אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסיפור של יוסי: זה לא אותו דבר, מלבד הגעגוע

בסרט ההמשך של "יוסי וג'אגר" אין את ג'אגר, וגם אין ממש סיפור. זה משאיר אותנו עם ד"ר יוסי - אוהד קנולר בלוק עצוב, עצור ומוזנח במיוחד. המגזר הגאה זוכה לטיפול מורכב, אבל הסטרייטיות מרודדת לשטחיות שוברת שיאים

תגובות

בשנת 2002, הסרט "יוסי וג'אגר" הציג את אוהד קנולר ויהודה לוי מתנשקים בשלג במדי צבא. מאז ועד היום, הבמאי איתן פוקס עבר מ"פלורנטין" ו-”שירת הסירנה" התל-אביביים ל"ללכת על המים" ו-”הבועה", התל אביביים והגאים. הסרט היה אהוב כל כך עד כי הוא הופץ מסחרית גם בבתי הקולנוע, למרות שיועד רק לטלוויזיה, ובניגוד לסברה המקובלת זהו פיצ'ר לכל דבר, שכן אורכו הוא כ-70 דקות. הבעיה היא (זהירות, ספוילר לסרט מפורסם בן 10) שאי אפשר באמת לעשות "יוסי וג'אגר 2” בלי להפוך אותו לסרט על טבעי הכולל חזרה מן המתים. רעיון לא רע בכלל, אם תשאלו אותי, אבל איתן פוקס והתסריטאי איתי סגל (מבקר הטלוויזיה של “ידיעות אחרונות”) בחרו ללכת על כיוון הגיוני יותר – עשר שנים אחרי מאורעות הסרט, ומה שנותר הוא הסיפור של יוסי. במילים אחרות, זהו "יוסי בלי ג'אגר".» הסיפור של יוסי - כל הפרטים ומועדי הקרנה» הסיפורים מאחורי "הסיפור של יוסי"» עוז זהבי: "לאוהד יש שפתיים מאוד רכות"» מה חשבו על יוסי בארצות הברית?

יוסי גוטמן (אוהד קנולר) הוא כעת דוקטור גוטמן, קרדיולוג בבית חולים גדול, המכור לעבודתו. חברו למחלקת לב (ליאור אשכנזי) מנסה להוציא אותו לבלות מדי פעם, אבל יוסי מתחמק. אחת האחיות (אולה שור סלקטר) מנסה להתקרב אליו, אבל יוסי נסוג. מפגשים מיניים שהוא יוזם דרך האינטרנט מובילים אותו להתבייש בגופו, ואולי גם בגילו. לא פשוט להיות הומו "מזדקן" הסוחב טראומה איומה בדמות אהוב נעורים שמת לך בידיים, ועוד לפני שהספקתם לבשר לעולם על אהבתכם. יום אחד נכנסת למחלקה הקרדיולוגית פציינטית שהיא גם אימו של ג'אגר (אורלי זילברשץ), וכל מה שרובץ על יוסי צף לפתע. הוא מחליט לבקר את האם של אהובו לשעבר, אשר אפילו לא ידעה על נטיותיו המיניות של בנה. המפגש עם הוריו של ג'אגר המנוח מזכיר ליוסי את החלום המשותף של השניים – לחיות חיי זוגיות באילת. הוא מוצא את עצמו בדרך דרומה. בתחילה לבדו, אבל מהר מאוד מצטרף אליו מוטיב מרכזי מהסרט הקודם – חיילי צה"ל. ארבעה מהם, ליתר דיוק, כאשר באחד מהם (עוז זהבי), יוסי מגלה עניין מיוחד. ייתכן שזה הדדי, אבל כדי לבדוק זאת יהיה על יוסי לשחרר את עול העבר, המאיים למעוך אותו ולמנוע ממנו כל אפשרות להתחלה חדשה עם אהוב חדש.הי דרומה לאילת. הסיפור של יוסי - טריילר:

כפי שניתן להתרשם, הסרט עוסק בנושאים מעניינים, גם אם שגרתיים למדי בנוף הקולנוע הישראלי. בולטים במיוחד: דימויי גוף בתוך הקהילה ההומוסקסואלית, השינוי בפתיחות של החברה הישראלית בכלל וצה"ל בפרט לגבי הומוסקסואליות, כמו גם בחינה נוספת של מיתוס המאצ'ו הישראלי (או הישראלי הטיפוסי), הפעם דרך מקצוע הרפואה. עם זאת, "הסיפור של יוסי" עוסק בנושאים אלה בצורה מאוד לא מספקת. בכל פעם שנראה כי יש לו מה להגיד, מתחבא הסרט מאחורי הסיפור. מהלך נבון מבחינה אסטרטגית, אשר מונע ממנו להפוך להטפה ומשאיר את המסרים שלו ברקע. אך הצרה היא שההתמקדות בהתקדמות העלילה בכלל ובדמות הראשית בפרט חושפת את האירוניה הגדולה ביותר – בהסיפור של יוסי, אין ממש סיפור ובקושי יש יוסי.

