליח לזכות באהדה רבה מצד הקהל. חפשו בסרט עוד שני במאים בתפקידים קטנים יותר - ספייק ג'ונז ("היא", בקרוב על מסכינו) וג'ון פאברו ("איירון מן").    פנתיאון הזחילות של הוליווד צועדים נוספים ששווה לציין בתזמורת השיגעון המהלכת והבלתי פוסקת הזו -ז'אן דז'ארדן ("הארטיסט") כמנהל בנק חלקלק, קייל צ'נדלר בתור איש החוק שאמור להכשיל את בלפורט, וכמובן ג'ונה היל, שפשוט חייב להיות מועמד לאוסקר על התפקיד הזה, ולו רק בגלל הצגת נדבך אחר לגמרי מעצמו ממה שאנחנו רגילים לקבל. היל מגלם את האס בשרוול - האיש שאליו פונה הסרט כשהוא צריך הצחקה בטוחה או רגע טהור של אי שפיות, והוא מספק את הסחורה טוטאלית. העבודה שלו בסרט היא ההגדרה של האוסקרים ל"תפקיד תומך", מה שמתורגם בעברית ל"שחקן משנה".   סצנת זחילה. אבל לא האחת שתיכנס לפנתיאון. (צילום: מתוך הסרט)   ועוד לא אמרנו כלום על הבחור בו היל תומך - ליאונרדו דיקפריו, באחד המאתגרים שבתפקידיו. אם הסרט כולו מאזכר יצירות קודמות של הבמאי ומתכתב עימן, ההרגשה היא ש"הזאב מוול סטריט" מהווה גם מעין סיכום של הקריירה של דיקפריו עד כה, ולא רק בשיתופי הפעולה הרבים עם סקורסזה. גם "טיטאניק", "לגעת ביהלום" ו"גטסבי הגדול" צפים ועולים בזיכרון ברגעים בולטים. חשוב לזכור שדיקפריו רץ בסרט הזה רק על אנרגיות, כי גם אחרי 180 דקות בחברת הדמות שלו, הידע שלנו עליו מסתכם בזה שהוא מכור לכסף ולסמים. השחקן המוכשר נותן כאן הופעה מאוד פיזית, כולל סצנה שתיכנס לפנתיאון הזחילות של הוליווד, ומשתולל כמו שד טזמני. גם אם הוא מזייף פה ושם, אפשר לסלוח לו נוכח האינטנסיביות ורוחב היריעה הסיפורית.   נפש רקובה בראש מסטול לאחר הצפייה, יחד עם כאב המוח האטומי ותחושת התשישות, מגיע גם הזעזוע האמיתי מהסרט, שלא רק משפיל כל מיעוט אפשרי (מהומואים ונשים, שירצו להישמר מפניו, ועד גמדים), אלא פשוט מחליא בהתעסקות שלו בחבורה של אנשים חסרי נשמה. במקום סיפור עלייתו ונפילתו של הזאב הרע ונטול החמלה האנושית הבסיסית ביותר, מוצג בפנינו סיפור על עלייתו ועלייתו של אדם שפל וחלול. ככל שהוא מטפס מבחינת שוויו הכלכלי, כך מבחינה מוסרית הוא מתדרדר ונפשו הולכת ונרקבת. כמו יותר מדי קומדיות עכשוויות, הסרט מנסה בעיקר לטלטל, אבל בניגוד אליהן הוא מצליח גם להצחיק, ועושה זאת שוב ושוב. התסריט של טרנס ווינטר (שעבד ב"הסופרנוס" ו"בורדווק אמפייר") מבוסס על ספרו האוטוביוגרפי של בלפורט האמיתי, שנתן לסרט את ברכתו וגם מופיע בו בתפקיד קטן. שיתוף הפעולה של בלפורט עם הסרט ושל הסרט עימו, משנה מעט את הדעה על "הזאב מוול סטריט". זה דבר אחד לצחוק על דקדנטיות או להגחיך את עולם הבורסה וההתעשרות המהירה, אבל להציג באור חיובי גיבור שהוא ללא ספק שלילי יותר מהשטן לו מכר את נשמתו, ועוד לסיים את הסרט כפי שהוא מסתיים – זה ממש חוסר אחריות. לא כל סרט צריך להיגמר במסר חינוכי והומני, אבל קומדיה טובה חייבת להישען על ביקורת חברתית איתנה שמוחלקת במורד הגרון מצופה בסוכר. במקרה של "הזאב מוול סטריט", הדבר היחיד שמתקרב בכלל לאיזור, הוא אבקת הסוכר שמסניפים השחקנים משל הייתה קוקאין.   הזאב מוול סטריט - מועדי הקרנות

*#