"הילד עם האופניים": תקווה במקום גלגלי עזר - ביקורת סרטים - הארץ

"הילד עם האופניים": תקווה במקום גלגלי עזר

"הילד עם האופניים" חורג מהעולם הקולנועי המחמיר של האחים דארדן, ובכך יופיו

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
זהר וגנר, עכבר העיר

כמעט בלתי אפשרי להתייחס בנפרד לסרטים של במאים פוריים שיוצרים סרטים בסמיכות רבה, זה אחר זה. ההשוואה לסרטים קודמים בלתי נמנעת, בעיקר כשהיוצר דבק באותה שפה ובאותו עולם. לפני לכתי לסרטם החדש של האחים דארדן חששתי מצפייה בעוד מניפסט חברתי חמור סבר, חמור מדי. שמחתי לגלות שהילד עם האופניים הוא היפה והשלם שביצירותיהם, משום שיש בו תקווה לצד ייאוש ורגש לצד מחאה חברתית. נכון שכמו בסרטיהם הקודמים, גם זה מחויב לריאליזם הקשוח שמאפיין את עבודתם ולאמירה החברתית, אבל הפעם מצאתי חריגות מחוקי "העולם הדארדני". דווקא החריגות האלה והסטיות מהקו העקבי שהתוו לעצמם כיוצרים מעניקות לסרט את יופיו.הילד עם האופניים - מועדי הקרנההריאליזם האכזרי של האחים דארדןכל הסרטים החדשים שיוצאים בסוף השבועגם ב"הילד עם האופניים" יש גיבור שפועל בעוצמה כדי לשרוד במציאות הקשה שבה הוא חי, אבל יש בו גם אור של שמש אביבית ולא רק קור אירופי מקפיא עצמות; יש בו אשה עם לב זהב, ולא רק דמויות שהפכו מפלצות אדם עקב הנסיבות; ויש בו מוזיקה. האחים דארדן, שמעולם לא נעזרו בקישוטים, מחליטים הפעם לחזק שתי סיטואציות בהבלחות מוזיקליות המופיעות לשבריר של רגע, וכל אלו הופכים את הסרט ליצירה שהיא הרבה יותר ממניפסט.הסיפור מתחיל כאשר יום אחד אביו של סיריל (תומה דורה) בן ה-12 נעלם. הוא מצדו בטוח שאביו יחזור, ולו כדי לתת לו את זוג האופניים שקנה במיוחד עבורו, האופניים שהיו כל עולמו של סיריל. אבל אבא של סיריל נעלם. הילד מחפש אותו במאפייה שבה נהגו לקנות לחם, בתחנת הדלק שאליה היו מגיעים עם מכוניתו. שואל אנשים אם אמר להם לאן הלך, מתי יחזור. "למה שיגיד לנו לאן הלך, אם לך הוא לא אמר?", מתעצבנים האנשים, "עבורנו הוא היה זר".סיפור כמעט בלי קישוטים. "הילד עם האופניים":ואז סיריל נתקל במודעה שאבא שלו פירסם, למכירת הרכב ולמכירת זוג אופניים. האופניים שקנה עבור סיריל. כשהוא בורח ממחנכיו במוסד, שאיבדו את היכולת להגיע אל נפשו, הוא נתקל בסמנתה, אשה זרה לחלוטין, ונאחז נואשות ברגלה. היא מצדה מגוננת על עליו ודואגת לו כאילו היה בנה. סמנתה מגולמת על ידי שחקנית נהדרת, ססיל דה פראנס - וגם זו סטייה מהתקן של האחים, שבדרך כלל מלהקים שחקנים לא מקצועיים כדי לא לחטוא לאמת, לסיפור הנורא שמתרחש ברחובותיה הצדדים של כל עיר או עיירה, ולא רק במוחו של תסריטאי דשן. והנה דה פרנס מסייעת לאחים לספר סיפור קשה, באופן המוצלח ביותר שסיפרו אי פעם. ואחת מהברקות התסריט היא העובדה שהם לא מרגישים מחויבים להסביר מדוע סמנתה מאמצת ילד זר ומופרע, ולמה היא לא מוותרת עליו גם כשהוא דוקר אותה בסכין. הם סומכים על הצופה שיבין.סרט פעולה בסרטים של הדארדנים יש בעיקר פעולה. פעולה תכליתית. הגיבורים תמיד בתנועה. רצים, מוכרים חפצים (או תינוקות), שורדים. סיריל רץ, או שועט על אופניו, או מתנשף. אם יש סגנון צילום מובהק שמזוהה עם האחים דארדן, זה גיבור הולך בצעד נמרץ והמצלמה מאחוריו, בקושי מדביקה את צעדיו, בגודל פריים שמכסה רק את הראש והכתפיים. והצלם, כמו הצופה, לא רואה כלום מלבד גבו של הגיבור, שגם הוא רואה אולי מטר קדימה, כי חייו הם אי ודאות והוא לא יכול לצפות את העתיד להתרחש. שמחתי לראות שהפעם גם סגנון הצילום השתנה. התרכך. המצלמה יותר פרונטלית ופחות תזזיתית. שמחתי לא משום שלא אהבתי את סגנון הצילום הדוקומנטרי המחוספס ההוא, אלא משום שהוא אחר.מה היא כבר מצאה בו? תומה דורה וססיל דה פראנס ב"הילד עם האופניים"תהיתי אם שם הסרט "הילד עם האופניים" הוא הומאז' מכוון ליצירת המופת האיטלקית מ-1948 של ויטוריו דה סיקה "גונבי האופניים". מובן שדה סיקה הניאו ריאליסט הוא מנטור עבור האחים דארדן, מבחינה סגנונית ומבחינה סיפורית. גם בקלאסיקה האיטלקית, כמו בכל הסרטים של הדארדנים, מצוקה כלכלית היא המנוע של הסרט. הפעם יש עוד דבר המשותף להם ול"גונבי האופניים". בשני הסרטים התקווה מתבססת על היחסים בין האב ובנו, או בין האמא המאמצת ובנה החדש. אני מניחה שהורות טובה בעיני הדארדנים, כמו גם בעיני דה סיקה, יכולה לגבור על מצוקה רגשית וכלכלית, קשה ככל שתהיה. הילד עם האופניים - מועדי הקרנה

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