אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"שושנה חלוץ מרכזי": הכי פוגעני שיש

הקומדיה בכיכובם של אושרי כהן, גל גדות ועוד כמה מהטובים שבשחקני ישראל מבזה את הכדורגל והקולנוע גם יחד. אם ממש מתעקשים אפשר לראות בזה סוג של הישג

תגובות

יש לא מעט קווי דמיון בין צפייה במשחק כדורגל וצפייה בסרט קולנוע. שניהם נמשכים כשעה וחצי באופן מסורתי, עם חריגות שאותן ניתן להמשיל להארכה ו/או דו-קרב פנדלים. חלקם מגיעים בסדרות, כאשר בכדורגל אלה משחקי בית וחוץ שלמעשה מכפילים את זמן הצפייה. והכי חשוב - בשניהם מייחל הקהל לעבור חוויה שתכלול את כמה שיותר מקשת הרגשות האנושיים, החל ממתח וחרדה דרך רגעי אושר מזככים ועד לשברון לב ואפילו אלימות, שהם בלתי נמנעים במקרה של התעסקות ברגשות כה עזים וחורכים. שילוב בין סרט קולנוע וכדורגל, שרובנו צופים בו דרך המסכים השונים, נדמה בשלב ברעיון כמו זיווג טבעי. אבל אם להשוות את הסרט הישראלי החדש ״שושנה חלוץ מרכזי״ למשחק כדורגל, זה כנראה היה תיקו מאופס ונטול מצבי הבקעה מרגשים, להוציא שני שערים עצמיים שנפסלו בצדק לכל צד, עם הרבה יותר מדי בזבוזי זמן והרבה פחות מדי אהבה או כבוד מינימלי לכר הדשא.

» שושנה חלוץ מרכזי – כל הפרטים ומועדי הקרנה

גיבור הסרט הוא עמי שושן (אושרי כהן), חלוצה הצעיר והמבטיח של קבוצת ״בני ירושלים״ (גרסה קולנועית של בית״ר, החל מצבעי הקבוצה ועד לסטריאוטיפ של האוהדים). בהתאם לסטיגמה על כדורגלנים, גם שושן חושב שכל הנשים נבראו רק בשבילו, ובמסיבה אליה הגיע אחרי שהבקיע שער שהפך אותו למלך השערים של הליגה, הוא פוגש במירית (גל גדות). להפתעתו היא מנפנפת אותו למרות שזהותו ידועה לה, והסיבה מתגלה במהרה – מירית ״שייכת״ לעבריין בשם כושי בוקובזה (אלי פיניש) שמיד מורה לעוזרו הערבי סמי (יוסי מרשק) להרוג את המנוול. שושן מתחנן על חייו ומבקש עונש חינוכי, מה שמוביל את כושי לרעיון הבא – עמי שושן ייצא מהארון בשידור חי, כך שלא יהיה שום סיכוי שמישהו אפילו יחשוד שהוא התעניין במירית. מסיבת העיתונאים מובילה את הסוכן של הכדורגלן, דדה (מריאנו אידלמן), לאובדן עשתונות, ומכניסה לסחרור את עולם הכדורגל כולו.

הכדורגלן ונערת העבריין. "שושנה חלוץ מרכזי" – טריילר:

את הסרט כתב עודד רוזן (״הללויה״) וביים שי כנות (״אהבה קולומביאנית״, ״הבורר״). שמות גדולים כמו יצחק צחייק (״הלהקה״, ״רוק בקסבה״) ועופר ינוב (״בופור״) חתומים על העריכה והצילום (בהתאמה), ונדמה שבשום מחלקה אין מחסור בכישרון או מקצוענות. תעיד על כך גם רשימת השחקנים לעיל, אליהם מצטרפים רותם קינן, עינת ויצמן ועוד. משום כך, יש צורך בכמה גירודים אינטנסיביים בפדחת כדי לנסות להבין איך נולד למשפחה הזו סרט כל כך מעליב ופוגעני, שעושה יותר נזק מתועלת לדיון על הנושאים בהם הוא מתעסק בגסות, ונכשל באופן אומלל גם כקומדיה שהוא מתיימר להיות.

