אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קוסמופוליס: חצי אולם אוהב, חצי אולם עוזב

החדשות הטובות הן שדיוויד קרוננברג חוזר עם סרט מורכב ואפל שמזכיר יותר את "קראש" הפרוורטי מאשר עוד מלודרמה בינונית. החדשות הרעות הן שזה לא הופך את "קוסמופוליס" ליצירה משכנעת

תגובות

הזוג המבוגר היה הראשון שיצא. אחריו שלוש נשים צעירות. אחריהם שורה שלמה. בסך הכל כ-10 צופים – שהם כמחצית מהקהל – יצאו ביום שישי האחרון במהלך ההקרנה של קוסמופוליס בקולנוע רב חן דיזינגוף בתל אביב. ואכן, נראה כי סרטו החדש של דיוויד קרוננברג הוא מסוג היצירות שמפלגות את הקהל לשניים: מי שמוכן להשבע שמדובר ביצירת מופת מבריקה שמבקרת בחריפות את העידן הקפיטליסטי-טכנולוגי, ומי שלא מבין איך לעזאזל הברברת הבלתי פוסקת הזו מצאה את דרכה לבתי הקולנוע המסחריים. » קוסמופוליס - כל הפרטים ומועדי הקרנה» רוברט פטינסון חושף אובססיות ופחדים

חסידיו המושבעים של קרוננברג, שהפך לאחד הבמאים החשובים בקולנוע העכשווי בזכות שורה של סרטי פולחן כמו "תאומי המריבה", "הזבוב", "ארוחה עירומה" ו"קראש", בוודאי ישמחו לגלות שהוא שב לעסוק בנושאים החביבים עליו: יחסי גוף-מכונה, הניכור האורבני, טשטוש הגבול בין מציאות להזיה והקשר בין מיניות למוות (שעמד במרכז "קראש", דרמה אפלה שגיבוריה מפיקים סיפוק מיני מצפייה בתאונות דרכים). בנוסף, אחרי "שיטה מסוכנת", סרטו האחרון של קרוננברג, אפשר להרגע: נראה שהדרמה התקופתית עתירת התקציב על מערכת היחסים המורכבת בין קרל יונג, זיגמונד פרויד והמטופלת ההיסטרית סבינה שפילריין הייתה נפילה חד פעמית שלא בישרה על מעבר לעשייה קולנועית שגרתית ומיינסטרימית. מוות מוות תרדוף. קוסמופוליס - טריילר:

סקס ומוות ביד הלשון בדומה לסרטיו הפולחניים של קרוננברג, "קוסמופוליס" מספק חוויית צפייה מורכבת ומתישה. העלילה – מושג כמעט נטול חשיבות בהקשר הקרוננברגי – מגוללת את סיפורו של המיליארד הצעיר אריק פאקר (כוכב דמדומים רוברט פטינסון), שמתעקש לחצות את מנהטן בלימוזינה שלו רק כדי להסתפר במספרה החביבה עליו. הצורך הדחוף בתספורת מתפקד כ"מקגאפין" קלאסי, וההתעקשות של פאקר להתספר בקצה השני של העיר גורמת לו להתעלם מאזהרות חוזרות ונשנות לגבי מתנקש שרוצה להרוג אותו. התוצאה היא מסע הזייתי ודחוס בלימוזינה לבנה שבה המיליארד בן ה-28 מארח שורה של קולגות, מאהבות, יועצים עסקיים וגם רופא שמבצע בו בדיקה פולשנית באמצע פגישת עסקים (באחת הסצנות החזקות והמרתיעות ביותר בסרט). בין סצנת סקס לדיאלוג ארוך ומלאכותי על קפיטליזם דורסני פאקר נאלץ להתמודד גם עם המציאות האורבנית– ובעיקר עם מפגינים אנכריסטים שנושאים על גופם עכברים חיים. מדי פעם, הוא עוזב את הלימוזינה רק כדי להפגש עם אשתו היפהפיה והמנוכרת (שרה גאדון).

