"אודם": כשנטלי עטיה נישקה את קלרה חורי

החדש של יהונתן סגל הוא סרט פיוטי וחושני, בו הניגודים משתלבים לכדי יצירה מעניינת. אם זה לא מספיק, הכוכבות הן פלסטינאיות שלמדו מהשבדיות איך להתנשק

זהר וגנר, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
זהר וגנר, עכבר העיר

קשה לעכל את אודם, סרטו השני של יהונתן סגל: הוא פוליטי, הוא ארוטי, הוא פרובוקטיבי אבל גם מעודן. הוא נועז וחתרני, ויחד עם זה קלישאתי. קשה להאמין, אולם כל הניגודים הללו מתקיימים בסרט בו זמנית.יום אחד מגיעה לביתה של לארה אורחת לא רצויה, אינעם. לארה, שנשואה לאנגלי אמיד ומגדלת בשלווה יחסית את בנם בן השבע, רוצה להיפטר מהאורחת המוזרה והמבולבלת. אבל איעם לא מתכוונת לעזוב בקלות, מה גם שלא לגמרי ברור מה היא רוצה - תשומת לב, ככל הנראה. אך אז מתחיל הסרט לנוע אחורה וקדימה בין שלושה זמנים: ההווה – ביקורה של אינעם; העבר הרחוק - ילדותן המשותפת ברמאללה; והעבר הפחות רחוק - הגעתן לאנגליה. » אודם - מועדי הקרנה והפרטים המלאיםנשיקות פוליטיות כבר בפלאשבק הראשון, שלוקח אותנו לימיהן הראשונים באנגליה, השתיים מתנשקות. לצופה הישראלי זה בטח לא עניין של מה בכך לראות שתי דמויות ערביות מתנשקות, בטח לא כמו לראות שתי שבדיות מתנשקות, משום שהוא טעון בכל ההקשרים הפוליטיים. חשדו של הצופה עלול להתעורר: האם סגל (שביים לפני כן את "קשר עיר") מנצל את רגישותנו בענייני ערבים כדי שזו תשרת איזושהי התעוררות מינית בקרבנו? הרי מים גנובים ימתקו. מיד תהיתי אם השתיים מוסלמיות. מובן שייתכנו נשים פלסטיניות מוסלמיות שמקיימות קשר לסבי, אבל אז היה מצופה כי יהיו פחות קלילות וטבעיות בכל הנוגע למגעים המיניים ביניהן. ואכן, יש לא מעט סצנות שבהן השתיים מתנשקות, ובטבעיות גמורה. בהמשך מתברר שהן נוצריות. מים אסורים ימתקו. טריילר "אודם":

