אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"שלגיה והצייד": שקר הפמניזם והבל הסדיזם

השילוב בין שלגיה שמנסה להיות ז'אן דארק, צייד ששותה יגונו לשוכרה ונסיך שהוא חבר ילדות יכול היה להיות טוויסט מעולה לסיפור הילדים המוכר. אבל "שלגיה והצייד" יצא סרט חסר פואנטה, שאפילו שרליז ת'רון הנהדרת לא מצליחה להציל

תגובות

שלגיה והצייד הוא מסוג הסרטים שמנסים לגרום לנו לשמוט את הלסת בכל מחיר: וואו, איך הם יצרו את הטרול הענקי הזה? וואו, האייל הזה ממש מלכותי, וואו, שרליז ת'רון אוכלת ציפורים מתות בלי סכו"ם. הבעיה היא שהדבר המדהים באמת בכל מה שקשור לסרט בתקציב של 170 מיליון דולר הוא העובדה שהאולפנים הפקידו אותו בידיו של רופרט סאנדרס, במאי בריטי חסר ניסיון. סאנדרס, שליהק את אשתו הדוגמנית ליברטי רוס לתפקיד אמה היפהפיה של שלגיה, עשה עד היום בעיקר פרסומות רבות-תקציב לתאגידים כמו "נייק", "אדידס", "גינס" ו-Xbox. אבל מישהו בהוליווד חשב שהוא האדם המושלם לביים גרסה חדשה לאגדה של האחים גרים (שזכתה ממש לאחרונה לגרסה חדשה נוספת ומששעשעת בכיכובה של ג'וליה רוברטס, מראה, מראה – הסיפור האמיתי).» שלגיה והצייד - כל הפרטים ומועדי הקרנה

התוצאה היא סרט שנראה יותר מדי כמו פרסומת למהפכה הדיגיטלית. נדמה שסאנדרס השתמש במרבית התקציב כדי לתת יד חופשית לאנשי האפקטים, שבתורם יצרו ממלכה קסומה שכל אחד מחלקיה מועתק ויזואלית מסרט אחר: "היער האפל" שנראה בדיוק כמו היער ב"הנסיכה הקסומה", הטירה הגותית של המכשפה הרעה שכבר כיכבה באינספור סרטים של טים ברטון (לא במקרה, המפיק של "שלגיה והצייד" הפיק גם את אליס בארץ הפלאות הנוראי של ברטון), ו"עמק הפיות" נראה כמו הכלאה בין אווטאר לסרטים של וולט דיסני.

