אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היסטריה: הויברטור הראשון מתהפך בקברו

את הסרט החדש על המצאת הויברטור יצרו נשים. שזה מפתיע, בהתחשב בזה שהמסר של "היסטריה" הוא שכל מה שאישה צריכה זה זין. ואם אין אחד בנמצא, נסתפק במאבק נוצות חשמלי

תגובות

לפני כחודשיים היה מתוכנן לעלות למסכים בישראל סרט בריטי בשם היסטריה, העוסק בהמצאת הויברטור. מדוע ולמה נדחה הסרט אל קיצו של חודש מאי לעולם לא נדע, שכן נסתרות הן דרכי מפיצי הסרטים בארץ. ייתכן שזה בגלל שמדובר בקומדיה רומנטית קלילה ובלתי מחייבת, סוגה שמשום מה הפכה לאחד מסמליו של הקיץ הקולנועי. מעין סרט כזה המבקש לבדר את צופיו, בתמורה להשארת שכלם הישר בכניסה לאולם. אך מה יקרה אם תבחרו בכל זאת לתפוס את מושבכם כאשר מוחכם עודנו פועל? כל מיני דברים לא חיוביים במיוחד, למען האמת. למשל, אולי תשימו לב לעובדה שסרט על המצאת הויברטור בחר לפעול בתוך הז'אנר הקולנועי של הקומדיה הרומנטית כדי לענג את הקהל. וסליחה מראש על משחקי המילים בהמשך.» היסטריה - כל הפרטים ומועדי הקרנה» קיצור תולדות זיוף האוגזמה

העלילה ממוקמת בלונדון הויקטוריאנית, שם רופא צעיר וקפדן בשם מורטימר גרנביל (יו דנסי) מתקשה למצוא פרנסה. מצפונו המגודל ודבקותו בטכניקות רפואיות מתקדמות מזכות אותו בבעיטה מכל מוסד רפואי אליו הוא מתקבל. הוא מתדפק על דלת הקליניקה של ד"ר דלרימפל (ג'ונתן פרייס) מומחה מקומי לטיפול בהיסטריית נשים. מחלה מומצאת זו, אגב, קבעה באותם זמנים כי אם את אישה ואינך מתנהגת כמנומסת שבבריטיות, התרופה היא טיפול בעיסוי הנרתיק. ידיו המענגות של הדוקטור הוותיק מלאות עבודה, והוא שוכר את האסיסטנט הצעיר, אשר שם עין על ביתו הנאה של מעסיקו, אמילי (הכוכבת העולה פליסיטי ג'ונס). העלמה המחונכת נראית כעתיד מבטיח עבורו, עד אשר נכנסת לתמונה אחותה המשוחררת, שרלוט (מגי ג'ילנהול), שזורעת בלבול בליבו של גיבורנו. בינתיים, האצבעות שלו כבר נקועות מרוב מאסז'ים וגינליים ואת הפתרון למזור הוא מוצא בהמצאה משונה של ידיד אמיד ואקסצנטרי שלו (רופרט אוורט). במקור זהו מאבק נוצות חשמלי, אבל עם קצת שכלולים והתאמות הוא יכול להחליף את ידיהם הדואבות של הרופאים העייפים במלאכת העינוג של נשות הממלכה.

מיזוגניה אורגזמית אם חושבים על כך, הרעיון של הצבת אירוע היסטורי כהמצאת הויברטור בתוך התבנית המוכרת של קומדיה רומנטית נשמע כמעט הגיוני. הרי מדובר באנגליה של המאה ה-19, כלומר בחבורה של בריטים מנומסים אך בעלי דעות מיושנות. בתקופה זו כמחצית מנשות לונדון אובחנו כלוקות באותה היסטריה, שפירושה אז היה קליני יותר ושונה בתכלית ממשמעות המילה כיום. כל מי שלא היה ניתן לרסנה, או סבלה מבעיה רפואית כלשהי, אובחנה כהיסטרית. והעובדה כי הטיפול כלל למעשה פורקן מיני, היא כר פורה לסיטואציות מביכות, שאין דרך טובה יותר להתמודד עימן בקולנוע מאשר הומור, כלומר צחוק משחרר. הסרט אכן לוחץ חזק מאוד על הנקודה הזו ולא חוסך בסצינות "מתבקשות" כמו זמרת אופרה שמגיעה לקבל טיפול אצל הדוקטורים, או משרתת נימפומנית שמנסה לפתות את גיבורנו בגסות. מבחינה קומית הוא די משעשע, משתדל שלא להעיק, מתקדם בניחותא לכיוונים הצפויים וכאילו מנסה שלא להתעלות לרמות גבוהות מדי, למשל של משחק או בימוי. כלומר, אם תבחרו להיכנע לו. וזוהי משימה לא פשוטה עקב היותו מרגיז למדי וטיפשי עד מאוד. וכאן ללא ספק נעשתה טעות פטאלית מצידי, כאשר בחרתי שלא להפקיד את מוחי בשמירת החפצים לפני הכניסה להקרנה.

