אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הוגו: מכתב אהבה מסקורסזה

כשסשה ברון כהן מצטייד ברוטוויילר ויוצא לצוד יתומים בפריז, זה חייב לצאת מוצלח. "הוגו" של מרטין סקורסזה הוא אכן סרט משובב, אבל גם דידקטי ומלנכולי במפתיע

תגובות

הוגו, סרטו החדש של מרטין סקורסזה שעולה בסוף השבוע לאקרנים בארץ, יתמודד בסוף החודש מול הסרט הצרפתי הארטיסט על פסלון הזהב הנחשק. על אף שתשעה סרטים מועמדים השנה בקטגוריית הסרט הטוב ביותר באוסקר, יצירותיהם של סקורסזה ומישל הזנוויציוס זכו למספר המועמדויות הגבוה ביותר – 11 מועמדויות ל"הוגו" ו-10 ל"הארטיסט". ההצלחה הקופתית והביקורתית של שני הסרטים גררה לא מעט מאמרים וביקורות שהשוו ביניהם ומיפו את "גל הנוסטלגיה" ששוטף את הקולנוע העכשווי וכולל, בין השאר, גם את חצות בפריז של וודי אלן והאפוס השפילברגי "סוס מלחמה". מבקר הקולנוע של ה"ניו יורק טיימס", א"א סקוט, טען שאין זה מקרי שכל כך הרבה סרטים שעוסקים במקורותיה של האמנות השביעית זוכים להצלחה כבירה בתקופה שבה הקולנוע ההוליוודי נמצא במשבר יצירתי עמוק ומנסה להמציא את עצמו מחדש.

» הוגו - מועדי ההקרנה והפרטים המלאים» אוסקר 2012 - כל המועמדויות והכתבות » נוסטלגיה באוסקר - געגועי להוליוודבעוד סרטו המבריק של הזנוויציוס בחר "ללכת אחורה" וליצור סרט שחור-לבן במסורת המפוארת של הקולנוע האילם, סקורסזה החליט להצעיד את המיומנות הוויזואלית המרשימה שהוא הדגים בסרטים כמו "עידן התמימות" (1993) ו"כנופיות ניו יורק" (2002) קדימה ולהתנסות לראשונה בצילום בטכנולוגיית תלת-ממד. התוצאה היא סרט הרפתקאות מקסים שאומנם סובל מחוסר אחידות מסוימת שלא מאפשרת לו לממש את הפוטנציאל שלו – אבל עדיין מצליח לספק חוויית צפייה אינטליגנטית ומומלצת לכל המשפחה.  סקורסזה מפזר רמזים  בדומה ל"הארטיסט", כוחו וחולשתו של "הוגו" נובעים מכך שההנאה מהסרט תלויה באופן חלקי בהיכרות המוקדמת של הצופה עם ימיו המוקדמים של הקולנוע (או עם ספרו של בריאן סלזניק, The Invention of Hugo Cabret, שעליו מבוסס התסריט של "הוגו"). כפי שמי שלא ראה מעולם סרט של באסטר קיטון או האחים מרקס יתקשה להעריך את אינספור המחוות שהזנוויציוס שזר בתוך "הארטיסט", כך מי שלא שמע מעולם על ימיו הראשונים של פנס הקסם בסוף המאה ה-19 בצרפת לא יוכל להתענג על משחק הרמזים שסקורסזה מציע לצופיו בחלק הראשון של "הוגו".

יתום דיקנסי ברכבות פריז. "הוגו":

