וואליס ואדוארד: האסונות של מדונה

למרות פסקול נפלא, תלבושות מרהיבות וארט שמתאר היטב את רוח התקופה, הסרט החדש של מדונה נכשל בכל הפרמטרים החשובים. ועם תסריט חלש ובימוי חובבני אין הרבה סיכוי להצלחה

אור סיגולי, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אור סיגולי, עכבר העיר

אדוארד השמיני מתאהב עד כלות באשת חברה אמריקנית בשם וואליס סימפסון, שמחזיקה ברזומה שלה את התואר המפוקפק "גרושה". אהבתם כל כך גדולה עד שאדוארד, שזה עתה הפך למלך בריטניה, מוותר בשבילה על התואר, מפנה את גבו למדינתו ברגעים בהם המפלגה הנאצית הולכת ומתחזקת, ומעביר את המלוכה לאחיו הקטן והמגמגם. וואליס ואדוארד - למועדי הקרנה ולכל הפרטים

כמובן שהעלילה הזו נשמעת מוכרת, זהו הרי הסיפור שממנו בקע "נאום המלך", זוכה האוסקר של שנה שעברה. אבל על אף שוואליס אדוארד, סרט החדש של מדונה (מדונה הבמאית בשבילכם) - ו"נאום המלך" חולקים את אותם מאורעות היסטוריים, לא יכולים להיות שני סרטים שונים יותר ביתרונותיהם ובחסרונותיהם. בזמן שדרמת המלוכה הבריטית הפופולרית מ-2011 הייתה סרט בריטי מעונב וממלכתי מדי. וואליס ואדוארד (W.E.) נדמה כמו רפרוף מהיר במגזין אופנה יוקרתי או צפייה בפרסומת לבושם שיצאה משליטה. אגב, לפחות לחלקו הראשון של הסרט, לא מדובר בדבר רע. הצילום, המוזיקה והעיצוב של W.E מרשימים בצורה יוצאת דופן. כשהסרט נפתח הוא מפציץ את העיניים והאוזניים בדימויים מהירים (מהירים מדי לעיתים) ומנקרי עיניים, ויוצר חווית צפייה סוחפת ומסעירה. תשומת הלב והכישרון שהושקעו בפסקול, בשמלות, הז'קטים, הליפסטיק, הסומק, הרהיטים, כלי השולחן והטפטים, מעידים על המחשבה הרבה והיצירתית של הבמאית. למרבה הצער ככל שהסרט מתקדם העין מתרגלת אל היופי המיוחד הזה, ואנחנו נותרים עם החסרונות הגדולים והמשמעותיים של ההפקה. פאתוס ביקום מקביל

מדונה, שכתבה את התסריט עם אלכס קשישיאן, לא הסתפקה רק בסיפור אהבתם התובעני של וואליס אדוארד אלא גם הוסיפה עלילה מקבילה, בסגנון "השעות" ו"ג'ולי וג'וליה". החלק המשלים מתרחש בימינו אנו, ובו צעירה הכלואה בנישואים איומים מוצאת נחמה בסיפור האהבה המפורסם הזה. שני הסיפורים גם יחד נכתבו ונהגו באופן הדל ביותר שניתן להעלות על הדעת, חלשים הרבה יותר מהעושר הויזואלי שמקיף אותם. הדיאלוגים שהושמו בפי הדמויות נשמעים יותר כמו הערות שוליים ששחקנים נוהגים לשרבט לצד התסריט כדי לפענח את הדמות, ופחות כמו משפטים שאנשים רגילים אומרים. אם זה לא מספיק – וזה מספיק בהחלט – בימוי השחקנים לא עושה חסד עם אף אחד: דיאלוג דרמטי להחריד שמתרחש בזמן ששתי הדמויות סובבות סביב עץ, וואליס מפילה את עצמה על המיטה בבכי, והתרפקות עצמית מוגזמת בעת נגינה בפסנתר, אם לציין כמה, מייצרים אוסף קלישאות ואווירה חובבנית.מעוצב להפליא ודרמטי להחריד. וואליס ואדוארד:

