פחד ותיעוב בפלורנטין

<STRONG>ימים קפואים</STRONG> הוא <STRONG>סרט טוב</STRONG>, <STRONG>יעיל ומבהיל</STRONG> סטייל פולנסקי. מתי בפעם האחרונה באמת שיקשקתם בסרט ישראלי?<BR>

אבנר שביט, עכבר העיר תל אביב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אבנר שביט, עכבר העיר תל אביב

באיחור של שני דורות נזכרה תעשיית הקולנוע הישראלית בז'אנר מותחן האימה הפילוסופי. לאחר כשלושה עשורים שבהם ראינו רק דרמות בורגניות וסרטי בורקס, קם דני לרנר הטירון והחליט לתרגם לעברית את הסוגה המטלטלת הזו, שהביאה לנו בעבר יצירות מופת כגון "הדייר", של רומן פולנסקי, ו"המבט", של ניקולס רוג, ופחות או יותר נעלמה מן העולם. התוצאה, "ימים קפואים", קטפה במפתיע את הפרס הראשון בפסטיבל חיפה לפני שנה והשבוע מגיעה סוף סוף לאקרנים.האם מוטב מאוחר מאשר לעולם לא? ובכן, לרנר אולי לא ממציא את הקולנוע מחדש, ובטח שלא משתמש במיקום של הז'אנר הכל כך אירופאי במציאות הדרום תל אביבית כדי לומר דברים מסעירים על החברה הישראלית, אבל הוא בהחלט מצליח להפחיד את הקהל. ותגידו לי, מתי בפעם האחרונה באמת שיקשקתם בסרט ישראלי?האימה נובעת מהיכולת של לרנר ליצור דימויים מטרידים ומהאופי הדטרמיניסטי של הסרט, המתאר כיצד צעירה נופלת אט אט לתהום. הצעירה הזו היא מיאו (ענת קלאוזנר האלמונית), שמסתובבת בעיר ללא כיוון, עושה סמים וסוחרת בהם, פורצת לדירות וישנה בהן, ומצ'וטטת עם זרים באינטרנט בניסיון למצוא מעט חמלה. אחד מבני שיחה הווירטואלים, אלכס קפלן (פיני טבגר), מסתמן כברנש חביב ביותר, והיא קובעת להיפגש עמו במועדון. רגע לפני המפגש המיוחל מפעיל מחבל מתאבד את המטען שעל גופו, מזכיר לצופה שהוא נמצא בסרט ישראלי ולא בזוועתון יפני, ושולח את אלכס לטיפול נמרץ.מרגע זה מסתחרר עוד יותר סדר יומה הכאוטי של מיאו: בעוד אלכס שוכב בבית החולים, מכוסה תחבושות שאינן מאפשרות לראות את פניו, היא עוברת לדור במעונו ומשתלטת אט אט על חייו. האם מישהו מנסה למנוע ממנה לעשות זאת? ממש לא. הדרך שבה מתאר לרנר כיצד גונבת מיאו את חייו של אלכס חושפת עד כמה זהות היא עניין שברירי, בייחוד בחברה שבה אנשים אינם נוהגים לשים לב למה שקורה סביבם. השבריריות הזו מגיעה לשיאה בדיאלוג אבסורדי, שבו מסבירה השכנה הנודניקית של אלכס (סנדרה שדה, שהתפקיד דורש ממנה להפגין מניירה אחת בלבד), מדוע היא מכנה את מיאו "גברת קפלן" על אף שמעולם לא ערכה עמה היכרות - "את יוצאת ונכנסת זה מכבר מדירה שכתוב עליה 'קפלן' ולוקחת דואר מתיבה שכתוב עליה 'קפלן', אז למה שלא תהיי גברת קפלן?". בהמשך אף מתחוור שמיאו משילה מעליה לא רק את אישיותה, אלא גם את זהותה המגדרית, ובמהרה כבר לא בטוחה מה עבר עליה לפני שפגשה את אלכס, אם בכלל פגשה אותו, אם בכלל יש אדם כזה.סביר להניח שהדיון סביב הסרט יתמקד בשאלות כגון כיצד הצליח לרנר להתגבר על האמצעים הכלכליים הדלים שעמדו לרשותו (אתם יודעים, בלי תמיכה מהממסד וכיוצא בזה), כיצד ינתב את כישרונו בעתיד ואם יקומו עוד יוצרים צעירים וילכו בעקבות התעוזה האמנותית שלו. אמנם הקושיות הללו מעניינות, אבל הן לטעמי מסיחות את הדעת מן העיקר - "ימים קפואים" הוא סרט טוב, יעיל ומבהיל. נקודה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