"קאטפיש": הדג מסריח מהראש - ביקורת סרטים - הארץ

"קאטפיש": הדג מסריח מהראש

את כל המהות של "קאטפיש" אפשר להרוס במחי ספוילר אחד. כך שההחלטה להוציא אותו דווקא עכשיו לבתי הקולנוע בישראל לתמוהה במיוחד

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

יש סרטים שעבורם העיתוי הוא הכל. ספוילר אחד קטן עשוי להרוס את חווית הצפייה בכללותה ולכן, יש לצפות בהם סמוך ככל הניתן למועד ההקרנה הראשון שלהם. כזה הוא הסרט קאטפיש, אשר נחשף לראשונה בפסטיבל סאנדנס בינואר 2010. בסוף אותה שנה הוא ראה אור מקרנה גם בשאר קצוות תבל, בזמן שרשת האינטרנט געשה קלות בנסיונות להבין האם הסרט הזה, המוצג על ידי יוצריו כתיעוד של סיפור אמיתי, הוא אכן אמת ולא בדיה אחת גדולה. כבר יותר מחצי שנה עברה מאז שכחו הדיונים הסוערים למדי, אבל רק כעת מגיע הסרט אל בתי הקולנוע של ישראל. כאילו שאין אינטרנט בעולם, כאילו שמי ששמע על הסרט עוד לא קרא עליו יותר מדי מידע, לעיתים סותר. ובכל זאת, במקרה שאינכם בקיאים בהשתלשלות העניינים - אשתדל מאוד לא לספיילר יותר מדי.קאטפיש - כל הפרטים

הסיפור של "קאטפיש" מתחיל כאשר אריאל (רל) שולמן מצלם סרט תיעודי על אחיו, יניב (ניב), צלם במקצועו ואמן בשאיפה. יחד עם חבר וקולנוען שותף בשם הנרי ג'וסט מתעד הבמאי את שגרת יומו של ניב בניו יורק. ב-מק-רה, השלושה מחליטים להתמקד בקשר המוזר הנרקם בין ניב לבין ילדה-ציירת ממישיגן, אשר מכורה לתמונות שלו והופכת אותם לציורים. הם מדברים המון בפייסבוק ובצ'טים, ואט-אט מתחיל ניב לפתח קשרים וירטואליים גם עם משפחתה וחבריה. הוא מוצא עניין מיוחד באימה החביבה והידידותית, אנג'לה שמה, וגם במייגן – חצי אחות ולגמרי לוהטת.דג ברשת. "קאטפיש":זהירות, אינטרנט

הרעיון העומד בבסיס הסרט מרתק להפליא. זהו למעשה מותחן הפייסבוק הראשון, בו הגבולות בין המציאות לדמיון ובין אמת ושקר מטשטשים ומתבהרים לסירוגין. חביב במיוחד הוא השימוש באלמנטים אינטרנטיים כמו Google-Earth כדי לעבור מסצינה לסצינה וכדי להעצים את העובדה שהעולם בו אנו חיים נמצא על סף שכפול דיגיטלי מוחלט של עצמו. הכל קיים במקביל גם במציאות וגם ברשת, כולל בני האדם עצמם. האנושות הצליחה לייצר יקום מקביל בעזרת הטכנולוגיה וכעת אנו עומדים בפני ההשלכות ההרסניות של התופעה, כפי שמזהיר הסרט. לו היה הרעיון הזה מבוצע בידי חבורת קולנוענים מעט יותר מוכשרת והרבה פחות מרוצה מעצמה, "קאטפיש" היה יכול להיות סרט מכונן.

