אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העדינות: אודרי היפה, אבל איפה החיה?

הבכורה של האחים פואנקינוס מהפנטת בגלל אודרי טוטו אך מתפספסת בגלל עדינות יתר. אורון שמיר לא הצליח להבין מה בדיוק הסרט ניסה להגיד, אבל אולי זה בגלל שהוא היה עסוק בלהתעצבן מזה שדמות המכוער לא מספיק מכוערת 

תגובות

ודאי הבחנתם בנוכחותם המסיבית של סרטים צרפתים בבתי הקולנוע. האשם העיקרי הוא פסטיבל הקולנוע הצרפתי שהסתיים זה מכבר, משאיר אותנו עם כמה וכמה מנציגיו, אשר תפסו כעת מקום של קבע בהקרנות המסחריות. אחד מהם הוא סרט הנעילה של הפסטיבל, העדינות שמו. מדובר בעיבוד קולנועי לספר באותו שם מאת דויד פואנקינוס, שהיה לרב מכר והודפס בישראל על ידי הוצאת "כתר". הוויכוח העתיק לגבי איכות הספר מול הסרט נדמה פחות רלוונטי הפעם, שכן אפילו היוצר עצמו לא יכול לבוא בטענות שהאדפטציה החריבה את יצירתו – הוא חתום עליה בעצמו. ראשית כתסריטאי ושנית כבמאי, במשותף עם אחיו, סטפן, מלהק מפורסם במולדתו (“מולייר”, חצות בפריז).

הסרט מתהדר בכוכבת-העל אודרי טוטו, המגלמת את דמותה של נטלי קר. בראשית הסרט אנו נחשפים לשגרתה המאושרת עם בעלה האהוב (פיו מארמיי), אשר נקטעת באכזריות עם מותו הפתאומי והסתמי. נטלי מתאבלת, קוברת את עצמה בעבודה ונכלאת בבועת מגן. המצב מתגלה כהכרחי משום שהבוס שלה (ברונו טודסקיני) דלוק עליה עוד מהתקופה בה הייתה נשואה, וכעת מחפש הזדמנות להתקרב. אבל נטלי שמה עין, ועוד כמה איברים, דווקא על עובד זוטר ולא מרשים בשם מרקוס (פרנסואה דמיאן). המשרד כולו רוגש נוכח הקשר המתהווה בין העובדת הבכירה והיפהפייה לבין השבדי הגמלוני, אבל נטלי מוצאת את עצמה נסחפת אחר טוב הלב והשוני הניכר שמוקרנים מן הבחור.» העדינות - כל הפרטים ומועדי הקרנה» ראיון: האחים פואנקינוס גילו את הבת שפילברג» הסרט הצרפתי ששובר את כל השיאיםאחד האלמנטים השגורים במעבר שבין ספר לסרט הוא הווייס-אובר, אותו כלי קולנועי שלכאורה מאפשר לבמאי לבטא את רחשי ליבה או הרהוריה הכמוסים של דמות מסוימת בצורת קריינות על רקע תמונה או פעולה. הרי בספר זה כל כך טבעי ובקולנוע תמיד מזויף ורק לעיתים רחוקות חינני. הוסיפו לכך את העובדה שהווייס-אובר זוכה כמעט תמיד לתפקיד מפתח בסרטים צרפתים, ותבינו כי התוצאה הייתה יכולה להיות אובר ווייס-אובר. אבל לא – מלבד הפתיחה והסיום, שכמו מכניסים ומוציאים אותנו מחוויית הקריאה/צפייה בעזרת דמויות משתנות, הסרט חף מקריינות וגדוש, כיאה לקולנוע, דווקא באימג'ים רבי משמעות. הכל באמת נעשה בעדינות בסרט הזה. כל-כך בעדינות עד כי קשה להבין מה הוא בעצם רוצה להביע.בקסמי הגמלוניות. העדינות:

קלוץ מהסרטים משוכה אחת שהאחים פואנקינוס מתקשים לדלג מעליה בחן היא ליהוק דמות "המכוער”. קצת מאכזב בהתחשב בעובדה שאחד הבמאים הוא מלהק ידוע והשני הוא זה שברא את הדמות עוד בשלב הספר, אבל מרקוס הוא יותר "מכוער של סרטים" מאשר דוחה אמיתי. הוא בסך הכל קלוץ שלבוש רע ונוטה להקריח - לא באמת משהו שנורא קשה להסתכל עליו, כמו שמציירים אותו שוב ושוב עמיתיו למשרד. השחקן משתדל להגחיך את עצמו ככל הניתן, נתפס תמיד בפרצופים משונים, מאמץ שפת גוף המשדרת חוסר נינוחות ומקנח בהליכה דובית/גורילאית. אבל סיפור אהבה שיירקם בינו לבין מישהי מהליגה של טוטו לא נראה בלתי סביר ברמה שמנסים למכור לנו בסרט.

באשר לטוטו, אאלץ לא להפתיע ולספר שהיא עדיין אחת השחקניות המדהימות בדורה. האישה הזאת פשוט לא צריכה לעשות כמעט כלום כדי להפנט. לא בזכות היופי הלא שגרתי שלה, אלא משום שהיא פשוט יודעת ומודעת כל כך טוב לכל שריר שזז לה בפנים ולכל שינוי בגובה הקול. אמנית אמיתית. אבל להחמיא לטוטו על משחק זה בערך כמו לצלם עוד סרט בפריז – תמיד נכון, לעולם לא באמת מחדש. הבעיה במקרה זה היא הדמות הלא מרתקת, כמו גם המסגרת הסיפורית הלא מגובשת בה היא מתנהלת.

"העדינות" הוא סרט שלא לגמרי החליט מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול. הפתיחה, על זוג יפה ומאוהב המשחזר את פגישתו הראשונה, עושה חשק לעוד קצת מהזוג הזה. האם הוא היה כה אידיאלי ומאוהב כל הזמן? האם הייתה זו רק תקופה? אבל מות הבעל קוטע את הזוגיות ומשנה את הסרט. אז מגיעה תקופת האבל הארוכה, עם ניסיונות התאוששות רבים מדי בדרך לאירוע המחולל. למרות שהוא מוזכר בכל התקצירים והקדימונים, נדמה שבואו מתרחש רק באמצע הסרט, פחות או יותר. ואז מגיע סיפור האהבה, המתקדם בהססנות יותר מאשר בעדינות. כל אלה הן אמנם בחירות שכמו נועדו להימנע מקלישאות הסרט הרומנטי, אבל הן גם מנכות את הסרט מהרומנטיקה שהכרחית לו ומותירות תחושה שבמשך 108 דקות לא באמת קרה כאן שום דבר דרמתי או חשוב. זה מרגיש מינורי מכדי להיות סיפור אהבה אמיתי, והססני מכדי להיות סרט מעורר השראה על הזדמנות שנייה אחרי אובדן גדול. להגנתו של הסרט ניצב שמו, אבל לפעמים עדינות היא בעיקר כיסוי לחששנות של היוצרים - לחוסר החלטיות בבחירת כיוון, או לחוסר יכולת להעמיק בתימות בהן בחרו לעסוק.העדינות - מועדי הקרנה

כתבות שאולי פספסתם

*#