"רק אלוהים סולח": חבל שריאן גוסלינג לא פרש

לא קשה להבין את הקהל ששרק בוז בפסטיבל קאן לסרטם החדש של כוכב ובמאי "דרייב", ניקולס וינדינג רפן. כל מה שהפנט בשיתוף הפעולה הראשון הופך ב"רק אלוהים סולח" למתיש

חן חדד, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חן חדד, עכבר העיר

ריאן גוסלינג נחשב עד לאחרונה לכוכב המבוקש של הוליווד שהופך כל סרט שהוא נוגע בו לזהב. בין אם מדובר בדמות מאופקת ואלימה ב"דרייב", בפלרטטנות הכובשת בקומדיה "טיפש, מטורף מאוהב", או בכריזמה במותחן הפוליטי "משחקי שלטון", גוסלינג הצליח להמיס גם את הצופים וגם את המבקרים בכל ז'אנר שהוא הלך אליו. » "רק אלוהים סולח" - למועדי ההקרנה

עם זאת, לאחרונה היה נדמה שמגע הזהב של גוסלינג כבר לא אפקטיבי כמו פעם, ואת ההכרזה על פרישתו ממשחק לפני מספר חודשים ליוו ביקורות שליליות על "יחידת גנגסטרים" ו"מקום בתוך היער". אמנם האחריות לכישלונם היחסי של הסרטים אינה נופלת על כתפיו של גוסלינג, אבל חייבים להודות שתחושת המיחזור והמיאוס שהכוכב תיאר בהכרזת הפרישה שלו מתחילה לחלחל גם לתפקידים בהם הוא בוחר. "עבדתי יותר מדי ואיבדתי את הפרספקטיבה", סיפר בראיון במרץ האחרון, "אני צריך הפסקה מעצמי ואני מאמין שגם הקהל צריך הפסקה ממני".

ואכן, צפייה בסרטו האחרון "רק אלוהים סולח" מוכיחה שלגוסלינג יש סיבות לא רעות לקחת הפסקה ולבחור בקפידה תפקידים מרעננים ומפתיעים. הסרט, שמאחד בין הכוכב ובין במאי "דרייב" ניקולס וינדינג רפן, זכה לקריאות בוז בפסטיבל קאן ולביקורות קוטלות מאז השקתו, וכבר לאחר מספר סצנות קל להבין את התגובות השליליות. "רק אלוהים סולח" הוא מסוג הסרטים שהמינמליזם שלהם משמש בסך הכל העמדת פנים לכך שמה שמתרחש בו הוא בעל חשיבות קולנועית גדולה. מתחת לצילום המסוגנן ולאלימות השקטה, מדובר בסרט מבולגן, שמורכב מסצנות נטולות הקשר, הזיות סוריאליסטיות ודמויות שלא מעוררת טיפה של רגש בצופים. העמדת פנים אחת גדולה. הטריילר לסרט:

גוסלינג מגלם את ג'וליאן, בחור אנגלי שחי בגלות בבנגקוק ונחשב לדמות מאיימת בעולם התחתון של תאילנד. יחד עם אחיו הוא מנהל מועדון אגרוף תאילנדי שמשמש למעשה כחזית להברחת סמים. האח נחשף כבר בתחילת הסרט כפסיכופט אלים וחם מזג מהסוג שנמשך במיוחד לילדות. לאחר שהוא רוצח באלימות זונה קטינה הוא מסתבך עם צ'אנג, קצין לשעבר במשטרה התאילנדית המוכר בשם "מלאך הנקמה". צ'אנג, שמניף את חרבו כמעט באותה קלות בה הוא מניף את המיקרופון בערבי קריוקי, מאפשר לאביה של הנערה להכות את בילי למוות (ולא שוכח לקחת למזכרת גם איבר מגופו של האב כנקמה על שהיה אחראי להידרדרות בתו לזנות).

לאחר מותו של האח אמם של השניים (קריסטין סקוט תומאס בתצוגת משחק מצוינת) מגיעה לתאילנד ודורשת מג'וליאן שיצא לנקום בצ'אנג. "זה קצת יותר מסובך מזה. בילי אנס ורצח נערה בת 16", אומר לה ג'וליאן, "אני בטוחה שהיו לו את הסיבות שלו", האם עונה בקרירות. מי שחשב שג'וליאן הוא האח הטוב במשפחה המעורערת, מגלה מהר מאוד שגם הוא ניחן במזג אלים מטריד לא פחות מאחיו, ושגם האם אחראית במידה רבה לפתיל הקצר של השניים.

לאחר "דרייב" נדמה שרפן מנסה לשחזר את ההצלחה הראשונית עם אותה שפה קולנועית ואותו גיבור אלים וכמעט אילם, אולם במקומות בהם "דרייב" הפנט "רק אלוהים סולח" מקרטע, מתיש ומשעמם. אמנם כל סרט שסוטה מהנרטיב הפשוט והעלילה המונוטונית של סרטי הקיץ הנוכחיים מהווה משב רוח מרענן, אבל הפעם מדובר בסרט מאכזב שמבטיח הרבה יותר ממה שהוא נותן.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