עמית קלינג, עכבר העיר אונליין

הסיפור של מל גיבסון בשנים האחרונות הוא דבר חסר תקדים. סלבריטאים שונים מכל הזנים נפלו לשערוריות, נחבטו על ידי הציבור, הפכו מושא ללעג, הכו על חטא בתוכניות אירוח והסתפקו בקאמבקים צנועים בתוכניות אירוח. ובכל זאת, בסופו של דבר, כמעט כל השערוריות האלו היו חביבות במידה כזו או אחרת. צ'ארלי שין טובל את הפרצוף בדלי של קוקאין? זה קצת מצחיק. לינדזי לוהן גונבת שעון זהב? די חמוד - הסימפטיה היא יותר לכוכבת המבולבלת מאשר לשלומו של בעל חנות התכשיטים. פריס הילטון נוהגת בשכרות - בדיחה, ארנולד שוורצנגר בוגד - פיקנטי, דיוויד הסלהוף מתפלש על הרצפה עם צ'יזבורגר – פאתטי, אבל מל גיבסון, עם האנטישמיות, עם האיומים והקללות על בת הזוג שלו, המכות, עם האלימות הפסיכוטית שמתפרצת ממנו בכל הזדמנות שבה צלם פפראצי תועה מכוון עליו עדשה – הוא נבל. באמת מקרה נדיר שבו החיים הפרטיים של מישהו מסמנים אותו בתור "האיש הרע".החיים הכפולים של וולטר - מועדי הקרנה

החיים הכפולים של וולטר ("The Beaver") הוא זה שאמור לשנות את חוקי המשחק עבור גיבסון, או ליתר דיוק, לנסות ולהחזיר קצת מהחוקים הישנים. חוץ מהמותחן האידיוטי "על סף תהום" מהשנה שעברה וכמה תפקידי אורח קטנים, התפקיד האחרון שלו היה ברימייק הבעייתי מ-2003 לסדרת הטלוויזיה הגאונית של דניס פורטר, "הבלש המזמר". אני לא יודע מי הסוכן של גיבסון, אבל הוא יודע מה הוא עושה: אם יש משהו שיכול לעזור לקריירה שלו כרגע, אז זה תפקיד ראשי בדרמה מקורית ומינורית, לצד (ובבימויה של) דמות מוערכת כמו ג'ודי פוסטר.הדרך היחידה לחזור. "החיים הכפולים של וולטר":

החשש המרכזי שנלווה לצפייה בסרט נוגע לאסוציאציות שיש לכולנו עם גיבסון עצמו. איך אפשר יהיה להרגיש סימפטיה לדמות שמביטה עלינו מתוך פנים שאנחנו רגילים לראות בתצלומי משטרה ולא בכרזות קולנוע? ובכן, תוך עשר דקות גיבסון מתפוגג, ואנחנו נשארים עם וולטר בלאק, מנכ"ל חברת צעצועים הסובל מדיכאון חמור ש... מוצא בובה של בונה, מלביש אותה על היד ומחליט לתקשר עם העולם דרכה, תוך כדי שהוא מנסה לשפר את הקשרים שלו עם משפחתו ועם חבריו לעבודה. רגע, אני אכתוב את זה פעם נוספת: במשך מרבית הסרט, מל גיבסון מסתובב כשיש לו בובה של בונה על היד והוא מדבר עם אנשים באמצעות הבובה. במבטא קוקני כבד. שיחות רציניות על זוגיות, אשמה ותקווה מתנהלות דרך בובת יד פרוותית.סולל בונה

זהו קונספט מופרך - אבל לפני שנעמיק בכך צריך להפריך קריאה אחת מאוד מתבקשת ומאוד מעצבנת לסרט הזה. כן, גם לוולטר בלאק וגם למל גיבסון יש הרבה על מה לכפר, אבל בבקשה, בואו לא נבלבל בין השניים. וולטר בלאק לא צריך להיות בובת הבונה של מל גיבסון. זה עושה עוול לסרט ומסיט את הדיון בו למקומות לא רלוונטיים. למרבה המזל, המשחק המעולה של גיבסון - שמעניין בתור אדם מתוסבך בגיל העמידה הרבה יותר מאשר בתחפושת של דמות היסטורית – עוזר לבלוע את הגלולה.

