אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההתחלפות: זן נכחד של עשייה קולנועית

בשביל לאהוב את "ההתחלפות" צריך להסתכל עליו בעיניים הכי אישיות, ולהשליך עליו את כל תסביכי חיינו. בשביל לנצל את הדי "ביקור התזמורת" ליצירת סרט כמו "ההתחלפות" צריך הרבה אומץ ואינסוף כנות אומנותית. וערן קולירין בורך בשני אלה

תגובות

האמת היא שאף אחד לא באמת צריך מבקרי קולנוע, ולשגרתם אין תכלית אמיתית להוציא מקרה אחד - כאשר המבקר מוצא אוצר. בפעמים נדירות אלה, תפקידו של המבקר קריטי. עליו לשרטט מפה קוהרנטית ככל האפשר אשר תוביל כמה שיותר אנשים מפתח ביתם אל המטמון הקולנועי. להיות המתווך בין הסרט לקהל. ההתחלפות הוא סרט כל-כך נדיר עד כי היה ניתן לחשוב שהוא ממש זן נכחד, שסרטים כמוהו נעלמו מן העולם ואינם שייכים לעידן הנוכחי. ואם אדם אחד, רק אחד (או אחת), יילך לסרט ויתאהב בו בזכות המילים הבאות – ביצעתי את מלאכתי. רוצים כרטיסים חינם ל"ההתחלפות"?עבור שאר האנשים, רוב רובו המוחלט של הקהל, אתנצל מראש על שגררתי אתכם לסרט איטי, סהרורי וחולמני. סרט שהוא הזמנה לחבק את המוזרות שלכם, לצאת מעצמכם ולתת לדעת להתעופף דרך חלון המשרד. סרט שהוא ניסיון לדמות הלך רוח. סרט שהוא לא ממש סרט, יותר בכיוון של לחן, מדיטציה, מצב תודעתי. סרט שהוא סטייט אוף מיינד.» ההתחלפות - כל הפרטים ומועדי הקרנה» מיוחד: ערן קולירין כותב לעכבר העיר» מסך מתעורר: הישראלים החדשים שתראו השנה» העולם מצחיק - הצצה לסרטו החדש של שמי זרחין

זוהי יצירתו השלישית של הקולנוען הישראלי ערן קולירין. "המסע הארוך" מ-2004 הוא סרטו הראשון והלא-מאוד-מוכר, אשר אפילו לא הוצג בבתי הקולנוע. שלוש שנים לאחר מכן פרץ הוא לתודעה המקומית והבינלאומית עם ביקור התזמורת, יצירה פיוטית שמוססה את הדיכוטומיה המקובלת של קהל-מבקרים כשהצליחה להיות גם להיט בקופות וגם חיית פסטיבלים. קולירין מצא עצמו בעמדה שבמאים היו מוכרים את אמא שלהם (ומסריטים את זה) בשבילה – כל יודעי החן בקהילת הקולנוע העולמית ציפו לסרטו הבא, והיו מוכנים להפיק אותו מיד. בסופו של דבר הייתה זו קופרודוקציה ישראלית-גרמנית שהוציאה לדרך את "ההתחלפות", הפרויקט החדש והמסתורי של קולירין. ובתור במאי שקיבל תקציב גדול ככל שיחפוץ, הבחירה שלו לצלם סרט קטן ואישי היא לא רק אמיצה, אלא גובלת בסוראליזם. וסוריאליזם הוא אחד הנושאים החביבים על הבמאי, אשר מגיע לנקודת קיצון בסרטו החדש.להשתחרר מכבלי השגרה. "ההתחלפות":

גבר הולך לאיבוד גיבור הסרט הוא עודד (רותם קינן), אדם רגיל שנדרס מדי יום תחת גלגלי השגרה. הוא מרצה לפיזיקה באוניברסיטת תל אביב והוא נע במסלולים קבועים: קם בבוקר, לוקח אוטובוס לעבודה, מלמד, חוזר הביתה, שוכב עם אשתו (שרון טל), נרדם. את הכל הוא עושה במונוטוניות בלתי אנושית כמעט. יום אחד נאלץ עודד לשוב לדירתו באמצע היום, בשעה שאינו רגיל להימצא בה בבית. ניכר שהאירוע השפיע עליו עמוקות, שכן הוא מתחיל לבחון את חייו בפרספקטיבה שונה. הוא מתנהג מוזר, אבל נדמה שסביבתו לא מתרגשת מכך במיוחד. הוא מפתח תחביבים משונים ומנסה לפצח את שגרת חייו המשעממת. בשלב מסוים מצטרף אל חייו החדשים שכן (דב נבון) שמרבה אף הוא להפר את הנורמטיביות.

