"נגד כל הסיכויים": מסרב להתמודד עם השאלות הקשות שהוא מציב - ביקורת סרטים - הארץ

"נגד כל הסיכויים": מסרב להתמודד עם השאלות הקשות שהוא מציב

השילוב בין מותחן מדע בדיוני-פילוסופי נוסח "התחלה" לבין דרמה רומנטית הוא נקודת מוצא מבטיחה, אבל "נגד כל הסיכויים" מסרב ללכת בדרך שאותה הוא טווה לעצמו. דיאלוגים קיטשיים וסיום קטוע תורמים גם הם לכישלון הזה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
עמית קלינג, עכבר העיר אונליין

אין מסר הוליוודי שחוק יותר מ"העיקר שהלב שלך יהיה במקום הנכון". גיבורים מכל קצוות הקשת מועמדים על ידי הקולנוע במבחן הזה סרט אחר סרט, ועומדים בו שוב ושוב. מתנקשים מנוכרים, אנשי שיווק שאפתניים, כבאים ממורמרים, רופאים עייפים או שוטרים מושחתים, נדמה שכולם זכאים לעוד הזדמנות אחת להוכיח שהכוונות שלהם היו טובות. לא משנה איזה שובל של גופות, נזק למבנים או לבבות שבורים נותרים מאחוריהם – גם אם ההפי-אנד אינו מובטח, אפשר לפחות להמר על חמלתו וחיבתו של הצופה.נגד כל הסיכויים - כל הפרטים

ב"נגד כל הסיכויים", חובת ההוכחה מוטלת הפעם על הכתפיים היפות של דיוויד נוריס (מאט דיימון), פוליטיקאי צעיר ומבטיח, הפוגש לגמרי במקרה, ערב תבוסה מרה במירוץ לסנאט, באליס, אישה מסתורית (אמילי בלאנט) הכובשת את ליבו. אבל סחרחורת האירועים מתחילה מעט יותר מאוחר, כאשר דיימון, עכשיו איש עסקים, מקדים לפגישה (ובדרך אליה פוגש שוב את אליס) במקום העבודה החדש שלו ומגלה כי הזמן בו קפא – ותופס על חם צוות של אנשים בחליפות המזכירות שוטרי ימ"מ המפעילים מכשירים משונים על שאר האנשים במשרד. זה נשמע מוזר. זה אכן מוזר.סוכנים בעניבות שמכונים רק בשמות משפחה. נשמע מוכר? (מתוך "נגד כל הסיכויים")

שביתת התסריטאים כאן – באופן שמזכיר מאוד את "מטריקס" הראשון - המציאות של "נגד כל הסיכויים" מתפצלת לשניים. ישנו העולם בו נוריס מנסה להמשיך את חייו ולרוץ מחדש לפוליטיקה, ובו בזמן לנהל מערכת יחסים עם אליס. וישנו העולם החיצוני, זה שבו פועלים סוכני "משרד התיקונים" (שעל שמו, "The Adjustment Bureau", נקרא הסרט באנגלית), אשר באמצעות טכנולוגיה כל כך מתקדמת שהיא הופכת בעצם לכוחות-על, מסוגלים להכתיב שינויים קטנים בסביבה – הפסקת חשמל, פקק תנועה, שיחת טלפון – על מנת לתמרן אנשים למסלול שהם טווים עבורם. הבעיה של נוריס, כך מסתבר במהרה, היא שמערכת יחסים שלו ושל אליס ממש, אבל ממש לא באה בחשבון מבחינת התסריט.תורידו את המרדפים, תוסיפו בדיחות ותקבלו צ'יק-פליק. (מתוך "נגד כל הסיכויים")  כלומר, כמובן שהיא כן. וזה בעצם הטוויסט: בעוד שברוב הסרטים נמצא זוג ש"נועד להיות ביחד", הרי שנוריס ואליס נועדו להיות בנפרד – ורוב הסרט הם מפרפרים כמו חיות בכלוב, נאבקים לפרוץ את גבולות המציאות בה, מסתבר, הרצון החופשי הוא רק אשליה, ולכתוב את גורלם בעצמם – פרדוקס מעניין כשלעצמו כשהוא מוצג במסגרת של סרט. הצופה ימצא את עצמו מזגזג אחריהם, בין סרט רומנטי קיטשי ומלודרמטי לבין מותחן מדע בדיוני, בין "דלתות מסתובבות" ל"מטריקס", בין "בלו ולנטיין" ל"התחלה", כאשר הקצב הגבוה שמכתיב הצד המותחני מכניס לא מעט אנרגיה מבורכת לשבלונות הרומנטיות.