יוסי, ילד שלי עצוב מדובר ללא ספק בסרט של רגעים, של עליות וירידות קיצוניות למדי. הדבר היחיד שהומוגני בו הוא הבעיות הכלליות מהן סובלות כל הסצינות, וזה לא שאין בו מספר סצינות יפהפיות ממש, או לפחות כאלה שעובדות באופן דרמתי. אבל גם ברמת הדיאלוגים, המביכים עד התכווצות במושב, וגם ברמת ההתקדמות העלילתית - מדובר בחומר שאין לאף אחד שום סיכוי לצאת ממנו טוב לאורך סרט שלם. מה גם שאותו סאבטקסט, גם ברמת הרעיונות היפים כמו העובדה שיוסי הוא מומחה ללב, נותר חשוף מדי.

כיוון שהסרט מתעקש שלא להמריא במחצית הראשונה שלו ואז מתקדם די לאט לקראת הדבר הצפוי ביותר שיכול להתרחש - הכל תלוי בדמות הראשית. גיבור הסרט חייב לרתק בכל רגע נתון, ודאי בהתחשב בזמן המסך לו הוא זוכה. אבל יוסי של הסרט הזה הוא דמות ראשית שפשוט מסרבת לעניין, להתפתח או לפעול. אפשר לסכם אותו בשתי מילים דומות - עצוב ועצור. שתי מילים שמסכלות באופן שיטתי כל ניסיון של הסרט לרתק באמת. רוב הסצינות בסרט נראות כך – מישהו מציע ליוסי משהו, אבל יוסי עצוב ועצור. משהו טוב יכול לקרות ליוסי, אבל הוא עצוב ועצור. הגורל נחמד מאוד אל יוסי ופותח בפניו חלון הזדמנויות, אבל יוסי, תאמינו או לא, עדיין עצוב ועצור. ברור כשמש שהסרט עוסק בדמות שמתקשה להשתחרר מעברה, אבל רבאק, אני בטוח שיש לה גם תכונות נוספות, או לפחות רגעים בהם הכל נשכח לשנייה ואפשר גם ליהנות. קרן אן, קרן אור אוהד קנולר, מצוין כהרגלו, עשה תפקיד זהה ואף טוב יותר ממש השנה בסרט "אנחנו לא לבד", שכלל אפילו סיטואציות וזוויות מצלמה זהות לחלוטין. אין כאן האשמה בפלגיאט, חלילה, אלא רק בדשדוש במקום של קנולר. שחקן ברמה שלו חייב לעשות תפקידים מגוונים יותר מאשר הלוזר הנצחי וחסר האמביציה. ויפה שעה אחת קודם, לפני שזה יהפוך לטייפקאסט. חוץ מזה, ממש לא מתאים לו המראה המוזנח.

כסטרייט, אני מוכרח למחות ולהתרעם על הייצוג של "המגזר שלי" בסרט. זה לא שיש לי בעיה עם העובדה שבסרט העוסק במיניות באופן ישיר ועקיף, יש יותר בולבולים מאשר ציצים. בהחלט לא. פשוט כל מי שלא נמשך לבני מינו בסרט הזה, גברים ונשים כאחד, מתנהגים באופן בלתי אמין בעליל. כאילו הכותב לא פגש בחייו אף גבר סטרייט, ויתר על תחקיר, או הלך על הגזמה פרועה שאינה עולה בקנה אחד עם הדמויות הגאות בסרט.

ניסיון למקם את "הסיפור של יוסי" במארג היצירות של איתן פוקס מגלה כי מבחינת בימוי אין הפתעות, לטוב ולרע. הכל מאוד פונקציונלי ונועד להבליט את הדרמה והדמויות, כאשר במקרה הזה מודגשות דווקא חולשותיהן. עוד כרגיל אצל פוקס, ניתן דגש ניכר לפסקול רווי שירים, מאייל גולן עד קרן אן. שיאו של הסרט, מבחינה דרמתית ומוזיקלית כאחד, הוא הופעה של קרן אן, המבצעת גרסת כיסוי של “לא דיברנו עוד על אהבה” (מילים: אהוד מנור, לחן: מתי כספי). שלא כמו הסרט, האישה הזאת היא פשוט קסם טהור.הסיפור של יוסי  - מועדי הקרנה

כתבות שאולי פספסתם

*#