סאנקטום: עלילה שטוחה בתלת מימד - ביקורת סרטים - הארץ

סאנקטום: עלילה שטוחה בתלת מימד

ליוצרי "סאנקטום" הייתה הזדמנות להעביר מסר חשוב על יחסי אב-בן, אבל הם העדיפו להשקיע בתלת מימד. לפחות הצילומים התת קרקעיים מרהיבים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

אולי יש אלוהים בשמים, אבל אין אלוהים מתחת לאדמה. הטבע יפהפה ונורא ושרירותי ואטום. כך, ברגע האמת, הם גם היחסים בין בני אדם. זה השיעור, בתלת ממד או בדו ממד אבל תמיד בחד ממדיות מייאשת, שצריך לעבור מאב לבן כדי שזה יוכל להפוך גם הוא לאב.

כך לפחות חושבים כמה אנשים במזרח התיכון ובתוכניות הריאליטי. כך גם חושבים שני אוסטרלים, ג'ון גארווין ואנדרו וייט, שהתיישבו וכתבו את סאנקטום. בעצם, אולי לא חשבו יותר מדי אלא כתבו את מה שפנטזו שיהיה היסטריית התלת ממד הבאה. הסרט שיצרו, בבימויו של אליסטר גריירסון ובהפקתו של ג'יימס "אווטאר" קמרון, שבספין שיווקי ערמומי מוצג כ"בית היוצר" של הסרט, הוא סאגה ארוכה, דלת תסריט ובלתי אחידה חזותית על כל מה שיפה ומכוער בטבע ובטבע האדם.    סאנקטום - מועדי הקרנה

זה, על פניו, מה שיצא להם: משלחת של חוקרי מערות נלכדת באמצע סערה במערה ענקית ומסועפת בפפואה גינאה החדשה. הסערה עומדת להציף את המערה, והמשלחת צריכה למצוא פתח מילוט חלופי לפתח המוצף שדרכו נכנסה. אל השחיתה התכנסו פרנק מגווייר, ראש המשלחת וחוקר מערות בעל שם עולמי; בנו הכועס והמורד ג'וש; בת זוגו של פרנק, ג'ודס; הספונסר החלקלק קארל וזוגתו היפה ויקטוריה. חגיגה לאוהבי מערות. "סאנקטום"

על הסט, שעוצב כמו מערה אבל לפעמים נראה פשוט כמו סט, מסתובבות דמויות משנה נוספות. הרבה שחקנים אוסטרלים. לפעמים צץ פרצופו של הוביט, או אולי זה אח זנוח מ"חתונתה של מוריאל". ויש גם פפואים. הפוליטיקלי קורקט זר ל"סאנקטום" לגמרי, זה דווקא משעשע. הפפואים, שסוחבים ללבנים את הציוד היקר אבל כמעט אף פעם לא נוגעים בטכנולוגיה מתקדמת, הם טיפוסים שתקנים, חכמים ומבינים עניין שמעדיפים לא להתעסק עם הטבע. מצד שני, אם האדם הלבן בכל זאת ירצה להתעסק עם שיגיונות הגדולה שלו, הם יקריבו את עצמם כמו כלב נאמן.    

ברגעיו המהנים, "סאנקטום" הוא חגיגה לאוהבי מערות, לחובבי צלילה ולכל אלה שהיו רוצים להיות כאלה. הוא מציג עולם תת קרקעי מורכב, לעתים צר ולעתים ענק, שמסוגל להדהים ולהטביע בנשימה אחת. יש גם רגעים מאכזבים חזותית, בהם ברור שהמסתורין של העולם התת קרקעי לא מוצה. אפשר היה ללמוד מ"טיטניק" של ג'יימס קמרון (הרי הוא "בית היוצר" כאן), שהיה קיטש מוקפד לפרטי פרטיו.

במקום לפתח עוד יותר את פרטיו של העולם התת קרקעי בחרו יוצרי הסרט לפתח את הקונפליקט בין פרנק לבנו ג'וש, שנזנח בילדותו לטובת תשוקת האב אל העולם שמתחת לאדמה. שני לוחות דיקט היו יכולים לגלם כמעט באותה מידה את התהפוכות הרגשיות שעוברים השניים כדי להתקרב אחד לשני. שני לוחות דיקט היו מגיבים בצורה דומה לדברים האיומים שקורים בדרך אל ההתקרבות. למה להשקיע ביחסי בן-אב כשאפשר וצריך להשקיע בתלת ממד?      

למה להשקיע בעלילה כשאפשר להשקיע בתלת מימד. "סאנקטום"

אבל יחסי הבן-אב הם גם הדבר המשמעותי שמושך את העין לסרט הזה, והם מקפלים בתוכם את מה שקוראים לו "מסר", ויהיה זה מסר מובלע או גלוי. אתם חושבים שאלוהים נמצא כאן? לועג פרנק למשלחת סביבו, ומיד משיב: "פה, כולנו אבק", באירוע אחר הוא מנסה להסביר לבנו שזנח אותו בגלל שבתוך המערות גילה את "מי שהוא באמת". האב של "סאנקטום" הוא אב שוויתר על אב אחר, זה שבשמים, זה של החוק וההידברות האנושית, וחזר להיות איש המערות. זה האב של ההישרדות שאותה הוא מוריש לבנו. זאת אותה הישרדות שעליה תלוי ועומד פולחן הריאליטי, בו שורד רק אחד. זאת ההישרדות של האחד. באופן פרדוכסלי, ואת זה הסרט לא מראה, היא הופכת את המשמעות של האחד הזה לאבק. אבל שוב: למה להשקיע ביחסי בן-אב כשאפשר וצריך להשקיע בתלת ממד? סאנקטום - מועדי הקרנה

תגובות