"הפרש הבודד": רק אם עוד לא הלכתם לקולנוע הקיץ

יכול להיות שאם הסרט היה יוצא לפני חודשיים עוד היתה לנו סבלנות, אבל אחרי שעתיים וחצי של צפייה בדברים שכבר ראינו יש תחושה שנחתנו בתוך מיחזורית. מזל שאפשר ליהנות מג'וני דפ לפחות

אור סיגולי, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אור סיגולי, עכבר העיר

כלל ידוע בחיים הוא שהכל עניין של תזמון, והדבר נכון במיוחד כשזה מגיע לעולם הקולנוע. סרט יכול להפוך ללהיט או להיעלם במהרה מטבלת שוברי הקופות בעקבות תאריך היציאה שלו בלבד. זה יכול לקרות בגלל סרטים מתחרים שיוצאים לקולנוע בסמוך אליו, אירועים אקטואליים שאיש לא חזה מראש (כמו הטבח בדנוור בהקרנת "עלייתו של האביר האפל" ששלחה את "יחידת גנגסטרים" לעריכה מחודשת ולדחייה בתאריך ההוצאה שלו לתקופה פחות מתאימה), או אפילו מחאות חברתיות שגורמות לכרטיס הקולנוע להרגיש כמו מותרות. » הפרש הבודד - מועדי הקרנה

על פניו, "הפרש הבודד", קומדיית אקשן עתירת תקציב, יושבת בול על משבצת תחילת יולי. עונת הקיץ בעיצומה, הקהל הצעיר בחופש, והאולמות מלאים בסרטים אסקפיסטיים שכל מטרתם הוא בידור מרענן בימי השרב. אבל הבעיה הגדולה של הסרט בהקשר הזה הוא שעונת הקיץ הקולנועית לא מתחילה ביולי, ואפילו לא ביוני. עונת הקיץ הנוכחית (כמו זו של 2012) התחילה כבר במרץ, עם "ארץ אוז", והעבירה הילוך כבר באפריל עם "אבדון" ו"איירון מן 3". ועל אף שיש עוד חודשיים רותחים לפנינו, נדמה שכבר מיצינו. מעבר לסרטים שהוזכרו, גם "איש הפלדה", "מהיר ועצבני 6" ו"האויב בתוכנו – סטארטרק", כולם סרטי ענק וכולם ארוכים באופן בלתי אפשרי, הציפו את בתי הקולנוע. "הפרש הבודד" מגיע כשסף הגירוי שלנו גבוה, כמעט עד לנקודת גלישה.

סרטו החדש של ג'וני דפ היה אמור להיות "שודדי הקאריביים" של העשור החדש. אולפני דיסני רכשו את הזכויות למותג המפורסם שמלווה את אמריקה מאז שנות השלושים, אז החל כתסכית רדיו והפך בשנות הארבעים לסדרת טלוויזיה מגה-פופולארית, הסובב סביב סיפורו של רייד, שריף בתקופת המערב הפרוע שנלחם בפשע והופך לאגדה. דיסני נתנו שוב את המפתחות לבמאי והמפיק גור ורבינסקי, האיש שהפך את "שודדי הקאריביים" למותג שמגלגל ביליארדים. ורבינסקי הביא את ג'וני דפ האהוב לתפקיד מרכזי, ויחד הם ניסו לבנות את רכבת ההרים הקולנועית החדשה.אבל בזמן ש"שודדי הקאריביים" הראשון היה הפתעה ביקורתית וקופתית שאיש לא חשב שתגיע למימדים כאלה (ואפילו הביאה את ג'וני דפ לראשונה לטקס האוסקר), בהפקת "הפרש הבודד" הכל הלך הפוך: התקציב התנפח לגדלים שהדירו שינה מעיני בעלי האולפן, ההפקה התעכבה ויצרה מתחים רבים, ובנוסף לכל אלו הסרט התקבל בקול ענות חלושה אצל המבקרים.המזל מתחיל ונגמר בג'וני דפ. הטריילר לסרט:

דבר אחד שבכל זאת משותף לסרט הפיראטים הכיפי משנת 2003 ולמערבון שלשמו התכנסנו, הוא שבשניהם דפ קיבל על עצמו דמות שהיא למעשה משנית, אך בעזרת תזמונו הקומי הנפלא ורב-גוניותו, הצליח להאפיל על הגיבור האמיתי של הסרט. ב"שודדי הקאריביים" המפסיד היה אורלנדו בלום שאיש בכלל לא זוכר שהיה שם, והפעם "הקורבן" הוא השחקן הנאה ארמי האמר שמגלם את רייד הפרש. האמר הוא שחקן טוב עשרות מונים מבלום, כפי שראינו בתפקידיו הדרמטיים ב"הרשת החברתית" (בתפקיד התאומים וינקלבוס) וב"ג'יי אדגר" של קלינט איסטווד, אבל צדדיו הפחות חזקים, כך נדמה, באים לידי ביטוי באזורי הקומדיה והפעולה. לכן כאשר הוא נאלץ לשכנע אותנו שהוא הפרש הבודד, שריף מסתורי ועשוי ללא חת עטוי מסכה, קשה לנו לקבל את זה ואנחנו בכלל מתעניינים בסייד-קיק שלצדו, אינדיאני אקסצנטרי. את טונטו האינדיאני – ניחשתם נכון - דפ מרהיב לגלם, שנדמה שלא משנה כמה מאכזב הסרט בו הוא משתתף, הוא יצא מנצח מכל דבר. עיין ערך כל שיתופי הפעולה האחרונים שלו עם הבמאי טים ברטון.

זו הבעיה השנייה של "הפרש הבודד": קשה לפתח אמפטיה לפרש, אל סיפור האהבה שלו או אל מסע הנקמה שלו. על אף חינניותו של האמר, דמותו בסרט פשוט לא סוחפת מספיק. לרוב נדמה שהוא פשוט נקלע לסיטואציות קשות מהן הוא נחלץ בזכות פוקסים. לא בדיוק הדרך הכי מלהיבה לבנות לנו גיבור חדש.הבעיה השלישית והמרכזית ביותר היא בעיה שכוללת את כל סרטי האקשן של קיץ 2013, והיא אורך מוגזם. הסרט נמתח על פני שעתיים וחצי! לצורך ההשוואה, "איירון מן 3" היה שעתיים ועשר דקות ו"איש הפלדה" שעתיים ועשרים, וגם הם הרגישו לעיתים כמו נצח. ל"פרש" אין את המגניבות של איירון מן או את הפאסון של סופרמן והאקשן וההומור – שמתחילים לא רע בכלל, באמת – ממחזרים את עצמם כל כך הרבה פעמים עד לסופו שקשה להבין מי בכלל חשב שקומדיית פעולה מסוג זה יכולה להחזיק כל כך הרבה זמן. יש הרבה ממה להנות בסרט אבל אחרי שעתיים הכל נראה אותו דבר, ובעיקר מחולל עייפות.

אם טרם הלכתם לקולנוע הקיץ, "הפרש הבודד" הוא אופציה ראויה. כאמור, יש בו את כל האלמנטים להנאה גדולה. הכל חוץ ממינון נכון והידוק תסריטאי. לעומת זאת, אם כבר פקדתם כמה מסרטי הקיץ האחרון, סביר להניח שתמצאו את עצמכם בדה-ז'ה-וו מתסכל בעת הצפייה. אולי אם הסרט היה יוצא לפני חודשיים, כאשר היינו יותר רעננים, היינו מגיבים אליו אחרת. זה הכל עניין של תזמון.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