משום שלפני הכל, "הוגו" הוא מכתב אהבה מרגש של סקורסזה אל הקוסם ואמן הקולנוע הצרפתי ז'ורז' מלייס, בחלקים מסוימים הסרט לוקה בדידקטיות מסוימת ("ראו, ילדים, פעם היה ממש קשה לעשות סרטים והכל נעשה בעבודת פרך וללא אמצעים דיגיטליים. היום כל אחד יכול להיות במאי, ובמידה מסוימת הקסם הלך לאיבוד"). לזכותו של סקורסזה ייאמר שהוא מצליח לנצל את הצילום בתלת-ממד כדי ליצור עולם וויזואלי עשיר ומרהיב שגם ילדים וגם מבוגרים יוכלו ליהנות ממנו ברגעים שבהם הסרט הולך קצת לאיבוד. צרפת באנגלית מושלמת עוד סיבה להקדיש ל"הוגו" שעתיים מחייכם היא הקאסט המצוין. אסא באטרפילד המעולה מגלם את הוגו, הגיבור הצעיר והדיקנסי שאיבד את הוריו ונאלץ להסתתר בתוך תחנת רכבת הומה בצרפת של שנות ה-30 (צרפת שבה, בהתאם לכללים ההוליוודיים התמוהים במקצת, כולם מדברים אנגלית מושלמת ואף אחד לא מדבר צרפתית). בחלק הראשון של הסרט הוגו מנסה למצוא מפתח שיתאים למנעול הממוקם בגבו של רובוט אנושי מיוחד שאביו הנערץ בנה והרכיב לפני מותו הפתאומי בשריפה. הוא מגייס להרפתקה את איזבל (קלואי מורטז, שנראית כמו גרסה צעירה של "אמילי"), בתו של מוכר צעצועים זקן וממורמר בשם פאפא ז'ורז' (בן קינגסלי). השניים מנסים לאסוף רמזים ברחבי התחנה מבלי להיתקל במפקח המפחיד שמנסה לתפוס ילדים חסרי-בית בעזרת כלב הרוטוויילר שלו. הליהוק של סשה ברון כהן (בוראט, ברונו) לתפקיד המפקח מתגלה כהברקה, והסצנות בכיכובו הן המוצלחות ביותר בחלקו הראשון של הסרט. אחרי שהוגו ואיזבל מגלים את המפתח המסתורי, הסרט תופס תאוצה והופך במפתיע מסרט הרפתקאות לילדים לסקירה היסטורית של תולדות הקולנוע שתענג בעיקר מבוגרים.

סשה-גאון-כהן (צילום: מתוך הסרט)

זכרונות מהפרנויות של דיקפריו  למרות ש"הוגו" הוא סרט סוחף ומהנה, יש בו תחושה מסוימת של מלנכוליה וכבדות שנעדרת בדרך כלל מסרטי הרפתקאות לילדים. בזמן ש"הארטיסט" מתרפק על ימיו הגדולים של הראינוע וחוגג את הישגיו של הקולנוע העכשווי באותו זמן, נדמה שאפשר לקרוא את "הוגו" כמעין הספד לימיה הגדולים של האמנות השביעית. למרות שלכאורה אין שום דמיון בין "הוגו" לסרטו הקודם של סקורסזה, שאטר איילנד, שבו ליאונרדו דיקפריו משוטט במוסד כליאה מסתורי על אי נטוש בניסיון לפתור תעלומת רצח והיעלמות, בשניהם סקורסזה עוסק בשחזור תקופתי: ארצות הברית רדופת הפרנויות של תקופת המלחמה הקרה ב"שאטר איילנד", ואירופה של ראשית המאה העשרים ב"הוגו".

הנוסטלגיה ב"הוגו" מתבטאת לא רק בבחירת הדמויות, אלא גם בשימוש במוטיבים קולנועיים שחוקים כמו שעונים (אביו של הוגו היה שען, והוא נאלץ לכוון מדי יום את כל השעונים בתחנה כדי שהמפקח לא יידע שאביו נהרג וינסה לשלוח אותו למוסד ליתומים) וקרונות של רכבת קיטור שכיכבו באינספור סרטים מראשית ימיו של הקולנוע. התוצאה היא יציר-כלאיים: סרט הוליוודי עם אפקטים מרשימים שמתקיים ביקום אירופאי לחלוטין עם אסתטיקה נוסטלגית ומרהיבה.

בסופו של דבר, "הוגו" הוא צפיית חובה למי שמתעניין בימיו המוקדמים של הקולנוע, הימים בהם הוא נחווה על ידי הקהל המשתומם כקסם, בדיוק כמו שליפת שפן מהכובע. העובדה ש"הוגו" לא מצליח לשחזר לחלוטין את הקסם הזה או לעורר אותו מחדש מעידה פחות על הכישלון של סקורסזה ויותר על מקומו המשתנה של הקולנוע בתרבות וויזואלית שמוצפת באינספור גירויים דיגיטליים. בניגוד לצופים בהקרנה המפורסמת של חלוצי הקולנוע האחים לומייר, הצופים של היום לא בורחים בצרחות כשהם רואים רכבת שנוסעת לעברם על המסך. אם אין על הרכבת חבורת טרוריסטים או אנג'לינה ג'ולי, הם אפילו עלולים להבליע פיהוק.          הוגו - לכל מועדי ההקרנה

*#