ולמרות הקושי ולמרות המבנה המורכב מאוד של הסרט, הצופה נשאב לעולמן של הגיבורות, לארה (קלרה חורי ו זיו ויינר) ואינעם (נטלי עטיה ומורן רוזנבלט), משום שהן מצליחות להטעין את הסצנות המשותפות שלהן בתשוקה מינית, בפגיעות שלעיתים מתחלפת באכזריות של האחת כלפי האחרת, ובהרגשה שרב הנסתר על הגלוי. שתי הנשים חיות באנגליה, הן נרדפות רק על ידי זיכרונותיהן אך את הדיאלוגים השקטים שלהן הן לוחשות באנגלית, למעט משפטים ספורים שהשתיים מחליפות בערבית. ההחלטה שהן ילחשו כמעט לכל אורכו של הסרט, כאילו הילדים ישנים ומעשיהן אסורים או כמו היו שתי פליטות המסתתרות מתחת לרצפה או בעליית הגג ואסור שקולן יישמע – היא הוראת משחק מצוינת המעניקה לסרט את אופיו הייחודי, ה"לא ישראלי" והמעודן כל כך.מרמאללה באהבה מיניותן של שתי הנשים, אם כך, היא זו שעומדת במרכז הסרט. לארה נראית ברורה יותר לעצמה וגם לצופה. היא מאוהבת באינעם ואהבה אותה כל חייה. היא נישאה לגבר רק משום שרצתה משפחה וילד וחיים שקטים ובטוחים. אבל דמותה של אינעם היא המורכבת יותר, והסרט משטה בנו כפי שהיא משטה בלארה חברתה. תחילה אינעם מצטיירת (דרך עיניה של לארה, המספרת של הסיפור) כבחורה משוחררת מינית. באחת הסצנות מטיחה בה לארה: "אצלך הכל קל, את כל כך קשובה מינית". אני לא בטוחה שהבנתי למה היא מתכוונת, אבל דבר אחד ברור - לארה נדמית לעצמה מסורבלת ומסובכת מינית.ואז מגיע פלאשבק נוסף. כשהיו ילדות בנות 16, לארה עקבה אחרי אינעם ומצאה עצמה עדה לאקט מיני שאינעם קיימה עם שני נערים ערבים. זוהי סצנה שבתחילה התקשיתי מאוד להאמין לה. אינעם מובילה שני נערים בני גילה לעבר חורבה נטושה. היא יושבת כמלכה ברגליים פתוחות כשחזייה וחצאית לגופה, נוגעת בעצמה מתחת לחצאיתה ומתגרה בנערים. פיה מלא צחוק והיא שופעת ביטחון. מיד אחר כך השתיים נפגשות בבית הוריה של לארה ומתנשקות בטבעיות ובפשטות גדולה.

הסכסוך מעולם לא נראה יותר חושני. עטיה ב"אודם" (צילום: יח"צ)איזו מין דמות היא אינעם? אין בה טיפת אשמה? בהמשך הסרט, כשמתברר במובהק שהסיפור תואר מנקודת מבטה המאוד סובייקטיבית של לארה, הסצנה נראית מובנת יותר. וכך, סצנה שנראית כחוליה חלשה בסרט ומשאירה את הצופה עם סימן שאלה גדול, מתפענחת לבסוף.פלרטוט שהופך לטראומה

עיצוב הסטים היה חלש בעיני, משום שביתה של לארה באנגליה נראה כמו דירה לדוגמה בבניין שמיועד לאכלוס עתידי, כזו שלא באמת גרים בה אלא רק מציגים אותה לראווה; הקירות עירומים מדי והבית חסר חיים. ייתכן שזה מכוון, אבל זה נראה דל. גם עיצוב הלוקיישנים ברמאללה לוקה בחסר משום שהרחובות ריקים מדי, מנוכרים. כאילו הסרט צולם בירושלים ביום כיפור. לפחות הסרט מצולם תוך שימוש רב בקלוז־אפים שמייצרים קרבה עזה לדמויות, וכך הסביבה פחות נוכחת. אבל ללא ספק הישגו הגדול של הסרט הוא עבודת המשחק של ארבע הנשים, ובעיקר משחקן של שתי הבנות הצעירות (ויפה הבחירה לא לנסות "להצעיר" את שתי המבוגרות באמצעים מלאכותיים כמו איפור).

סצנת השיא של הסרט  - מפגש עם חיילים ישראלים שמתחיל כפלרטוט ומסתבך לטראומה שתלווה אותן שנים - מתוארת פעמיים. פעם אחת, כמו כל הסרט, מנקודת מבטה של לארה; ואז, כשאנחנו נפרדים לרגע ממבטה ומקבלים את זה של אינעם, אנו מבינים שהיא לא רק פתיינית כפייתית אלא גם בחורה שחרפה את נפשה למען חברתה. זה נשמע מבלבל, אבל איכשהו המבנה המאוד מסובך שסגל בחר - שלושה זמנים, שתי נקודות מבט שונות - נרקם בזכות העריכה המדוקדקת ליצירה מעניינת.

אודם - מועדי הקרנה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