יורקים לשוקו

הסרט מלא מכף רגל עד ראש בשנאת האחר וביטולו, ורוב המגזרים באוכלוסיה מושפלים בו ללא שום הצדקה או הסברים (גברים, נשים, כל מי שנטיותיו המיניות אינן הרוב, ערבים, חרדים, בני אדם, אוהדי כדורגל ועוד). הטוויסט האירוני לא מגיע בשום שלב, רק לקחים שמתאימים אולי לאמצע-סוף המאה הקודמת. יחסו של הסרט אל הומוסקסואלים בפרט והקהילה הגאה בכלל הוא מרתיח ממש, ואני אשמח לשמוע ארגונים פמיניסטיים מגיבים אליו - אבל כנראה שהכל נעשה בהגזמה שמטרתה ללעוג למציאות הישראלית. הבעיה היא שבהיעדר היגיון, רציפות או גאולה, אותם צופים שמסכימים עם הקריאות של כל אוהד כדורגל שני, שחושב שהומו זו עדיין קללה לגיטימית ב-2014, לא ישנו את דעתם כפי שהסרט אולי היה רוצה. לכך יש להוסיף את הרדידות של הטיפול בבדיחות על גברים שמעדיפים גברים, כפי שאפשר להיווכח בדוגמה הבאה.

» אלי פיניש: "מריאנו ואני כמו זוג. רק בלי הסקס"

באחת הסצנות יושבים שושן והסוכן שלו במסעדה ומדסקסים דרכים לצאת מעסק הביש. שניהם הוצגו עד כה כמאצ׳ואים ישראלים טיפוסיים, אבל לצורך הפיכת הביטוי ״בוחשים בשוקו״ לבדיחה הם אכן מערבבים שתי כוסות שוקו מפנקות שהזמינו. לא רק שהדבר אינו מסתדר עם הדמויות (זה המשקה האחרון שיזמינו שני הגברברים האלה) או עם ההיגיון (אף אחד לא מערבב שוקו, זה מה שאמור להיות מצחיק בביטוי), אלא שיש כאן כשל ברמה הבסיסית ביותר של הומור – הקשר בין הטקסט לסאבטקסט. אין שום סיבה עלילתית שתגרום לכך שהגאג הזה יהיה מוצלח, כגחמה נונסנסית הוא אינפנטילי מכדי להצחיק אנשים שגילם דו-ספרתי (אני מקווה), והצימוד שלו להגעתה של דמות מפתח בקהילה הגאה על פי הסרט מכעיס ממש. עכשיו דמיינו שהתבנית ההומוריסטית הזו חוזרת לגבי כל כינוי גנאי שדבק בהומוסקסואליים לאורך ההיסטוריה ותוכלו להתחיל להבין את גודל הפאדיחה. בעיקר משום שאלה הרגעים היותר טובים של הסרט.

אינפנטילי מכדי להצחיק? מריאנו אידלמן ורותם קינן (צילום: אוהד רומנו)

סרטים על כדורגל נוטים להיות פחות מוצלחים מהמשחק עצמו - בין אם זו סדרת ״גול״, הסרט הבריטי ״ג׳ימי גרימבל״ או אפילו ״בית״ר פרובנס״ המקומי. כולם עובדים על פי התבנית של סיפור סינדרלה, ניצחון האנדרדוג ושאר ערכים שהספורט היה רוצה לקשור בשמו. המיקום של קומדיית סטריאוטיפיים מוקצנת בתוך התבנית הזו די נועד לכישלון מראש, בין אם הסרט מוצלח ובין אם הוא ״שושנה חלוץ מרכזי״. כולי תקווה שסך המשתתפים בפרויקט יקומו מן המכה חסרת הפשר הזו ויפגינו את כשרונם הידוע בסרטים אחרים. אולי כאלה שמכירים עוד דרכים לנסות להצחיק חוץ מלהעליב ולפגוע, או אם כבר העליבו ופגעו – לפחות מצליחים להצחיק. הכל חוץ מיצירה שמכריחה את הצופה לשבת 100 דקות מול ניסיונות בידוח שרק גורמים להתכווץ עוד יותר ועוד יותר בכיסא ובסופו של דבר מבזה את הכדורגל דווקא אחרי מונדיאל מרתק. יותר מהכל, התחושה שנוצרת היא שהסרט הזה מלבה שנאה, בדיוק בתקופה בה היא ממש לא חסרה במדינה.

» שושנה חלוץ מרכזי – מועדי הקרנה

*#