כוח העל של היופי למרבה הצער לא נותר יותר מדי כסף לתסריטאים, שהפכו באופן עילג את האגדה הידועה על פיה: במקום נסיכה שמחכה לנסיך שיגאל אותה מייסוריה – שלגיה (כוכבת "דמדומים" קריסטן סטיוארט, השחקנית הכי מרוויחה בהוליווד) היא לוחמת אמיצה א-לה ז'אן דארק (או הגרסה המעודכנת שלה, קטניס ממשחקי הרעב) שמכריזה מלחמה על המכשפה הרעה רוונה (שרליז ת'רון). בהתאם לאופנה ההוליוודית לפיה "אין דבר כזה אנשים רעים, יש רק אנשים שרע להם", פלשבק קצרצר ותמוה מספק הסבר פסיכולוגי לסדיזם נטול הגבולות של רוונה. בסצנה שאורכה שתי דקות מסתבר שרוונה היא לא סתם מכשפה אכזרית שרצחה את המלך, כלאה את הנסיכה במגדל ויונקת את כוח החיים מנערות יפות וצעירות כדי שהיא תוכל לשמור על חיוניותה. למעשה, היא יתומה אומללה שהוריה נרצחו באכזריות (למה? על ידי מי? לא בדיוק ברור) והיא מבקשת לנקום את מותם באמצעות כישוף שהוטל עליה. לפני שהיא רוצחת את אביה של שלגיה באחת הסצנות הראשונות, רוונה פוצחת במונולוג שייקספירי לפיו היא שונאת גברים כי הם תמיד משתמשים בנשים לצרכיהם ואז שוברים את ליבן ונפטרים מהן. נופל בין הכיסאות. שלגיה והצייד - טריילר:המסרים הללו הם חלק מהבלבול המגדרי שעוטף את הסרט: לכאורה מדובר בגרסה פמיניסטית לסיפור שלגיה, שבה הדמות הראשית הופכת מקורבן למנהיגה שמוליכה צבא שלם למלחמה. אבל בפועל הדמויות חוזרות שוב ושוב על הרעיון לפיו יופי הוא הכוח האולטימטיבי, והזדקנות – שמשמעותה התכערות – גרועה יותר ממוות. הליהוק של ת'רון וסטיוארט לתפקידים הראשיים והשימוש באפקטים, איפור ותלבושות כדי להעצים את יופיין יוצרים נרטיב שבו אין טובים ורעים – אלא מאבק בין מי שיפה באמת (שלגיה) למי שיופיו הוא רמאות ותוצאה של כישוף (רוונה).  באופן עקיף נדמה שיופיה הנדיר של שלגיה מתפקד כמו "כוח על" ומאפשר לה לשרוד במצבים בלתי אפשריים. איך למשל נסיכה שנכלאה כל חייה במגדל מבודד יכולה להימלט במבצע בריחה נועז מהטירה, לגנוב סוס פראי ולדהור עליו במהירות גבוהה יותר מזו של פרשים מיומנים? התשובה היחידה שסאנדרס והכותבים מספקים לנו היא שיופיה של שלגיה מגן עליה מפני כל סכנה. בהתאם, כשהיא נתקלת בטרול אימתני ביער האפל היא פשוט מישירה אליו את מבטה, והוא כבר משפיל את עיניו וצועד לאחור. ככה זה כשאת הילדה הכי יפה בגן.

הכישרון של ת'רון

אבל לסרט לא קוראים "שלגיה" אלא "שלגיה והצייד", ורובו מתמקד במערכת היחסים בין צייד (כריס המסוורת', שגילם את ת'ור בהנוקמים) שאיבד לאחרונה את אשתו האהובה לבין שלגיה, שעליה הוא מנסה לגונן. בנוסף לצייד המסוקסק והמכור לאכוהול שלגיה מצליחה לשרוד גם באמצעות וויליאם (סאם קאלפין), בנו של הדוכס שהיה חבר ילדות שלה לפני שהיא נכלאה במגדל. שני הגברים הללו מתפקדים כפי שדמויות גבריות בסרטים הוליווידים אמורים לתפקד: הם יפי-תואר, אמיצים ולא מהססים לסכן את חייהם עבור מושא אהבתם. הפסיכולוגיה של הרשע. שרליז ת'רון (צילום: מתוך "שלגיה והצייד")  עם כל הכבוד לשרירי החזה המרשימים של שניהם, מי שמציל את "שלגייה והצייד" היא ת'רון, שמוכיחה שוב שהיא אחת השחקניות המוכשרות ביותר בהוליווד. היא יוצקת בדמותה של רוונה איזון מדויק בין רשעות לפגיעות, ומצליחה לייצר לא מעט סצנות מותחות ואפילו אפלות (בעיקר בגלל נטייתה להרוג אחרים כדי לשרוד ולהתרחץ באמבטיית חלב כאילו היא מככבת ב"קליאופטרה"). הכריזמה של ת'רון הופכת את היריבות בינה לבין שלגיה-סטיוארט למעניינת, והיא מצליחה להביא למסך את האיכויות שאפיינו את משחקה זוכה האוסקר ב"מונסטר".

אבל למרות הליהוק המוצלח, "שלגיה והצייד" הוא סרט שנופל בין הכיסאות: הוא אפל ואכזרי מדי עבור ילדים קטנים, והוא שטחי וצפוי מדי עבור מבוגרים. נדמה שהיחידים שנהנו באמת מהצפייה בו הם מנהלי אולפני יוניברסל, שכבר מיהרו להצהיר שהם רוצים להחתים את סאנדרס על בימוי "שלגיה והצייד 2".  שלגיה והצייד - מועדי הקרנה

כתבות שאולי פספסתם

*#