אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"בתוך הסופה": יכול להיות שאפקטים זה מספיק?

ז'אנר הפאונד פוטג' נשמע בעברית כמו קוטג' במשקל, אבל מספק רגעי מתח ואימה באופן הכי אמין שיש. העלילה אמנם תלושה והמשחק לא משהו, רק שהפעם זה לא באמת משנה

תגובות

ודאי הבחנתם בטרנד שמסרב להיעלם מהקולנוע העולמי, שקרוי בעברית מאונגלזת ״פאונד פוטג׳״ (אולי הגיע הזמן למצוא מונח עברי שלא נראה במבט ראשון כמו סוג חדש של גבינת קוטג' במשקל?). מדובר בסגנון עשייה אסתטי של סרטים שכאילו עשויים מחומרים מצולמים ששרדו חורבן גדול, אך למעשה הם מבוימים וערוכים לגמרי, כמעין פיתוח של ז׳אנר המוקומנטרי וסרטי האסונות. המודל הולחם אל ז׳אנרים קולנועיים אחרים, כמו סרטי מפלצות (״קלוברפילד״, ״מפלצות״), אימה (״פעילות על טבעית״, ״המפרץ״), והגיע אפילו לסרטי גיבורי על (״כרוניקה בזמן אמת״), וסרטי קולג׳ אמריקאיים ("פרוג'קטX " המצוין).

» בתוך הסופה – כל הפרטים ומועדי הקרנה

בעוד התופעה מתרחבת ומתמזגת עם כל סוגה קולנועית שניתן להעלות על הדעת, מתברר גם כי החתך יכול להיות לא רק רוחבי אלא גם מאוד ספציפי. ״בתוך הסופה״ שמגיע לבתי הקולנוע שלנו כעת, לדוגמה, הוא ממש גרסת הפאונד-פוטג׳ של ״טוויסטר״ - מותחן רודפי הסופות משנות ה-90. האם אנחנו עומדים בפני שחזור סרטים מפורסמים באמצעים כמו-ביתיים והדבר הבא הוא ״טיטאניק - התיעוד האבוד״? אם כן, הנה עוד הצעות: ״בתוך הספה״, סרט אימה המתעד שבבי חטיפים שחזרו לנקום בעת ניקיון פסח, וכמובן ״בתוך הסופלה״, מותחן גסטרונומי-רומנטי על הצעות נישואין שפחות הצליחו. בזמן שהוליווד מהרהרת, נתמקד בסרט שכבר מוכן.

"טוויסטר", הדור הבא. "בתוך הסופה" - טריילר:

העלילה של ״בתוך הסופה״ מחברת כמה קבוצות שהגורל ואיתני הטבע הפגישו ביניהן. את הסיפור מוביל צוות של רודפי הוריקנים, אנשים עם משאלת מוות ורצון לתעד סופות טורנדו דרך עדשת המצלמה כפי שטרם נראו בעבר. הם נוסעים ברכבים משוריינים ומשוכללים, ובראשם מנהיג אובססיבי וחסר אמפתיה (מאט וולש, קומיקאי בדרך כלל), ומומחית מזג אוויר שחוזה את כיווני הסופה הבאה (שרה וויין קליס). המכשירים המטאורולגים לוקחים את ההוריקניסטים אל עיירה קטנה, שם עומדת להיווצר סופת המאה. כמה חבל שזה יקרה בדיוק בטקס סיום התיכון של האוכלוסיה המקומית, מה שמערב בסיפור משפחה אמריקאית בראשות אב חד הורי (ריצ׳רד ארמיטאג׳), שהוא גם מורה בבית הספר, ובנו (מקס דיקון), שהתרחק מאביו מאז מות האם. כשהצעיר מתפתה לעשות משהו מטופש בשביל בחורה מהסוג שעושים בשבילן דברים טיפשיים (אליסיה דבנם קארי), כל הנתיבים של דמויות אלה ואחרות מצטלבים בזמן שהטבע מתקדר ומתכעס.