רוצה, אבל לא יכול התמהיל הז'אנרי הזה מרענן, ורוב הזמן הסרט מצליח לאזן את שני הקטבים שלו ולשמור על הפאסון. "נגד כל הסיכויים" נוטה יותר, בכל זאת, לצד המותחני שלו. הוא מוותר, נדמה, ביודעין, על העומק הפסיכולוגי של הדמויות שלו – הרי מה הטעם להעמיק בדחפים הפנימיים שלהם אם הם חסרי תועלת נגד הזרם של הגורל המוכתב מלמעלה? הריק שנוצר בעקבות השטחיות הנגזרת ממולא היטב באמצעות עלילה מעניינת, רבת תהפוכות אך קוהרנטית והמשחק הטוב של דיימון. מצד שני, העובדה שהמותחן מולבש על מה שהיה יכול להיות, בעולם מקביל, דרמה רומנטית, מעדן אותו. איכשהו נוצר כאן אקשן יעיל ומרגש ממעט מאוד חומרי גלם: לאורך כל הסרט ספרתי שני אגרופים ותאונת דרכים אחת, והמרדפים הם בעיקר רגליים.

אין ספק שהכוונות של "נגד כל הסיכויים" טובות. אפשר לומר אפילו שהלב שלו הוא במקום הנכון. אבל הוא נשפט בפרמטרים חיצוניים ולא בחוקים הלא כתובים של הוליווד. והאמת היא שלמרות כמה רעיונות פילוסופיים מעניינים, גם אם לא מקוריים בכלל, משהו כאן פשוט לא עובד. בשלב מסוים הפער בין העולם של משרד התיקונים לזה של נוריס ואליס הופך להיות גדול מדי, כאשר הדיאלוגים בין הסוכנים הם שנונים וכתובים היטב, בעוד שהגיבורים האמיתיים של הסרט, אלה שאמורים לעורר עניין והזדהות, מתקשרים בשמאלץ שבקושי ניתן לצלוח. אפשר לטעון שזהו הבדל מכוון, שנוריס ואליס מדברים בדיאלוגים שהם מלאכותיים בדיוק כמו העולם שסובב אותם. אפשר. אבל בפועל הסרט מצריך התמודדות עם רמות מסוכנות של קיטש, שגם לא הולמות את הטון הכללי של הסרט.כן, הוא יכול. מאט דיימון (מתוך "נגד כל הסיכויים")

עם זאת, המשוכה שאותה "נגד כל הסיכויים" לא מצליח לעבור ושאחריה הוא משתטח על הפרצוף לחלוטין היא ההתרה המביכה של העלילה. ברור שלא ניתן לתת הסבר חד משמעי לשאלת הרצון החופשי, וזו החלטה לגיטימית להשאיר את הכוחות שמסובבים את העלילה כשהם ברובם מאחורי הקלעים. אבל הסרט לא משאיר תחושה של ערפול מכוון ומעורר מחשבה, אלא של פחדנות: פחד להתמודד עם השאלות הקשות שהוא דווקא מצטיין בלירות לכל הכיוונים בתחילתו. הסוף שלו פתאומי, קטוע ורפה. אפשר להתאמץ למען "נגד כל הסיכויים", לנסות לחלץ ממנו משמעויות שלא בהכרח נמצאות בו, לחפש בו עומק שהיה אמור להיות שם, שהסרט, כנראה, משוכנע שנמצא שם. אבל הוא איננו. בעבר השני של החיפושים האלו לא מחכה שום דבר מתגמל, שום דבר שיצדיק את הטרחה שאותה הוא דורש.נגד כל הסיכויים - כל הפרטים

תגובות