אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ד"ר פומרנץ: אסי דיין בין הפתטי לנשגב

סרטו החדש של של אסי דיין הוא מופע של איש אחד, שנע בין גאונות לחובבנות. בדרך, דיין משכיר את המרפסת למתאבדים ומפרק לרסיסים את כל מה שרע בישראל 

תגובות

הקומדיה השחורה ד"ר פומרנץ היא קודם כל הסרט החדש של אסי דיין. דיין הוא התסריטאי, הבמאי והשחקו הראשי וזה - לטוב ולרע - הוא כוח המשיכה השיווקי של הסרט. שמו של דיין יכול לעורר בצופה הישראלי אסוציאציות חיוביות או שליליות, אבל אין ספק כי הוא יעורר משהו. לכן, לא ממש ברורה כרזת הפרסום המקדמת את הסרט. הקדישו רגע כדי להביט במה שנראה כמו הפוסטר ל"ואלס עם באשיר 2: גרסת הפסיכולוג“. או שמא, הפסיכולוגית ההריונית עם הלק המזעזע. נשגבת מבינתי ההחלטה הרעיונית והביצועית כאחד בכל הנוגע לפוסטר הזה. אבל, לזכותו תיזקף העובדה שבעניין זה הוא דווקא מייצג נאמנה את הסרט הזה, התמוה אך מעניין.» ד"ר פומרנץ  - מועדי ההקרנה והפרטים המלאיםד"ר יואל פומרנץ (דיין), הוא פסיכולוג קליני מזדקן החי חיי עליבות של ממש. בקומה ה-12 של בניין דירות ביתו הוא גם הקליניקה שלו והארוחה המפוארת ביותר שבאה על שולחנו היא מנה חמה מהסופר. את החיים האלה הוא חולק עם בנו יואב (מיכאל הנגבי), פקח חנייה שיכור כוח הלוקה בתסמונת אספרגר. כאשר מפטרים את פומרנץ מעבודתו כפסיכולוג טלפוני המשכנע מתאבדים פוטנציאליים לעצור לפני הקפיצה, הוא שב הביתה ועולה על רעיון מבריק – להשכיר את המרפסת שלו לאלה החפצים לשים קץ לחייהם. מסתבר שאפילו להרוג את עצמך הוא משימה לא כל-כך פשוטה לביצוע במדינת ישראל של ימינו.התמונה שמאחורי הפוסטר. אסי דיין (צילום: יח"צ)

דיין, שכאמור גם ביים וכתב את התסריט, נכנס חזיתית ומילולית פחות או יותר בכל ההוויה הישראלית. אף אחד לא יוצא נקי מאשמה על כך שהמצב פה מחורבן עד מעל לאוזניים ותחושת דיכאון קיומי, גם אם משעשע לעיתים, שורה על הסרט. להשגת האפקט, דיין עושה שימוש במה שנהוג לתאר כ"גלריה של דמויות צבעוניות", בה חברים רבקה מיכאלי, שמיל בן ארי, לוסי דובינצ'ק, יבגניה דודינה, צופית גרנט ועוד רבים. ההסתייגות האישית שלי מהגדרה זו במקרה של הסרט הנוכחי היא שאין זו גלריה של ממש, והדמויות אינן צבעוניות באמת. מדובר באוסף של פונקציות סטריאוטיפיות בהן יחבוט הסרט בטרם ישליך אותן מהמרפסת של הדוקטור. האם הן מצחיקות? בהחלט. עלובות? לגמרי. דמויות של ממש? לא לגמרי בטוח, אבל צבעים נוספים מלבד שחור, לבן ואפור לא תמצאו בעיצובן.

בנקודה זו יש להבהיר שכל מה שעשיתי ואעשה, בצירוף עם כל מה שאת או אתה - שקוראים עכשיו שורות אלה - עשיתם ותעשו, לא משתווה להישגים של אסי דיין. כבודו במקומו מונח ואין דבר שיכול למחוק את הקריירה המזהירה שלו ואת תרומתו לקולנוע הישראלי. אך מצבו העכשווי, יחד עם הילת הגדולה שעדיין נקשרת עימו, גורמת לרוב הדברים בהם לקח חלק בשנים האחרונות להיראות כמו טיוטת עבודה.  בלתי אפשרי לבקר או להעריך ברצינות סרט כמו "פומרנץ", הנע ללא הרף בין הפתטי לנשגב. המומחיות של דיין ככותב מסוגלת להפיל אל הרצפה עם שורת דיאלוג שהיא לא פחות מגאונית, אבל אז לא לאפשר לקום מאותה הרצפה בגלל משפט עוקב שמביך להאמין כי נכנס לסרט. יש כאן רגעים כבירים לצד מחפירים וקשה לקבוע האם מדובר בסקיצה מקצועית מאוד, או שמא בסרט לכל דבר ועניין שזולג לעיתים אל החובבני והמאולתר.מנסה לרמוז לנו משהו? דיין עוזר למתאבדים:

שוטים מ"עג'מי", קולות מ"הערת שוליים" היוצר דווקא קיבץ סביבו אנשי צוות מוכשרים במיוחד, אבל התחושה היא כי הסרט לא באמת נתן להם להתבטא. הצלם בועז יהונתן יעקב, שעשה פלאים בבוקר טוב אדון פידלמן ועג'מי, מזכיר פעם בכמה דקות שהוא החתום על הצילום, אבל רוב הזמן עושה עבודה פקידותית למדי. עמית פוזננסקי, המלחין הדומיננטי של הערת שוליים, כתב מוזיקה מעניינת ביותר, שמשום מה נפקדת מרובו המוחלט של הסרט. הדבר נכון גם לגביי השחקנים, כולם בהופעות לא אחידות, לפרקים מעולות ממש ולרגעים על גבול האימפרוביזציה. לעיתים זה נפלא, במקרים אחרים הכוונה אינה ברורה בעליל.

השאלה המרכזית היא מה עדיף לקהל ולאסי דיין כאחד – שתיקה אמנותית מוחלטת, או עשייה במצבו הנוכחי. באופן אישי, אני נאלץ להודות שכבר שנים, אולי מאז מר באום אי אז בסוף שנות ה-90, אסי דיין לא מדבר אליי בשום צורה. לצערי אני נמנה על אלו שחושבים, בחוצפה רבה יש לציין, שהמשחק שלו בסדרה בטיפול לא היה מוצלח במיוחד. מהצד השני של המצלמה, הדבר האחרון שדיין העניק לנו היה התסריט רק כלבים רצים חופשי, בשנת 2007. גם במקרה הזה לא מדובר בפסגת יצירתו. לא נותר אלא לאחל שנזכה לראות בדורנו יצירות קולנועיות נוספות של דיין, כי אין עוד גאונים רבים כמוהו הפועלים כיום. רק אם אפשר – שהיצירות המיוחלות יגיעו למסכים קצת יותר מלוטשות ומוגמרות.ד"ר פומרנץ  - לכל מועדי ההקרנה

*#