וזו חתיכת גלולה לבלוע, כי "החיים הכפולים של וולטר" מבקש מהשנייה הראשונה שנניח עבורו הנחת יסוד בעייתית ואפילו לא מתאמץ מדי לעזור לנו. מחוץ מגיבסון אין פה ממש סרט – הדמות של ג'ודי פוסטר היא די פלקטית, ההתרחשויות במקום העבודה של וולטר תופסות אולי שתי סצינות ובנוסף לכל יש פה עלילת משנה מזעזעת – משהו על הבן של וולטר, תיכוניסט חכם ומתוסבך לא פחות מאביו (אנטון ילצ'ין) שמאוהב במעודדת היפה (ג'ניפר לורנס). המשחק של שניהם – במיוחד של לורנס, וואו, וואו, כמה שהיא גרועה שם – פשוט מביך. כל קלישאה רעה על דרמות תיכון יוצאת כאן לחופשי. תסריטאים, אם אתם לא זוכרים מה הרגשתם בתיכון (ואף אחד לא ממש זוכר), אל תכתבו על התיכון.פשוט איומים, אין דרך אחרת להגיד את זה. ילצ'ין ולורנס ב"החיים הכפולים של וולטר"

ככה שאנחנו נשארים עם וולטר, שהוא גם מל גיבסון וגם על היד שלו יש בובה פרוותית שנשמעת כמו ליאם גלאגר. ואיכשהו, באמת לא ברור איך, זה עובד. התוצאה לא מושלמת, אבל היא מרגשת מאוד ואפילו משכנעת. יש פה מעין חלוקת עבודה: וולטר משכנע את הסובבים שזה לגיטימי שהוא יסתובב עם בונה של בונה על היד בעוד שמל גיבסון משכנע את הצופים שזה נושא סביר לגמרי לסרט. המהלך המפתיע באמת הוא דווקא שמדובר בסרט שעשוי בצורה מאוד שמרנית והוליוודית. הקונספט אולי מבקש קומדיה צרפתית עם ז'אן-פול בלמונדו או סרט 'ממבלקור', אבל הוא מבוצע לפי העקרונות הכי יסודיים של הקולנוע האמריקאי, עד לסצנות בהן וולטר ובנו הקטן עובדים יחד בנגריה הביתית, עם תקריבים איטיים על מסמרים ננעצים ושבבי עץ עפים. במקרה הזה, השמאלץ דווקא מרפד ומחליק את הסרט במורד הגרון.לא סרט אינדי

מה שכן ראוי להזהיר מפניו, הוא שלסרט יש תפנית עלילתית אפלה מאוד ברבע האחרון שלו. היא באה לגמרי במפתיע וגם לא באופן מבוסס לחלוטין. לא ממש ברור אם היא תורמת לסרט או גורעת ממנו – מצד אחד היא בהחלט הופכת אותו למטלטל הרבה, הרבה יותר, מצד שני היא פוגעת ברציפות שלו. מכיוון שזה סרט שזקוק נואשות לרציפות (כי בשנייה שמסיטים את המבט נזכרים שיש לו פאקינג בובה על היד), זו בעיה. כך או כך, הסרט הופך פתאום ממש קשה לעיכול. עד כדי כך שהסצינות בין ילצ'ין ללורנס אמנם ממשיכות להיות בלתי נסבלות אבל הופכות גם לנשימת אוויר מבורכת.כן, יש לו חיה פרוותית על היד. מל גיבסון ב"החיים הכפולים של וולטר"

מל גיבסון אולי השכיל להיעדר ממסיבת העיתונאים שנערכה ל"החיים הכפולים של וולטר" לכבוד הקרנתו בפסטיבל קאן, אבל הסרט לא לגמרי הצליח להשתחרר ממנו. בתי הקולנוע בארצות הברית לא ממש מעוניינים בו והוא רץ על מספר מוגבל מאוד של מסכים, כך שנכון לעכשיו הוא כישלון כלכלי עצום (הרוויח רק 330 אלף דולר עם תקציב של 21 מיליון). הפיתרון שבוודאי ימצא יהיה להפיץ אותו לבתי הקולנוע מסוג הארט-האוס, סינמטקים למיניהם וכדומה. חבל, כי הוא לא סרט ארט-האוס – הוא לגמרי הוליווד, אך זו לא מוכנה עדיין לקבל את גיבסון בחזרה. כל הצלחה שיש לסרט רשומה לחובתו של גיבסון. למרות כל החסרונות, מדהים שעם כל הנסיבות, שמתעקשות להפוך את הסרט למשהו יותר גדול וטעון ממה שהוא באמת, "החיים הכפולים של וולטר" מצליח להישאר נאמן לעצמו – דרמה משפחתית מקורית, קודרת, אפילו אופטימית בדרכה המוזרה.החיים הכפולים של וולטר - מועדי הקרנה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