"בארץ של דם ודבש": המלחמות של אנג'לינה

החדשות הטובות הן שכשצופים בסרט, קל לשכוח שאנג'לינה ג'ולי היא הבמאית. החדשות הרעות הן שזה לא ממש עוזר לו. אורון שמיר הזדעזע מהבנאליות של זוועות המלחמה  

אורון שמיר, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורון שמיר, עכבר העיר

סקס, אלימות, קרבות, פיצוצים, הרבה עירום נשי, זוועות ופשעי מלחמה, אונס, אכזריות, תקווה קלושה, גאווה לאומית, מערכות יחסים מורכבות בעיתות משבר קיצוניות - כל אלה ועוד נוכחים בסרט בארץ של דם ודבש  ובכל זאת, בכורת הבימוי של השחקנית אנג'לינה ג'ולי לא מצליחה להשתחרר מכבלי השגרתיות אבל כן מצליחה לעשות את הנורא מכל עבור חובבי הקולנוע - לשעמם עד תנומה.

כדי להיות הוגנים, יש לנתק את שמה והפרסונה הציבורית של כוכבת-העל מן היצירה שלה. ג'ולי עצמה סייעה רבות בביצוע מהלך זה, כיוון שסרטה דובר כל כולו בוסנית וסרבית ומאוכלס בפרצופים אלמוניים עבור הקהל המערבי. לאחר כמה דקות של צפייה ניתן לשכוח די בקלות מי כתבה וביימה את המתרחש על רקע מלחמת האזרחים העקובה מדם של בוסניה-הרצגובינה, ולהעמיד פנים שמדובר בסרט אקס-ויגוסלבי אותנטי. לאחר כמה דקות נוספות, מפלצת השיממון מתעוררת ממרבצה וגם כשהיא שבה ונבלעת בצללים, נדמה שהיא עדיין אורבת, מאיימת להתנפל על הצופה בכל רגע. לאחר 127 דקות, עם בוא הקרדיטים, כבר לא היה לי אכפת להיבלע שלם על-ידי אותה מפלצת, העיקר שיקרה משהו מעניין.» בארץ של דם ודבש  - כל הפרטים ומועדי ההקרנה

פרנויה וכמיהה לחופש הסרט מספר את סיפור המלחמה דרך שתי דמויות ראשיות שחייהן משתנים מן הקצה אל הקצה. עיילה (זאנה מריאנוביץ') היא צעירה מוסלמית, רווקה מחוזרת, שעוזרת בגידול התינוק של אחותה. במועדון ריקודים היא נפגשת עם דניאל (גוראן קוסטיץ'), איש צבא, והם חווים רגע מיוחד. אנו קופצים קדימה אל זמן לא רב לאחר מכן, כאשר חיילים סרבים תולשים נשים מוסלמיות מבתיהן ולוקחים אותן לשמש להם שפחות. את הגברים הם הורגים בחצרות הבתים. המלחמה בעיצומה. עיילה היא אחת מן הנשים הנתלשות, אך למזלה מתברר כי אחד הקצינים האחראיים הוא אותו דניאל, שמזהה ומציל אותה מגורל דומה לזה של חברותיה המושפלות. במהלך המלחמה יצטלבו שוב ושוב דרכיהם של השניים, כאשר על מה שעשוי היה להיות סיפור אהבתם מעיבים הפרנויה של דניאל ממרגלים מוסלמים והכמיהה של עיילה לחופש מוחלט.אונסים שבשגרה. "בארץ של דם ודבש":

אירועים נוספים מתרחשים במהלך הסרט ודמויות רבות נקרות בדרכינו, אבל המוקד הוא צמד הגיבורים. עובדה זו מעצימה את גודל הכישלון, שכן מערכת היחסים בין השניים לא רק ממאנת ליצור עניין, אלא פשוט בלתי אמינה בעליל. כולי קנאה בצופה הנאיבי, שרואה את המנוע המרכזי של הסרט כסיפור על אהבה בלתי אפשרית. אישית, לרגע לא הצלחתי להאמין שהוא אוהב אותה או היא אותו. זאת משום שהיחס של הגבר הוא משפיל במקרה הרע, ומחפיץ במקרה הפחות נורא. בנוסף, די ברור מה יש לפליטה מוסלמית להרוויח משהייה במחיצתו של קצין סרבי בכיר (רמז: מידע מודיעיני מחד ושאיפה לחיי נוחות יחסיים מאידך). הכימיה בין השחקנים לא קיימת. התקשורת הלא מילולית ביניהם, כגון חילופי המבטים, לא מעידה אפילו על חיבה. על הדיאלוגים אין מה לדבר ובכל הקשור למעשים, בואו נגיד שמין בכפייה אינו סימן להתאהבות יתרה.