"קוסמופליס", המבוסס על רומן בעל אותו שם מאת הסופר האמריקאי המוערך דון דלילו, מבקש לנסח כתב אישום חריף נגד המערכת הכלכלית שהופכת את נתיניה לרובוטים העסוקים בהישרדות (וההופעות דמויות האנדרואיד של פטינסון וגאדון מסייעות לחזק את התחושה שהם לא בדיוק יצורים אנושיים). הבעיה היא שבמקום לבחור בדיאלוגים החזקים ביותר ברומן, קרוננברג – שכתב את התסריט בשישה ימים בלבד – פשוט העתיק עשרות שורות דיאלוג למחשב שלו ואחר כך חילק אותן לפי סצנות. התוצאה גורמת לסרט פטפטני כמו "לפני השקיעה" להראות כמו סרט אילם. הדמויות ב"קוסמופליס" יורות משפטים שמערבבים בסגנון יבש ומתחכם נושאים פילוסופיים כמו תיאוריות של זמן ומרחב, טכנולוגיה ודפוסים פיננסיים. אבל ההישג המרכזי של קרוננברג הוא שהעודפות המילולית המתישה הזו יוצרת תחושה מעיקה לפיה לא משנה על מה פאקר ואורחיו מדברים – הם תמיד מדברים על מוות. במובן הזה "קוסמופוליס" הוא המשך ישיר ל"קראש" (או לחלופין, ל"בושה" האינטנסיבי של סטיב מקווין) – סקס הוא מוות, הצלחה היא מוות, כסף הוא מוות. יורה לכל הכיוונים. רוברט פטינסון ב"קוסמופוליס" (צילום: מתוך הסרט)

דמודמי הדמיון הבעיה היא שבעשור שחלף מאז שדלילו פרסם את הרומן שלו, לא מעט יצירות קולנועיות עסקו בעולם הקפיטליסטי באופן ביקורתי וחסר רחמים לא פחות מסרטו של קרוננברג. קשה לצפות בפטינסון דמוי הערפד בלי לחשוב על טיילר דרדן (בראד פיט) – הצעיר חסר המעצורים שמטיף לשחרור מוחלט מכבלי הקפיטליזם באמצעות אלימות ספונטנית ב"מועדון קרב" (1999), סרט שהשפיע באופן מובהק על "קוסמופליס". גם "התמוטטות" (2011), דרמה אמריקאית עצמאית שעלתה לאקרנים בשנה שעברה, מנסה לעסוק באותם נושאים מנקודת מבטם של הצעירים המצליחים והעשירים ביותר בוול סטריט. על רקע אלפי המילים ויצירות האמנות שביקשו לשחוט בעשור האחרון את הפרה הקדושה של הקפיטליזם המאוחר, "קוסמופליס" נראה כמו הרצאה משומשת וארוכה מדי.

הבעיה השנייה היא שפאקר הוא לא ממש דמות. קרוננברג היתמם וטען בריאיונות בפסטיבל קאן שהוא בחר בפטניסון פשוט בגלל שקולין פארל – הליהוק הראשוני לתפקיד הראשי – לא יכל להגיע לצילומים בגלל פרויקטים אחרים, וקרוננברג סבר שפטינסון עשה עבודה טובה ב"דמדומים".

אבל קשה להתעלם מדמיון מסוים שקיים בין פטינסון – שחקן שזכה להצלחה מטאורית והפך כמעט בן לילה לאחד הצעירים העשירים בהוליווד – לבין המיליארד בעל המבט החלול שהוא מגלם. סצנה שבה "מתנקש עוגות" צרפתי זורק עוגת קצפת על פרצופו ההמום של פאקר בעוד שצלמי פפראצי מקיפים אותם עוסקת באופן ישיר באופן שבו הצלחה, חשיפה ואלימות כרוכות זו בזו.  

למרות כמה סצנות חזקות ושורה מרשימה של הופעות אורח נהדרות (פול ג'יאמאטי, ג'ולייט בינוש, סמנתה מורטון), "קוסמופוליס" הוא יצירה יומרנית וקלישאתית מדי מכדי להכנס לפנתאון הקרוננברגי. סרטיו המוקדמים עסקו בנושאים דומים באופן מחוכם יותר וישיר פחות, וגם הניסיון להציג את ניו יורק כמעין גיהנום הזייתי מודרני כבר נעשה באופן משכנע יותר (למשל, "בנהג מונית", סרט נוסף שחלקים נרחבים ממנו מתרחשים בתוך מכונית). העובדה ש"קוסמופוליס" יכול לספק בקלות חומר למדף שלם של ספרים בהוצאת "רסלינג" (מ"טכנולוגיה ולימוזינה כאקסטנציה של הגוף" ועד "מוות בחיים: הרובוטיזציה בעידן הקפיטליזם המאוחר"), רק מעידה על השטחיות שבה הוא מטפל בכל אחד מהנושאים כבדי המשקל האלו. חסידי קרוננברג יהנו מהאפשרות לעקוב אחרי פרק נוסף בקריירה המכובדת של הבמאי הקנדי, אבל כל השאר, בדומה לזוג המבוגר ושלוש הנשים הצעירות, עלולים למצוא את עצמם מחוץ לאולם כבר אחרי עשרים דקות.קוסמופוליס  - מועדי הקרנה

כתבות שאולי פספסתם

*#