אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אודם": כשנטלי עטיה נישקה את קלרה חורי

החדש של יהונתן סגל הוא סרט פיוטי וחושני, בו הניגודים משתלבים לכדי יצירה מעניינת. אם זה לא מספיק, הכוכבות הן פלסטינאיות שלמדו מהשבדיות איך להתנשק

תגובות

ולמרות הקושי ולמרות המבנה המורכב מאוד של הסרט, הצופה נשאב לעולמן של הגיבורות, לארה (קלרה חורי ו זיו ויינר) ואינעם (נטלי עטיה ומורן רוזנבלט), משום שהן מצליחות להטעין את הסצנות המשותפות שלהן בתשוקה מינית, בפגיעות שלעיתים מתחלפת באכזריות של האחת כלפי האחרת, ובהרגשה שרב הנסתר על הגלוי. שתי הנשים חיות באנגליה, הן נרדפות רק על ידי זיכרונותיהן אך את הדיאלוגים השקטים שלהן הן לוחשות באנגלית, למעט משפטים ספורים שהשתיים מחליפות בערבית. ההחלטה שהן ילחשו כמעט לכל אורכו של הסרט, כאילו הילדים ישנים ומעשיהן אסורים או כמו היו שתי פליטות המסתתרות מתחת לרצפה או בעליית הגג ואסור שקולן יישמע – היא הוראת משחק מצוינת המעניקה לסרט את אופיו הייחודי, ה"לא ישראלי" והמעודן כל כך.מרמאללה באהבה מיניותן של שתי הנשים, אם כך, היא זו שעומדת במרכז הסרט. לארה נראית ברורה יותר לעצמה וגם לצופה. היא מאוהבת באינעם ואהבה אותה כל חייה. היא נישאה לגבר רק משום שרצתה משפחה וילד וחיים שקטים ובטוחים. אבל דמותה של אינעם היא המורכבת יותר, והסרט משטה בנו כפי שהיא משטה בלארה חברתה. תחילה אינעם מצטיירת (דרך עיניה של לארה, המספרת של הסיפור) כבחורה משוחררת מינית. באחת הסצנות מטיחה בה לארה: "אצלך הכל קל, את כל כך קשובה מינית". אני לא בטוחה שהבנתי למה היא מתכוונת, אבל דבר אחד ברור - לארה נדמית לעצמה מסורבלת ומסובכת מינית.ואז מגיע פלאשבק נוסף. כשהיו ילדות בנות 16, לארה עקבה אחרי אינעם ומצאה עצמה עדה לאקט מיני שאינעם קיימה עם שני נערים ערבים. זוהי סצנה שבתחילה התקשיתי מאוד להאמין לה. אינעם מובילה שני נערים בני גילה לעבר חורבה נטושה. היא יושבת כמלכה ברגליים פתוחות כשחזייה וחצאית לגופה, נוגעת בעצמה מתחת לחצאיתה ומתגרה בנערים. פיה מלא צחוק והיא שופעת ביטחון. מיד אחר כך השתיים נפגשות בבית הוריה של לארה ומתנשקות בטבעיות ובפשטות גדולה.

עיצוב הסטים היה חלש בעיני, משום שביתה של לארה באנגליה נראה כמו דירה לדוגמה בבניין שמיועד לאכלוס עתידי, כזו שלא באמת גרים בה אלא רק מציגים אותה לראווה; הקירות עירומים מדי והבית חסר חיים. ייתכן שזה מכוון, אבל זה נראה דל. גם עיצוב הלוקיישנים ברמאללה לוקה בחסר משום שהרחובות ריקים מדי, מנוכרים. כאילו הסרט צולם בירושלים ביום כיפור. לפחות הסרט מצולם תוך שימוש רב בקלוז־אפים שמייצרים קרבה עזה לדמויות, וכך הסביבה פחות נוכחת. אבל ללא ספק הישגו הגדול של הסרט הוא עבודת המשחק של ארבע הנשים, ובעיקר משחקן של שתי הבנות הצעירות (ויפה הבחירה לא לנסות "להצעיר" את שתי המבוגרות באמצעים מלאכותיים כמו איפור).

סצנת השיא של הסרט  - מפגש עם חיילים ישראלים שמתחיל כפלרטוט ומסתבך לטראומה שתלווה אותן שנים - מתוארת פעמיים. פעם אחת, כמו כל הסרט, מנקודת מבטה של לארה; ואז, כשאנחנו נפרדים לרגע ממבטה ומקבלים את זה של אינעם, אנו מבינים שהיא לא רק פתיינית כפייתית אלא גם בחורה שחרפה את נפשה למען חברתה. זה נשמע מבלבל, אבל איכשהו המבנה המאוד מסובך שסגל בחר - שלושה זמנים, שתי נקודות מבט שונות - נרקם בזכות העריכה המדוקדקת ליצירה מעניינת.

אודם - מועדי הקרנה

כתבות שאולי פספסתם

*#