מלון מריגולד האקזוטי: קוויקי לא מספק בהודו

למרות נבחרת מרשימה של כוכבים בריטיים, "מלון מריגולד האקזוטי" מציע מבט מערבי מודרני על הודו, אבל לא הרבה יותר מזה

זהר וגנר, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
זהר וגנר, עכבר העיר

שורה של שחקנים בריטים נפלאים כמו ג'ודי דנץ, מגי סמית, טום וילקינסון וביל ניי (והרשימה עוד ארוכה) מככבים בקומדיה חביבה בבימויו של ג'ון מדן ("שייקספיר מאוהב"). אבל למרות ריבוי השמות הגדולים, הכוכבת העיקרית של הסרט הזה היא הודו. חבורת קשישים מתפתה לכזבים המתפרסמים בעלון תיירותי המבטיח להם, כתחנה אחרונה בחייהם, שהות מפנקת בבית מלון אקסקלוסיבי בראג'סטן. כל אחד מהפנסיונרים מתפתה להצעה משום שהוא מבין שכספי הפנסיה לא מאפשרים לו קיום ראוי באנגליה היקרה. מלון מריגולד האקזוטי - למועדי הקרנה ולכל הפרטיםאבל לפרוספקט ולדמיון האנושי יש נטייה לשקר, וכשהקשישים מגיעים לארמון ההודי היפהפה שברג'אסטן הם מגלים שהוא נטוש כבר עשרות שנים. ציפורים וחזירים דרים בתוכו, הריהוט שבור, שכבות של אבק מכסות כל חלקה ואין דלתות לחדרים. גם מחוץ למלון קשה למצוא נחמה. ההמולה, החום, הלחות, ריחות הבישול וצואת הפרות והחזירים בלתי נסבלים. בעל המלון הוא צעיר הודי קשקשן ונמרץ שירש מאביו את הארמון הנטוש, והוא מנסה במתק שפתיים לשכנע את אורחיו שאם "זה לא מוכן, סימן שעוד לא הגיע הזמן". "זה הסוף, אני בגיהנום", אומרת מיוריאל (מגי סמית), המתעבת כל אדם בעל גוון עור כהה משלה. המזרח בעיניים מערביות סרטים רבים נעשו על המפגש בין המערב להודו הרחוקה שבמזרח. עלילתם של הסרטים שצולמו בהודו התרחשה בדרך כלל בתקופה הקולוניאליסטית והסרטים כללו סצנות רבות משתתפים, גדולות מהחיים, שבהן הודו האקזוטית והמסתורית שואבת אליה את האדם הלבן ומסחררת את ראשו. הנשים המערביות נפלו לזרועות הגבר השחור והגברים המערביים איבדו את היכולת לשלוט בגורלם. התקופה שבה צולמו סרטים אלו, שנות ה־80 בעיקר, היו שנים שבהן נסיעה להודו היתה על גבול הבלתי אפשרי, הרפתקה  מורכבת ומסוכנת לנועזים בלבד; הקולנוע, מצדו, ענה על הצמא להיכרות עם הארץ המהוללת. להיות או לא להיות קולוניאליסט?  מלון מריגולד האקזוטי:

הקלאסי והידוע שבאותם סרטים הוא "המעבר להודו" של דיוויד לין (1984), שעלילתו מתרחשת, כאמור, בתקופה הקולוניאליסטית. הדימויים העוצמתיים של המוני הודים חצי עירומים מתרוצצים סביב הבריטים הוורדרדים בחליפות הלבנות ונשיהן בשמלות ובשמשיות התחרה, היו - לפחות עבורי כילדה - הבטחה לעולם אחר לגמרי מזה שהכרתי, וככל הנראה הרקע להולדתו של החלום להגיע לשם יום אחד. מה שעוד תרם למשיכה שלי להודו הוא  הסרט הביוגרפי "גנדי" (1982), בכיכובו של בן קינגסלי, ובו סצנות רבות משתתפים בארמונות המפוארים, טבע מפעים ומנהיג צנום אחד, שהצליח לגרש את האימפריה הבריטית ממולדתו ללא מעשה אלימות אחד.  גלובליזציה וזה אבל כיום הודו זמינה ונגישה לכל אדם, חברות התעופה מציעות טיסות זולות, הקדמה פשטה בארץ, כבישים נסללו, כספומטים נפתחו בכל קרן רחוב ומספר הטלפונים הסלולריים כמעט משתווה למספר האוכלוסייה. כולם יכולים לטייל בהודו, ולכן ההפקות החדשות שמצטלמות בה "משתמשות" בה יותר בצנעה, באופן ריאליסטי, בלי סצנות המוניות. כך גם במלון מריגולד האקזוטי וכך גם, למשל, בסרטו הנפלא של ווס אנדרסון "רכבת לדארג'ילינג" (2007) שבו שלושה אחים יוצאים למסע רוחני, המצולם בעיקר ברכבת אל מול נוף שמהדהד ברקע. מחפשת צ'אי או משהו? ג'ודי דנץ' ב"מלון מריגולד האקזוטי" (צילום רישמי)אז נכון שיש לי חולשה להודו ולכל הקשור בה - מוזיקה וספרות הודית, למשל - ולכן די לי אפילו בצילומי החוץ שבסרט, בשעת בין ערביים, לצלילי מוזיקת פופ הודית עכשווית. אבל מעבר לכך, "מלון מריגולד" עצמו סובל ממשקל נוצה. הסיפורים קטנים, אולי קטנים מדי ואולי רבים מדי, כל אחת מהדמויות עוברת תהליך פחות או יותר דומה של הסתגלות וקבלה, והסרט לא מותיר חותם. קוויקי קצר, אם להשתמש בשפתם של דיילי אל על, וחזרנו.

מלון מריגולד האקזוטי - בימוי: ג'ון מדן, בריטניה 2011, 124 דקות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