"על אלוהים ואנשים": מניפולציה תסריטאית בהתחלה, חלחלה קשה בסוף - ביקורת סרטים - הארץ

"על אלוהים ואנשים": מניפולציה תסריטאית בהתחלה, חלחלה קשה בסוף

שתי הסתייגויות עולות מהצפייה ב"על אלוהים ואנשים". האחת אידיאולוגית, השנייה קולנועית. האחת מפריעה לצפיה, השניה מטלטלת את הצופה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
זהר וגנר, עכבר העיר

קשה ליהנות מעל אלוהים ואנשים כיוון שהוא מקומם ביסודו. לא בשל האופן הקולנועי שבו הוא נעשה. כלל לא. זהו סרט מסוגנן בעל קצב "כפרי", שצולם במנזר אמיתי באלג'יר, והנזירים - שחלקם מגולמים על ידי שחקנים לא מקצועיים - נראים אותנטיים. גם הנופך ההיסטורי מעניין: הסרט מבוסס על מקרה אמיתי שקרה באלג'יר בשנת 1996, שבו נחטפו קבוצת נזירים צרפתים ועונו על ידי מוסלמים קיצונים.על אלוהים ואנשים - כל הפרטיםההסתייגות נובעת מבחירתם הקשה לעיכול של הנזירים להיות מובלים כצאן לטבח. כלומר, עקב איומים חוזרים ונשנים של הלוחמים ישנה סכנה מוחשית לחייהם, ולמרות זאת הם מחליטים לא להימלט חזרה לצרפת, אלא לדבוק באלוהים ובאמונתם. כך הופכים הנזירים גם הם לסוג של מתאבדים פנאטים, שמוכנים למות למען עקרונות מקודשים. זוהי, אם כך, הסתייגות אידיאולוגית שמתעוררת בעקבות הצפייה, וטוב שכך - שכן זוהי ככל הנראה כוונת היוצר.עד כמה הם שונים מהקנאים? (מתוך "על אלוהים ואנשים")שבועת הרופא אבל ההסתייגות האחרת שמעורר הסרט קשורה למניפולציה תסריטאית שמתרחשת בתחילתו. בפעם הראשונה שפייטה, ראש הלוחמים המוסלמים, מגיע עם כנופייתו המחומשת למנזר, הוא דורש מקריסטיאן, ראש המנזר, את שירותיו של הרופא שלהם, כיוון שאחד הלוחמים גוסס. קריסטיאן מסרב לעזור. פייטה לא מוותר. הוא דורש בנפנופי אקדח לקבל לפחות תרופות. קריסטיאן מסרב. ואז קורה דבר מוזר: פייטה לוחץ את ידו של ראש המנזר וסב על עקבותיו. אני מניחה שלוחם אמיתי היה משיג את התרופות בכוח ולוקח איתו גם את הרופא, אבל אז הסרט היה נגמר.מוכנים לקבל את גורלם בהכנעה (מתוך "על אלוהים ואנשים")אבל פה בעצם הסרט מתחיל. הנזירים מבינים שפייטה עוד ישוב, ומתעוררים ביניהם חילוקי דעות כיצד להגיב: יש החושבים להימלט, אחרים חושבים להסתתר וראש המנזר משוכנע שעליהם להישאר. תקופת ההיסוסים וחילוקי הדעות בין הנזירים נמשכת עד לסצנה הגדולה והמרהיבה של הסרט - סצנת "הסעודה האחרונה". הנזירים מאזינים לקלטת של "אגם הברבורים", שותים יין פרי גנם ובוצעים לחם. המצלמה מתעכבת על פני כל אחד ואחד מהם - נזירים קשישים, שתקנים, שעיניהם מדברות אושר כי הם מלאים באמונתם. ורק הצופה, בתחושת הבטן שלו, יודע שמתקרב סוף אחר, וחלחלה אוחזת בו.על אלוהים ואנשים - כל הפרטים

תגובות