על הבימוי הופקד סטיבן קווייל, שתיפקד כעוזר במאי קבוע אצל ג׳יימס קמרון ובמקביל תחזק קריירת בימוי משלו (״יעד סופי 5״). על התסריט אחראי ג׳ון סווטנם, אחד הכותבים העסוקים השנה ללא שום קשר נראה לעין בין עבודות, הכוללות גם את ״סטפ אפ 5״ ואת "ראיות״. נדמה ששניהם, יחד עם רוב הצוות בעצם, עשו את המינימום האפשרי כדי שיהיה לנו אכפת מהדמויות והתרכזו בעיקר בסופות, לעיתים תוך שבירת העיקרון המקודש היחיד בז'אנר - תמיד לתת לצופה להבין של מי המצלמה שמצלמת כרגע, ומהו הצידוק העלילתי להימצאותה באתר הצילום.

מבחינת צוות הרודפים, למשל, שיחות טלפון תכופות עם בתה הקטנה של החזאית אותה, מגלמת וויין קליס (המוכרת מהסדרה ״המתים המהלכים״), מאותתות לצופה שזה יהיה אכזרי מדי אם היא לא תשוב הביתה, אז כנראה שלאסון הטבע יהיו קורבנות אחרים. כאתנחתא קומית לא מוצלחת במיוחד מופיעים שני הילי-ביליז חסרי מוח שמצטרפים למרדף לשם השעשוע, וסיפור האב והבן כמו נלקח מהמדריך הלא רשמי לקולנוע אמריקאי תבניתי. מאכזב במיוחד הוא ריצ׳רד ארמיטאג׳, שכנראה לוהק כדי להעניק אופי לדמות שאין לה הרבה ממנו בתסריט. הוא נהדר בסרטי ״ההוביט״, אבל כאן בעיקר עסוק בלהיראות חתיך ולנהום אל עבר שאר הדמויות ״את בסדר?!״, כך שהוא בסכנה ממשית להפוך ל ג׳רארד באטלר - ובאמת שאין צורך, אחד כזה הוא די והותר. הסימפטיות מבין הדמויות הן אלה המאכלסות את סיפור האהבה הצעירה, בעיקר בזכות השחקנים שמשכילים להציג רגשות אותנטיים רוב הזמן.

בפרקים הבאים: חטיפים ב"בתוך הספה" וטבעות אירוסים ב"בתוך הסופלה"

אבל כולם הרי ממילא באים לסרטים האלה רק דבר אחד: קטעי הפעולה והאימה של חורבן ואסון. והרגעים האלה בסרט פשוט מעולים מכל בחינה. האפקטים אמנם מעט מורגשים, שוב באשמת הפאונד פוטג׳, אבל האימפקט עובר ועוד איך. מצד אחד, ההיצמדות רק למצלמות שיש צידוק להימצאותם במקום די מקרקע ומקטין את האקשן (המאני-שוט של גודל והיקף הסופות נעשים ממסוק של חברת חדשות, לנוחיותם של היוצרים). מאידך, הסרט מצדיק את שמו כשהמצלמות נמצאות מרחק נגיעה, ולפעמים אפילו פחות מזה, מהמערבולות המשתוללות, ומשהו בצילום הכמעט-ביתי וחסר הסטריליות מכווץ את הסרעפת הרבה יותר חזק מצילום קולנועי מלוטש, כאילו מדובר בתיעוד של ממש. הסרט מנחיל לצופיו את התחושה של הימצאות בקרבת טורנדו מאיים מבלי להשתמש באולם גימיקי של מושבים זזים ורוחות מנשבות, וברגעים האלה הוא בכל זאת מצדיק את הבחירה באופנה הבעייתית מיסודה של ז'אנר הפאונד פוטג'. בשאר הזמן הוא בהחלט לא נורא, וגם זה משהו.

בתוך הסופה – מועדי הקרנה

*#