שקרן, או האיש הכי נאיבי בעולם. ניב שולמן ב"קאטפיש"

היוצרים שבים וטוענים שכל המתועד במצלמותיהם אכן קרה באמת ושאין שום דבר מבויים או מתוסרט. הטענה הזו, או יותר נכון הדבקות בה, היא זו שהופכת את הסרט הזה מחביב למרגיז. כלומר, מילא לעשות סרט המתחזה להיות אמיתי ואחרי ההקרנה להודות בתרמית, לגרום לקהל להבין שהצליחו לשטות בו. אבל לשוב ולשקר בנוגע לאמיתות הסרט, גם כאשר ברור כשמש בצהריים שהוא מזויף לחלוטין זה כבר פשוט מטופש, שכן הסרט עצמו עוסק בנושא הזה בדיוק. כיוון שהיוצרים מתעקשים להמשיך ולשקר, לא נותר אלא לקבוע שמדובר בסרט על שקרנות כפייתית אשר נעשה בידי שקרנים פתולוגיים. מאידך, הסיבות ברורות לגמרי - היוצרים בעצמם חיים בשקר שהם מאמינים שהוא אמת. הם לא לגמרי מודעים לעצמם ולמעשה נמצאים במצב מתקדם מדי של זחיחות ונרקסיזם מכדי לפקוח עיניים ולהבין דבר פשוט – אם זה הולך כמו ברווז, נראה כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז, זה פאקינג סרט מבויים.

האמת לא משכנעת

נתחיל בעובדה שהשחקן, סליחה, הדמות הראשית פשוט משחק רע. מעולם לא אהבתי שחקנים המסתמכים אך ורק על הקסם האישי שלהם, אבל לא מסוגלים לשום מנעד רגשי או הבעות פנים שונות. אני לחלוטין מוכן לסגת מן הקביעה הזו ולהחליפה בכך שיניב שולמן הוא הבנאדם הכי פחות מחובר לעצמו בהיסטוריה של האנושות. אחרת אין להסביר את העובדה שהוא מגיב לכל סיטואציה – מגילוי מרעיד עולמות דרך בדיחות סתמיות ועד שגרת היומיום – בדיוק באותו אופן אדיש ומחויך. זה גם מסביר את הניסיונות הבלתי פוסקים שלו לכבוש פרץ צחוק בכל מיני קטעים דרמטיים, כמו ילד שנתפס משקר אבל מנסה להסתיר את המבוכה. או כמו סטודנט שנה א' למשחק המגלה כמה לא פשוט להאמין בסיטואציה דמיונית מספיק חזק כדי להיראות רציני.דמות לא אמינה או שחקן גרוע? "קאטפיש"

אלמנטים נוספים רבים בסרט סייעו להפיג את תחושת האותנטיות. החל מהעצמת הדרמה באמצעות פיתולי עלילה מכוונים מראש, דרך ענייני סאונד שכל מי שראה סרט דוקומנטרי בחייו או צילם וידאו ביתי יודע שהם בלתי אפשריים, וכלה בעובדה הפשוטה שהסיפור הזה פשוט מרגיש מצוץ מהאצבע. אני לא טוען שאנשים לא משקרים באינטרנט, להיפך. נדמה שאותה אופוריה מוטעית בקרב היוצרים היא שגרמה להם להאמין שנעשה כאן משהו בלתי סביר ומלא מסתורין, למרות שכבר לפני עשור הגיעו הקולנוע והטלוויזיה לשלב הפרודיה על זהויות וירטואליות בדויות. אבל בתקופה ההיא לא היו וידאו צ'ט, גוגל, או שאר האמצעים שעמדו לרשות גיבור "קאטפיש", כדי להבין כבר אחרי חודש שמשהו מסריח בשפמנון הזה - אלא שרק לאחר שמונה (!) חודשים, כך על פי הסרט, הם החלו לפתח חשדות, ועוד בעקבות אירוע לא סביר בעליל.

כוחה של תרמית מוצלחת עומד ביחס ישיר לרגע חשיפתה. קחו כדוגמא את הסרט "אני לא שם", הפרויקט של חואקין פיניקס וקייסי אפלק ששיגע את האמריקאים אף הוא בשנה שעברה. מוזר שהבמאים לא למדו מהסרט של עצמם שגם אם ממשיכים לשקר, למרות שכולם יודעים שאתה משקר, זה לא ישנה את האמת והמציאות. וזה גם ממש מעפאן.קאטפיש - כל הפרטים

תגובות