"יש לנו אפיפיור": קומדיה חילונית שאוהבת את הותיקן - ביקורת סרטים - הארץ

"יש לנו אפיפיור": קומדיה חילונית שאוהבת את הותיקן

מי שיבוא בציפייה לצלול יחד עם הפסיכיאטר לתוך נבכי נפשו של האפיפיור, יתאכזב. כמעט ואין פה טיפול. במקום זאת יש קומדיה שאפש לקרוא לה מיושנת, אבל עדיף לראות בה נוסטלגיה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

העלילה של יש לנו אפיפיור מתחילה באיחור של איזה עשר דקות. עם מותו של האפיפיור המכהן מתלבטים הקרדינלים בין שלושה מועמדים, וההצבעה ננעלת. שמותיהם של השלושה (איטלקיים מכדי שאוכל לזכור אותם) לא מוזכרים יותר בסרט. הם לא חשובים. מה שחשובה זו הטקסיות שבה הקרדינלים חולפים מחדר לחדר, איך הם מצביעים לאט, בשקט. זו לא כנסת ישראל, זה אפילו לא הפרלמנט הבריטי. מי שהיה בותיקן יודע שיש בו משהו – השילוב הזה בין להט למכובדות – שיכול לרגש גם אתאיסט כמוני, ומסתבר שגם אחד כמו נני מורטי, שכרגיל מתפקד כאן על תקן הבמאי, התסריטאי ואחד השחקנים הראשיים.יש לנו אפיפיור - מועדי הקרנהאיטלקית למתחילים: מדריך מקוצר לקולנוע של נני מורטי

ב-2006 צילם מורטי סרט בשם "קיימן" – שהיה מעין מכתב שנאה לסילביו ברלוסקוני. מי שניגש ל"יש לנו אפיפיור" בציפייה לקבל מה מאותה חומצה גופריתית שהוא מסוגל לירות כשהוא רוצה, צפוי להתאכזב. נכון, "יש לנו אפיפיור" מציג את מנהיג הכנסייה הקתולית באור מאוד אנושי, חלש, מפוחד – האפיפיור הנבחר (מישל פיקולי הנהדר, ששיחק בשעתו אצל במאים כמו מלוויל וגודאר) מקבל התקף חרדה רגע לפני שהוא אמור לנאום בפני קהל המאמינים שהתאסף בפני בזיליקת פטרוס הקדוש ונסוג לחדריו. ההזמנה של פסיכיאטר אתאיסט (מורטי, כמובן) לותיקן נדמה כאילו מבטיחה מעין "נאום המלך 2" – מפגש בין איש מקצוע עוקצני אך טוב לב, לבין דמות ציבורית שהיא חלק מממסד שמרני וצריך לעזור לה לממש את כוונותיה הטובות. אבל לא: יש בדיוק שתי סצינות שבהן האפיפיור נמצא בפסיכואנליזה, ולא הן המעניינות.אפילו לא סרט פוליטי. "יש לנו אפיפיור":אפיפיור בדרכים

בקיצור, הבשורה הגדולה היא כזו: "יש לנו אפיפיור" הוא סרט חילוני שאוהב את הכנסייה הקתולית, ואם לא אוהב, אז לפחות לא יוצא נגדה למלחמה, ומכיר בהחלט באפשרות שיש בה גם אנשים טובים שעושים לפי אמונתם. מהר מאוד האפיפיור חומק החוצה והולך לשוטט ברומא ולהתערבב בקהל (אפשר לחפש כאן אלגוריה לישו, אבל באמת, עדיף שלא), בעוד שדווקא הפסיכיאטר נותר לחכות לו בתוך הותיקן ומוצא דרכים מעניינות להעביר לו – ולכל הקרדינלים – את הזמן. זה אמנם שם אותו קצת בעמדת מרי פופינס, הדמות ה"מטורללת" שאמורה ללמד את כל המרובעים האלה איך ליהנות מהחיים, אבל זה מבוים בשיק העדין של הקומדיות האיטלקיות הקלאסיות משנות ה-60 – ומורטי הוא פשוט במאי מספיק מוכשר בשביל לגרום לזה לעבוד.ראוי לכל השבחים האפשריים. מישל פיקולי (מימין) ב"יש לנו אפיפיור"

שמעתי הרבה דעות לא טובות על "יש לנו אפיפיור", בפרט כאלו שמכריזות עליו בתור "הסרט הגרוע ביותר של מורטי". הוא לא. הוא בוודאי לא סרטו הטוב ביותר, אבל הוא לא סרט רע בכלל. מה שהוא כן, אז זה הסרט השטחי ביותר של מורטי. וגם זה בסדר, ואין מה לכעוס עליו בגלל שאין כאן איזו אמירה עמוקה על איטליה, רק סיפור על איש זקן שבילה את כל חייו במערכת תובענית ונזכר לקראת סוף חייו לצאת למסע חיפוש עצמי קצר. המשחק הנהדר של פיקולי הופך כל סצינה שבה הוא משתתף לחוויה, הסצינות שסובבות סביב דמותו של מורטי הן מספיק שנונות ותמוהות בשביל שגם הן יחליקו במורד הגרון בלי יותר מדי מאמץ.

איטליה של פעם עם זאת, הסרט סובל מסיום תמוה: לקראת החצי שעה האחרונה עולה התחושה שידו של העורך רעדה. יש פשוט תחושה של סצינות חסרות, דמויות יודעות דברים שהן לא אמורות לדעת, קצוות עלילה לא נפתרים כמו שצריך. השורה התחתונה של הסרט דווקא משכנעת, מה שמוביל אליה פחות. חבל: זה לא שמדובר בסרט ארוך מדי (102 דקות). עד שיש מקרה נדיר שבו סרט דווקא היה יכול להיות קצת יותר ארוך, הוא מרגיש מקוצץ בלי יותר מדי רחמים. בזבוז.סודיות מטפל-מטופל, מישהו? פיקולי ומורטי ב"יש לנו אפיפיור"

בקיצור, מי שרוצה אפילו צ'אנס להנות מ"יש לנו אפיפיור", חייב לקבל אותו בתור מה שהוא: הוא לא "קיימן: גרסת הכנסייה". לא "נאום האפיפיור" ואפילו לא "בואו נתפלל על זה". זו לא "דרמה קומית", אלא פשוט קומדיה עדינה, מיושנת בכל האמצעים שלה, אבל דווקא בזכות זה ניתן לשאוב ממנה קצת ערך נוסטלגי. נכון, אולי היה מעניין יותר לראות את מורטי צולל לתוך נבכי נפשו של האפיפיור, אבל זה לא מה שהוא בא להביא לקולנוע הפעם – אין טעם לכעוס עליו בגלל זה.יש לנו אפיפיור - מועדי הקרנה

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