קולאז' של פלצות את ציר העלילה המרכזי עוטפות כמה סצינות לא רעות - קרבות, שבי, בריחות נועזות, סכינים בגב וכדומה, כמו גם אמירות לא ממש מפתיעות על המלחמה ההיא ("אדמת קוסובו ספוגה בדם מימי קדם והסרבים הם עם לוחמני”) או יחסי אבות ובנים ("אני אמשיך לחנך אותך בבגרותך”). אחרי הפעם החמישית בה אישה נאנסת על המסך, קצת קשה להמשיך להזדעזע מן האקט, ומנגנון הסרקזם מתחיל לפעול. כך יצא שיש בסרט רגע אחד מזעזע באמת, הנוגע לחוסר מודעות עצמית מן הזן המפליא ביותר. מדובר בסצינה המתחוללת בישיבת מטה של קצינים סרבים בכירים. אביו של הגיבור, בגילומו של ראדה סרבדז'יה, מבקר את מדיניות קלינטון וארה"ב בנוגע לסכסוך בפרט והנוהג הכללי של אומת הצ'יזבורגרים לדחוף את האף לעניינים לא לה. בזכות הסט, השחקנים והשפה השולטת, כמעט ושכחתי את זהות יוצרת הסרט – אמריקאית המחשיבה עצמה להומניטרית גדולה, שאחד מתחביביה המסוקרים ביותר הוא דחיפת האף לעניינים לא לה. וסליחה על הציניות, אבל ציניות היא הדרך היחידה בה אפשר להתייחס לסרט. בעצם, לא. תשכחו מהתנצלות.

הדחקה שיוצרת ריחוק. קוסטיץ' ומריאנוביץ' (צילום: יח"צ)סרטים כמו "בארץ של דם ודבש" הם בדיוק הסיבה לציניות המדוברת. כל-כך הרבה סרטים עושים שימוש בנאלי עד נצלני באירועים מחרידים עד כי לצופה המשופשף אין ברירה אלא לפתח קהות חושים. אם בעבר אירוע מבעית ומשנה חיים כמו אונס היה דרמתי מספיק בכדי להחזיק סרט שלם, היום זוהי רק סצינה מתוך קולאז' של פלצות. כמות כזו של רוע ואלימות אנושיים לא יכולה להיות מוכלת על ידי אדם מן היישוב, אשר נאלץ לפתח כלפיה אדישות יחסית. אותה קהות חושים מובילה ליצירת דרכי התמודדות חדשות עם סיטואציות המוצגות על בד האקרן. ביניהן: ציניות, סרקזם, הומור שחור או הדחקה שיוצרת ריחוק.ולסיום, שאלון. מה ציני בעיניך? א. אשת קולנוע אמריקאית שעושה סרט על מלחמת האזרחים בבוסניה כי היא חושבת שזה ישנה משהו.ב. אשת קולנוע אמריקאית שחושבת שלאמץ ילד אחד ממדינת עולם שלישי משנה משהו.ג. אשת קולנוע אמריקאית שמבטיחה סיפור אהבה אך מציגה סקס קינקי או אונס ברוטאלי במקום.ד. מבקר קולנוע סרקסטי עד כדי כתיבת אפשרויות א' עד ג'.

אם עניתם א', ב', או ג' – כנראה שזה לא הסרט עבורכם.אם עניתם ד' - אני מבקש להתנצל על חוסר הרגישות שלי, הפעם ברצינות גמורה. אני פשוט לא מסוגל להתמודד עם כל-כך הרבה זוועות אנושיות שנעטפו בעשייה קולנועית שגרתית.בארץ של דם ודבש - מועדי הקרנה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