וכשהכתיבה והבימוי לוקים בחסר עד כדי כך, קשה לשחקנים לצאת טוב מהסיפור, קל וחומר אם אינם משופשפים במיוחד כמו אלה שליהקה מדונה. את וואלי המודרנית מגלמת אבי קורניש – גרסת הבייבי של שרליז ת'רון, שזכורה לטובה בזכות תפקידיה ב"קנדי" לצידו של הית' לדג'ר ו"כוכב בהיר" של ג'יין קמפיון. זוהי לא שעתה היפה של קורניש, ואפשר שהיא מבצעת את אחד התפקידים הרעים של השנה. מפחיד לחשוב שהכישרון שלה עלול להתבזבז על סרטים כגון זה וכמו "סאקר פאנץ'" המוקדם יותר. את הגברים בסרט מגלמים שלושה שחקנים לא מוכרים, שסביר שלא יעלו על גל התהילה בעקבות עבודתם הנוכחית. בזכותם ולעומתם יוצאת אנדרה רייזבורו, בתפקיד וואליס סימפסון, כשידה על העליונה. פניה המעניינות והקסם של דמותה מעידות על כך שהייתה פה הברקה ליהוקית. אופן העיצוב שלה וגינוניה מזכירים במובהק את מדונה עצמה בתקופת האוויטה שלה. בסצינות של רייזבורו קל לקלוט מה הייתה המשיכה של אייקון הפופ לסיפור הזה ולדמותה של וואליס, והיא עושה כל שהיא יכולה כדי לייצר הקבלה בין הדמות, השחקנית והבמאית. הכל בגלל הפפראצי

באספקט הזה גם מסתתר החלק המעניין יותר של W.E., כשעולה השאלה האם הבמאית מנסה לספר לנו את סיפורה האישי שלה עצמה, כאישה שבעקבות תשוקתה (לגבר אצל וואליס, למוזיקה אצל מדונה) הקריבה את פרטיותה בשלב מוקדם של חייה. ככל שהפכה למפורסמת יותר כך הפסיקו לראות בה בן אדם. אם מאמצים את הפרשנות הזו, ההכנסה הכוחנית והמיותרת של הסיפור המקביל של וואלי העכשווית צורמת בהרבה. קיצוץ ליטרת הבשר הזו היה הופך את W.E. למהודק יותר, סוחף יותר, ומונע מאיתנו כמה מהסצנות המביכות של השנה.

ברגעיו היפים מזכירה היצירה של מדונה את "סינגל מן", סרטו של טום פורד, שהעניק לקולין פירת' את מועמדותו הראשונה לאוסקר. ההשוואה הזו סבירה לחלוטין כשמגלים ש-W.E. חולק עם הדרמה הענוגה של טום פורד את המלחין (אבל קורזניובסקי), ואת מעצבת התלבושות (אריאנה פיליפס שהרוויחה ביושר מועמדות לאוסקר על עבודתה פה). ברור לחלוטין שהסרט ההוא השפיע על מדונה יותר מאשר בחירת המוזיקאי ומעצבת התלבושות בלבד. למתעניינים באופנה ובעיצוב ישנן סיבות רבות וראויות לבדוק את סרטה של מדונה, והם ודאי יסבו הנאה מהמתרחש על המסך. וצדקו חברי האקדמיה כאשר העניקו למעצבת התלבושות אריאנה פיליפס מועמדות לאוסקר. כל שאר הצופים יאלצו להישאר עם שני סיפורים נטולי עומק, שאחד מהם מטופל באופן לא טוב, ואת השני כבר ראינו בסרט אחר לפני כשנה.וואליס ואדוארד - למועדי הקרנה ולכל הפרטים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