אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"הרוח העולה": עצירת הנשימה והתעלות הנפש

סרטו האחרון של הייאו מיאזאקי הוא יצירה מעוררת השראה עם קריצות לסיפור חייו של הבמאי עצמו, שמזכיר למה זכה לכינוי "גאון האנימציה"

תגובות

אי אפשר שלא לבוא עמוסי ציפיות אל סרט שמראש מוכרז כיצירתו האחרונה של קיסר האנימציה היפנית הייאו מיאזאקי (״הטירה הנעה״, ״השכן הקסום שלי טוטורו״). יכול בהחלט להיות שזוהי הודעת סרק, כפי שכבר קרה בעבר עם הבמאי, אבל בתור יליד 1941 שעבר מזמן את גיל הפנסיה, כנראה שמיאזאקי באמת חושב ברצינות להעביר את המכחול. במקרה שלו, הוא יעשה זאת בלב שלם ויתרווח לאחור כדי להביט בטבע ובשמיים שכל-כך אהב לצייר. מיאזאקי הודיע על פרישה אחרי חמישה עשורים של אנימציה, עשרה סרטים מונפשים באורך מלא ועוד עשרות קצרים, פרקי סדרות וניהול אמנותי של אחרים, אימפריה בשם ״סטודיו ג׳יבלי״ ובן ממשיך ששמו גורו מיאזאקי, שכבר ביים שני סרטים ועומל על סדרה. לשירת הברבור שלו הוא בחר פרויקט שמסכם נפלא כמה מן הנושאים המרכזיים בהם עסקו סרטיו, בין היתר תעופה וחלומות. ״הרוח העולה״ החל בתור מנגה (קומיקס יפני) לפני שהחליט המאסטר שיהיה סרט האנימה (הנפשה יפנית) האחרון שלו כבמאי, והוא פרי עבודה של שנים ארוכות.

» הרוח העולה - כל הפרטים ומועדי הקרנה

בעזרת ציוריו מלאי החיים, לוקח אותנו מיאזאקי אל יפן שבין שתי מלחמות העולם. ג׳ירו הוריקושי מתחיל את הסרט כילדון מהורהר שלא נותן לגמלוניות או לקוצר הראייה שלו להפריע לחלומו לתכנן ולבנות מטוסים יפהפיים, גם אם אינו כשיר להטיסם. במהלך הצפייה אנו עוקבים אחר עלייתו לגדולה והפיכתו למהנדס מוביל דווקא בתקופה בה יפן מתכוננת למלחמת עולם נוספת, או לפחות חוששת שבת בריתה הגרמנית עושה זאת. ג׳ירו הוא דווקא טיפוס שוחר שלווה מטבעו, המנסה לנווט את הקריירה שלו דרך אינטרסים סותרים וענני ספק עצמי, ובעזרת רוח גבית שמספקת לו אהבה גדולה אך מקוטעת לנערה שתהפוכות הגורל ממשיכות להפגיש בינו ובינה.

פתאום הכל אפשרי. "הרוח העולה" – טריילר:

האנימציה, למקרה שהיה ספק, מפעימה ומרהיבה עד כדי עצירה מוחלטת של הנשימה לטובת התעלות הנפש. מסתבר שעדיין קשה לאנימציה ממוחשבת להתחרות בעוצמה הרגשית של הנפשה מצוירת ביד (גם אם בעזרת המחשב), בגלל שיש בה משהו שמצד אחד עולה על המציאות, ומצד אחר כל-כך מחובר אליה. אל המימד הוויזואלי יש להוסיף את עבודת הפסקול והמוזיקה, שכוללת הפעם שתי הברקות מעבר לאיכות הגבוהה ממילא אליה הרגיל מיאזאקי את צופיו. מבחינת המוזיקה, ניכרות השפעות מערביות, בעיקר אירופאיות, המייצרות הקשרים עלילתיים. ג׳ירו טס לבקר בגרמניה ומעריץ מהנדס אווירי ממוצא איטלקי, ועבודת ההלחנה מגיבה לכך בהתאם. בנוגע לפסקול ולאפקטים הקוליים, הסאונד של המטוסים המקרקשים נשמע כאילו נוצר על ידי פה אנושי ומזכיר קולות שזאטוטים משמיעים כשהם משחקים. הדבר תורם לאפיון הגיבור כילד חולמני נצחי ומרומם את הסרט מעל קרקע המציאות העלילתית, שלעיתים אינה קלה, על כנפי הדמיון ואל שחקים של אופטימיות בהם הכל פתאום אפשרי.