במרכז הסרט ניצב פרדוקס קיומי. נדמה כי הוא רוצה לשתף את צופיו בחוויה מאוד ייחודית ומאוד אינטימית ופרטית. מעין תחושה כה מיוחדת במינה, עד כי אין מילים או צורות לתארה. אך ברגע שמנסים להפוך אותה לפלט, הכוליות שלה עלולה שלא לעבור דרך הפילטרים המקובלים של דיבור או אפילו תמונות נעות. אבל היא כל כך אדירה ומהפנטת שאין אלא לנסות לחלוק אותה כדי להשאירה בזיכרון, פן תתנדף. גיבור הסרט נתקל בבעיה דומה, עת הוא מנסה להכניס את אשתו אל עולמו הפנימי. הוא מגלה כי ניסיון לסכם את החוויה באופן ורבלי, או אפילו לבצע הדגמה משכנעת מאוד, לא פועל כפי שקיווה. המילים מסכמות רק חלק מן ההרגשה וההדגמה לא תופסת את מהות הכל. הרי איך אפשר להכניס מישהו אחר לתוך העולם הפנימי שלך? לחלוק עימו תודעה? תשובה מנוסחת היטב אולי אין, אבל מבין סך התשובות שיצא לי לראות בחיי בקולנוע, זו אחת הקרובות והצלולות שבהן.הוריקן מכנפי פרפר הסרט לוקח את סך כל הדברים הכי יומיומיים, המובנים מאליהם, ואז מהרהר ומערער, תוהה, משתומם, מפקפק - וקורא תיגר. לדוגמה, הדרך לעבודה. האם זו הדרך של עודד, במובן המטפורי יותר, או הדרך שבחרו עבורו? עודד מתחיל לחצוב לו דרך חדשה, שמתחילה כזרה ומפחידה אבל הופכת לאוטומטית לפחות כמו זו הקודמת. ניבים נוספים זוכים להאנשה בסרט, כמו למשל "מחשבה יוצרת מציאות". סטייט אוף מיינד לא שגרתי. ההתחלפות (צילום: יח"צ) שימו לב איך שקר קטן של עודד הופך לאחד האירועים המשמעותיים בעלילה כאשר הוא מתגלה כנכון. מפתה לעסוק במשמעויות המטא-קולנועיות של הסרט, בו הגיבור כמעט מודע להיותו גיבור בסרט ומנסה להיות יוצר. אבל אז אולי תחשבו כי המבקר כותב דרך העדשות של חייו ומשליך על הסרט קונפליקטים שלו עצמו. מאידך, אולי יקרה אותו הדבר אם אציין שהסרט עוסק בעיניי דווקא בגבר המפחד מהשלב הבא של חייו, השלב בו אמורים כבר להיות לו ילדים, בזמן שהוא עצמו עדיין ילד. “ההתחלפות" הוא כר פורה לפרשנויות וניתוחים של הצופה, שראוי שישליך מעצמו על הסרט.עוד בעיה מטפורית של עודד המקבלת ייצוג גשמי היא שאף אחד לא רואה אותו, כמאמר הביטוי. אפילו לא אשתו. לכן, הוא חוקר את התהליך של להפוך לאדם שקוף, רואה ואינו נראה. והוא עושה זאת תוך ניסיון לזעזע את השגרה בשיא העדינות. להיות הפרפר שנפנוף בכנפיו ייצור את ההוריקן בקצה השני של העולם. לעמוד מחוץ לזמן. אפילו העלילה בסרט מבוססת ניואנסים, כאשר עפעוף אחד אקסטרה של דמות מסוימת מרגיש כמו סצינת אקשן שלמה בסרט אחר. בעניין זה ראוי לציין לטובה את הופעותיהם של השחקנים, כאשר מרשימים במיוחד קינן וטל, ובתפקיד גונבת ההצגה נמצאת הסטודנטית של עודד (שירי אשכנזי).

כדאי לשים לב גם לעבודת הסאונד הפנומנלית (בעצם, כדאי לשים לב באופן כללי בסרט הזה), שכן לאורך כל הסרט מתנגן רק שיר אחד, וגם הוא נובע מן המתרחש על המסך. ביתר הדקות, החיים משמשים כפסקול. פתאום כל רעש לבן נשמע כמו סימפוניה ומחשב שמטרטר חרישית דומה לצרצר לילי המבשר כי הכל שקט בחוץ. גם ההומור בסרט, ויש לא מעט ממנו, הוא דק ועדין. הומור המבוסס על העיקרון לפיו כל סיטואציה ריאליסטית יכולה להפוך לסוראליסטית, אם רק מסתכלים עליה מספיק מקרוב ולאורך מספיק זמן. משהו מרוחו של ז'אק טאטי הגדול שורה על הסרט הזה. הלוואי והכנות האמנותית של קולירין תקנה לו אשראי לסרט נוסף, גם אם זה הנוכחי לא יהיה להיט כמו "ביקור התזמורת".

ההתחלפות - מועדי הקרנה

*#