"לצוד פילים" : רשף לוי יורה לכל הכיוונים ומחטיא

למרות הבדיחות הטובות, שלישיית השחקנים הנהדרת (ששון גבאי, מוני מושונוב ופטריק סטיוארט) והעלילה הסוחפת, לוי העמיס על סרטו החדש כל כך הרבה רעיונות שהוא פשוט בורח לו מהידיים

פבלו אוטין, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
פבלו אוטין, עכבר העיר

תדמיינו שילוב בין "המלט" לבין "מלחמת הכוכבים" בו דארת' וויידר אומר לגיבורו של שייקספייר: "המלט, אני אבא שלך". בעצם לא צריך, רשף לוי עשה זאת בשבילכם. באחד הרגעים המקוריים והמטורללים ב"לצוד פילים", שחקן-במאי תיאטרון בריטי (פטריק סטיוארט) שמנסה למשוך קהל ולזכות ביוקרה מעלה הצגה שכזאת. בצורה גרוטסקית והומוריסטית, רשף לוי כנראה מנסה גם לכוון אותנו לאהבות שלו, וגם להזהיר מהניסיון לירות לכל הכיוונים ולשים הכול ביצירה אחת – התוצאה עשויה להיות לא בדיוק מה שציפיתם. רגעים כאלה מוכיחים שרשף לוי כותב מצחיק. נקודה. יש לו את זה וקשה להתווכח. » "לצוד פילים" - מועדי הקרנה"לצוד פילים" הוא סרט קליל וכיפי שמרגישים שנעשה תוך מחשבה על הקהל. הוא כמובן לא "המלט" ובטח שלא "מלחמת הכוכבים", אבל הוא ניסיון להשתולל על המסך עם רצף של רעיונות מצחיקים. יש סיכוי שבדומה לדמותו של סטיוארט בסרט, גם רשף לוי ניסה לערבב יותר מדי דברים ולייצר מרקם הנע בין הנמוך לגבוה. ב"לצוד פילים" בדיחות על גיל העמידה משתלבות עם סיפור התבגרות וכך מנסה הסרט לפנות לכל קהל פוטנציאלי שעשוי להיות לסרט ישראלי: מצד אחד לקהל הנאמן של המבוגרים, בני 50 פלוס, שאפשר להגיד שהארנק שלהם הוא שמתחזק את הקולנוע המקומי. ומצד אחר לצעירים יותר, שאולי יצאו לבלות ערב כיפי עם החבר'ה וירצו לבדוק איך הקומדיה החדשה של הסטנד-אפיסט הזה שהוא גם יוצר "הבורר" ו"איים אבודים".הסרט מספר על נער בן 12 (גיל בלנק), חכם במיוחד אך מנודה בבית הספר כי הוא "טוב מאחרים". אביו מת במהלך עבודתו כשומר בבנק, אך הביטוח לא מפצה את אימו (יעל אבקסיס) והם נקלעים לצרות כלכליות. מכיוון שאין לה כסף לבייביסיטר, האם משאירה את הילד שעות רבות בבית האבות של סבו אליהו (ששון גבאי). מסתבר שהילד וסבו בקושי מכירים, בגלל שנים של נתק בין אליהו ובנו. אליהו, לשעבר גיבור ארגון טרור יהודי בתקופת המנדט, איש קשוח אך טוב לב, כועס בהתחלה ומסרב לשמור על הילד, אך מהר מאוד מתרכך ולומד לחבב אותו בדרכו הייחודית (הוא בעיקר קורא לו "אידיוט"). הסבא מבלה את רוב היום עם ניק (מוני מושונוב) חברו הטוב מימי הפעילות המחתרתית. ביחד נהגו לשדוד בנקים. כשהילד שומע את זה, הוא משכנע את סבו לחזור לפעולה ולשדוד את הבנק בו עבד אביו. לחבורה מצטרף השחקן הבריטי ההוא מההצגה של המלט ומלחמת הכוכבים, שהוא קרוב משפחה שלהם. וכך שלושה זקנים וילד מתבגר מתחילים לתכנן שוד בנק מתוחכם ובלתי אפשרי. פוטנציאל לקומדיה פרועה ונהדרת. הטריילר לסרט: הקונספט של שלושה זקנים וילד שודדים בנק כרקע לסיפור קירוב לבבות בין סבא לנכד הוא התחלה נהדרת לקומדיה פרועה. הבעיה היא שלוי מנסה להעמיס על סרטו כל כך הרבה רעיונות שבסופו של דבר התוצאה מאוד לא אחידה. רגעים מצחיקים וכובשים מתחלפים ברגעים מביכים ונמוכים עד מאוד. קטעים שובי לב ותמימים (משחק שחמט בין סבא לנכד) מתחלפים בקטעים סקסיסטיים, אינפנטיליים ומעליבים (כולל החפצה מטרידה של רותם זיסמן כהן). כתיבה תסריטאית מושחזת (תכנון שוד הבנק) מתחלפת ברשלנות חובבנית (סיפור מסגרת "כמו תיעודי" שלא מוסיף, סצנת פתיחה שלא מסתדרת עם העלילה, דמויות משנה קרטוניות של נשים וסוף בנאלי ומופרך). יד הבמאי של רשף לוי מתאמצת יתר על המידה לחבר בין הדברים, אך היא נכשלת. רואים שהוא רוצה לעשות סרט "קולנועי", אסתטי, מתוחכם, אבל "לצוד פילים" קצת בורח לו מהידיים ומרגיש מפורק, לא מאוזן, עם יותר מדי עליות ונפילות. בסופו של דבר מה שהופך את הסרט למהנה לצפייה, זה הבדיחות המוצלחות שלוי מייצר בכישרון רב וההופעות הנהדרות של השלישייה: סטיוארט, מושונוב, גבאי. אליהם מצטרף גם "דארטניאן" קומי נפלא, משה איבגי בתפקיד משנה הומוריסטי ושובב, שונה מאלו שעשה עד כה, אשר מצליח להביא אל המסך דמות עממית זאב רווחית המותאמת לזמננו.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