על סגפנות ורגישות

עם זאת, בניגוד לאחרון שלו (״פוניו על הצוק ליד הים״), או של סטודיו ג׳יבלי (״הלקחנים״), הפעם לא מדובר בסרט ממנו גם קטנטנים יוכלו ליהנות. את ״הרוח העולה״ אפשר להציב לצד ״המסע המופלא״ או יצירות אחרות בקריירה של המאסטר הפונות לקהל בוגר יותר, למרות שבכל מקרה יש משהו קסום ומעט תמים בסגנון האנימציה שלו, שעשוי לשבות לבבות בכל גיל. אך העובדה ש״הרוח העולה״ נמשך למעלה משעתיים, יחד עם ריבוי המסה הסיפורית והנושאים הנידונים בסרט, עלולה לייצר שעמום בקרב צופים צעירים מדי (וגם חלק מהמבוגרים, בעצם). מאידך, קל להבין ולסלוח למיאזאקי על שבחר בסאגה הזו כיצירתו האחרונה – כנראה שהיה לו עוד הרבה מה להגיד. לכן, משייט הסרט בין הגיבור המפנטז על הגשמה עצמית אך פוחד מהתרסקות, סיפור אהבה עצום מידות, ביקורת מסוימת על התנהלות יפן בזירה הפוליטית והחברתית במחצית הראשונה של המאה ה-20 והיחסים התרבותיים והמדיניים המורכבים בין אסיה ואירופה.

אהבה בשחקים. ג'ירו ונאוקו (צילום: מתוך הסרט)

יש סיבה נוספת בזכותה קל להבין מדוע בחר מיאזאקי בסיפור הזה כדי לסגור את הקריירה שלו – אלמנטים מסוימים בביוגרפיה של ג׳ירו הופכים בסרט הלכה למעשה למעין אוטוביוגרפיה של הבמאי עצמו. שניהם אמנם התגברו בתקופות היסטוריות שונות, אבל לא לחינם נבחר גיבור הניחן ברגישות לכל אדם מקטן עד גדול, שמבלה את יומו בעבודה סגפנית ומתבודדת מול שולחן שרטוטים ובשאר הזמן חולם בהקיץ על יצירת פלאים שלא היו כמותם. מיאזאקי וג׳ירו, הממציא והאנימטור, שניהם חולקים שגרה דומה והם עבדים לכוחו של דמיונם המתפרץ, אותו למדו לרתום לתועלתם ולהפוך לאדוניו.

גם קו העלילה של חניכת הגיבור בידי מנטור, מומצא או אמיתי, מתאים היטב לתיאורית ההקבלה בין הגיבור ויוצרו. קפרוני, הממציא האיטלקי ממנו שואב ג׳ירו השראה, ממשיך לכנות אותו ״ילד יפני״ בכל גיל בו השניים נפגשים לאורך העלילה, ואף מסביר לו על חשיבותו של יורש. מיאזאקי עצמו מתחבר מחדש בכל סרט פרי מכחולו אל הילד היפני שחלם חלומות גדולים על יצירה, יחד עם הידיעה שהזמן והזקנה דוחקים בו למצוא לעצמו ממשיכים. למזלו, לא רק שבנו הוא כבר במאי בזכות עצמו, אלא שהמסורת של סטודיו ג׳יבלי, אותה ברא מיאזאקי בשתי ידיו, איתנה מספיק כדי להמשיך ולברוא קסם גם אחרי שרק רוחו תישאר.

» הרוח העולה - מועדי הקרנה

לקבלת עדכונים שוטפים מעכבר העיר

*#