אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם אחמדינג'אד יקבל אוסקר?

תשכחו ממלחמה גרעינית, הקרב האמיתי נגד איראן יהיה באוסקר, כש"הערת שוליים" יתמודד נגד "פרידה". אורון שמיר חושב שגם אם נפסיד, לפחות זה יהיה לסרט מצויין

תגובות

זה היה צפוי מראש. שנים של הכנה, הסלמה מתונה וכיסוי תקשורתי נרחב מאין כמותו, מסתכמים בלא יותר מקמפיין של שני סרטים לזכייה בפרס האוסקר. תשכחו ממלחמה גרעינית ומשאלות השמדה הדדיות – הקרב האמיתי של ישראל נגד איראן הוביל לרגע הספציפי הזה בהיסטוריה, בו שתיהן מתמודדות על פרס הסרט הזר.

» פרידה - מועדי ההקרנה והפרטים המלאים» אוסקר 2012 - כל המועמדויות והכתבות

הערת שוליים, סרטו של יוסף סידר, עשה חיל והתברג לחמישיית הגמר. מולו ניצב האיום האיראני, הפייבוריט הברור והזוכה בשלל פרסים בינלאומיים, המכובד שבהם הוא "דוב הזהב" בפסטיבל ברלין הקודם. זהו פרידה, סרטו של הבמאי והתסריטאי אסגר פארהדי. אגב, כך יש לכתוב ולהגות את שמו. אל תאמינו לפוסטרים (או לי), פשוט תשאלו את השכן הפרסי שלכם.

חילופי הזדהויות סרטו של פארהאדי מתחיל כדרמה משפחתית מינורית. סימין (לילה האטמי) רוצה להתגרש מבעלה, נאדר (פיימן מאעדי), כיוון שהוא לא מוכן להגר איתה אל מחוץ למדינה למען עתידה של טרמה (סרינה פארהדי, בתו של הבמאי), בתם. לנאדר יש סיבה טובה - הוא מטפל באביו הקשיש והחולה (עלי-אסגר שבזי). סימין קוראת לזה תירוץ. בית המשפט לא מקבל את הגירושין ללא הסכמת הבעל והשניים נפרדים, כשעל הבת מוטל לבחור עם מי היא מעדיפה לחיות. טרמה נשארת עם אביה, בינתיים. מתוקף הנסיבות, נאדר מעסיק מטפלת (שארה באיאט) כדי שתשגיח על אביו בזמן שהוא נמצא בעבודה ובתו בלימודים. כאן, אחרי כחצי שעה של פתיחה שמטרתה להכיר לנו את הסיטואציה והדמויות, מקבל הסרט תפנית מפתיעה לכיוון של מותחן משפטי. הטרגדיה הכפולה שפועמת בלב הסרט מתהווה לדרמת מוסר רבת עוצמה, כמעט פילוסופית ואנושית עד כאב.

בחירתה של סופי, גרסת טהרן. "פרידה":

מה שמדהים במבנה הסיפורי שרוקח פארהדי, הוא שכל אחד משני הז'אנרים בהם הוא פועל עומד איתן בפני עצמו. הדרמה המשפחתית מעניינת מספיק גם כשאין הרבה התרחשות, והדרמה המשפטית, שמגיעה במערכה השנייה, מקפיצה את הסרט בכמה דרגות. אבל הפלא האמיתי מתרחש במערכה האחרונה, בה הכל מתנקז אל רצף אירועים מטלטל וגורלי. הטלטלה מתאפשרת בזכות ההזדהות המתחלפת של הצופה עם כל אחת מן הדמויות - המניעים של כולן ברורים ונכונים. בסרט הזה כולם סותרים זה את זה, ובכל זאת – נדמה שכולם צודקים. היחס אל כל אחת מדמויות המפתח משתנה ללא הפסק, ולמרות שכצופים היינו עדים למה שנראה כמו האמת אך נעלם מהדמות האחרת, לעיתים דווקא הגרסה שלה היא המשכנעת.

שווה מול אמריקאים את הקרדיט על הטיפוסים המאכלסים את הסרט חולקות עבודת הצורפות העדינה של הבמאי/תסריטאי, והביצוע של שחקניו. כמקובל בקולנוע האיראני, חלקם כל-כך אותנטיים עד שמובן שזהו סרט הביכורים שלהם. הבחירה של הבמאי בסגנון ריאליסטי ובפשטות ויזואלית, שוב כמקובל בסרטים איראניים, מדגישה את הסיפור הבנוי לתפארת ומסופר כהלכה במשך 123 דקות מרתקות.

אחרי מדרגות הרבנות. "פרידה" (צילום: מתוך הסרט)

עד לפני מספר שבועות, בכלל לא היה ברור שנזכה לצפות בסרט המשובח הזה  - מלשון השבחים שחולקו לו ומלשון איכותו הגבוהה - בבתי הקולנוע. סיפור גניזתו החל כשמפיקי הסרט, שנתמך על-ידי הממשל בארצו, סירבו למכור אותו להפצה בישראל. הסרט הגיע ארצה דרך צד שלישי והפך ללהיט די.וי.די לא קטן. טריק דומה סייע להשיג את הזכויות להקרינו גם באולמות, וכעת הוא עולה לאקרנים כשבוע וחצי לפני טקס האוסקר, שם צופים לו זכיה כפייבוריט ברור. בנוסף לקטגוריית השפה הזרה, הסרט רשם לזכותו מועמדות גם בקטגוריית התסריט המקורי הטוב ביותר, ללא ספק נקודת החוזק הבולטת שלו. שם, "פרידה" ייאבק כשווה בן שווים מול סרטים שרובם אמריקאיים, כגון חצות בפריז של וודי אלן. אך יתכן ששתי הסיבות האלה דווקא ימנעו ממנו את הזכייה.

שניים רבים, סרט שואה לוקח? בשנים האחרונות, להיחשב למועמד המוביל בקטגוריה זו - משמעו להפסיד למתחרה החביב והנעים ביותר, ממש כפי שסרט לבן הפסיד להסוד שבעיניים. בקטגוריית הסרט הזר, להיות הפייבוריט זה אחד הדברים הגרועים שיכולים לקרות לסרט שרוצה לנצח. בנוסף, מועמדות בקטגוריה חיצונית שכאילו מחזקת את כוחו, גם היא, באופן פרדוקסלי, לרוב מסמנת הפסד. המירוץ אינו סגור ו-"פרידה" עדיין לא זכה באוסקר, ואחרי שלל הפרסים וההכרה שהוא קיבל – בכלל לא בטוח שהוא צריך את התואר.

האם זה אומר משהו על הסיכויים של "הערת שוליים"? קשה לדעת. ייתכן ויש כאן מקרה קלאסי של שניים רבים והשלישי לוקח. אחרי הכל, פולין שלחה להוליווד את סרט השואה "במחשכים", וסרטי שואה לא נוטים להפסיד באוסקר. מנגד, על הסרט הקנדי "מיסייה לאזאר" אף אחד לא באמת שמע לפני התחרות, ממש כמו על פרידות היפני, הזוכה של 2009. אבל בינתיים, הניחו את האוסקר בצד ותנוחו לרגע מהדעות הפוליטיות – הקולנוע אמור לספק מפלט מכל אלה, ואת זה "פרידה" עושה מצוין.

פרידה - כל מועדי ההקרנה

כתבות שאולי פספסתם

*#