היחס של הסרט אל נשים גובל במיזוגניה, או לפחות בהצגה שטחית למדי של צרכיהן ורצונותיהן. את העובדה שרובן כנועות וצייתניות באופן מרתיע כמעט, אפשר לסייג נוכח התקופה. אבל כקונטרה מציב הסרט את הדמות שמגלמת ג'ילנהול, פמיניסטית לוחמנית והיסטרית למדי. כל אירוע בחברתה הופך מיד להצגה של אישה אחת, שלא מפחדת להביע את דעותיה החריפות בלי שום קשר לאופי המאורע או לזהות המאזין. בתור הממונה מטעם עצמה לתפקיד נציגת כל מסכני לונדון ונשים באשר הן, היא נלחמת על חירותה וזכויותיה גם אם איש לא הכריז מלחמה. ועם זאת, סך הפעולות שלה עומדות בניגוד מוחלט לעמדותיה והסרט הולך ומקטין אותה עד שבסופו היא נעלמת לחלוטין, ונמחצת תחת משקולת גיבורת הקומדיות הרומנטיות. זו שפשוט מוכרחה להגדיר את עצמה אך ורק דרך הבחור שלה, מעפן ככל שיהיה. מדובר בשבירה מכעיסה של הדמות וסוג של שבירת ליבו, או לפחות ציפיותיו, של כל צופה שאינו שונא נשים.לאבק נוצות, לספק בנות. היסטריה (צילום: יח"צ)

בדרכי יו גרנט קצת במפתיע, על הסרט חתומות דווקא יוצרות ממין נקבה. ביימה אותו טניה וקסלר (“Finding North, Ball in the House”), על פי תסריט של ג'ונה ליסה דייר, אותו כתבה במשותף עם בעלה סטיבן ועם האוורד גנסלר. נשגב מבינתי מדוע שתי הנשים שחתומות על הפרויקט בחרו בכיוון שעושה שירות כה איום ונורא לפמיניזם, או אפילו לנשיות. זה הרבה מעבר לדמותה של ג'ילנהול כצדקנית היסטרית, אשר בעצם מנכיחה את הטענה העתיקה של הרופאים שהמציאו את מונח ההיסטריה, ושהפכה ברבות הימים לאמירה ערסית דוחה אך רווחת - כדי "להירגע", כל מה שאישה צריכה זה זין. מעט אהבה אמיתית, או לפחות רגשות אנושיים שחורגים מפטרונות כלפי אוכלוסיות שלמות או עיסוק נרחב באנטומיה - היו תורמים רבות לסרט.

גם המין הגברי לא יוצא מי יודע מה ב"היסטריה". למעשה, יש כאן ממש מצעד של כמה מסוגיו הנפוצים ביותר של הפוצים הבריטיים קפוצי הישבן, בצלמם ובדמותם של אבטיפוסים כיו גרנט וקולין פירת'. זהו בעיקר האידיאליסט הקלולס שאינו רואה מה נעשה לימינו ולשמאלו, אבל ישנם גם הזקן העקשן בעל הדעות הקדומות, העשיר המופלג חובב ההשתטויות היענו-קונטרברסליות, וכן הלאה. בקיצור, קצת קשה להבין עם מי אמור הצופה להזדהות, ובעיקר על סמך מה. עצם העובדה שקומדיה רומנטית חסרת יומרות ומלאת גיחוכים וצחקוקים הצליחה להוציא אותי עמוס במחשבות שליליות מעין אלה, היא פלא של ממש. קצת כמו המצאת הויברטור, לפחות כפי שהתרחשה בסרט החביב לכאורה אך המעט מאכזב הזה.היסטריה - מועדי הקרנה

כתבות שאולי פספסתם

*#