"גטסבי הגדול": מסיבה ראוותנית עם ליאונרדו דיקפריו

העיבוד החדש לרומן הידוע אמנם ארוך מדי, עמוס בטובי מגוויר וחסר עומק. ובכל זאת, המשחק של דיקפריו, ההפקה המרהיבה וטביעת האצבע הייחודית של הבמאי מצליחים לעבוד, ואפילו טוב מאוד. ביקורת

אור סיגולי, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אור סיגולי, עכבר העיר

ספרו של פ. סקוט פיצ'גרלד, "גטסבי הגדול", יצא לאור בשנת 1925. הוא אמנם לא זכה להצלחה מיד, אבל לאחר מלחמת העולם השנייה כבר קיבל מעמד של אחד הספרים הטובים והחשובים ביותר שנכתבו. הספר עובד לתיאטרון, הוצג כאופרה וזכה למספר עיבודים קולנועיים, המפורסם ביותר הוא זה שכתב פרנסיס פורד קופולה בשנת 1974 בכיכובם של רוברט רדפורד ומיה פארו. כמעט 40 שנה אחר כך מגיע עיבוד קולנועי נוסף, הפעם תחת שרביטו של הבמאי האוסטרלי האקסטרווגנטי באז לורמן, שמפורסם בעיקר בזכות החייאת המיוזיקל בשנת 2001 עם "מולין רוז'".

"גטסבי הגדול" מסופר דרך עיניו של ניק (טובי מגוויר, "ספיידרמן"), בחור צעיר שחלם להיות סופר אך התפשר על עולם הפיננסים. הוא עובר לניו יורק ושוכר דירה יפה בלונג-איילנד בסמוך לטירתו של מליונר אקסצנטרי ומסתורי בשם גטסבי (ליאונרדו דיקפריו בתפקיד נפלא) אשר עורך מסיבות שלוחות רסן כמעט כל לילה. במהרה ניצתת חברות בין השניים וניק מגלה על אהבה לא ממומשת בין גטסבי לדייזי (קארי מאליגן, "דרייב"), צעירה יפה ונשואה לבעל בוגדני (ג'ואל אדג'רטון האוסטרלי, טוב כהרגלו), אהבה שהתפתחה לאובססיה. על רקע העולם הדקדנטי של תחילת שנות ה-20 במאה שעברה, נכנסים הגיבורים לסחרור של רגשות ודרמות עד לסוף בלתי נמנע.» "גטסבי הגדול" - מועדי הקרנה

הסרט עצמו היה אמור לצאת לבתי הקולנוע בעונת הסתיו של 2012 ולהתחרות על מקומו בעונת הפרסים הקודמת, אך נדחה קדימה אל חודשי הקיץ וקיבל את המשימה היוקרתית של פתיחת את פסטיבל קאן 2013. ההחלטה לדחות יציאת סרט מעידה בדרך כלל על כך שהאולפנים דורשים שינויים של הרגע האחרון או שההפקה מתעכבת בגלל סיבות כספיות. הפעם, לעומת זאת, נדמה שההחלטה לדחות את "גטסבי הגדול" לקיץ הייתה דווקא הברקה: במקום לשבץ את הסרט יחד עם הדרמות הכבדות של עונת האוסקר ("לינקולן", "אנה קרנינה"), סרטו החדש של באז לורמן מרגיש הרבה יותר בנוח עם הסרטים הקלילים והבידוריים של הקיץ. במקום לשפוט אותו כאפוס חמור סבר (כפי שהבסיס הספרותי מבקש) הוא לפתע נתפס כסרט צבעוני שמטרתו בידור בלבד.סרט צבעוני שמטרתו בידור בלבד. "גטסבי הגדול":

מעריצי הספר בוודאי מזדעזעים. הרי לא יכול ש"גטסבי הגדול", יצירת מופת החוקרת את מושגי האהבה והאובססיה, תעובד לקולנוע כסרט העומד בשורה אחת עם "איירון מן 3", אבל כנראה שזהו החזון האמנותי של הבמאי. זאת הפעם השנייה בה לורמן מכופף יצירה קלאסית לעולמו המסחרר, וזו הפעם השנייה בה הוא משתמש בדיקפריו בשביל זה. הפעם הקודמת הייתה בשנת 1996 כאשר לקח את מחזהו של שייקספיר "רומיאו ויולייה" והעביר אותו אל ימינו אנו אך שמר על השפה השייקספירית. דיקפריו היה רומיאו וקלייר דיינס ("הומלנד") הייתה יוליה. הסרט הכה גלים והפך לאחד מהסרטים שהגדירו את דור הניינטיז, על תרבות ה- MTV והפוסט מודרניזם שלו. הסרט גם העניק ללורמן ודיקפריו פרסים בפסטיבל ברלין של אותה שנה. למרבה הצער, היחס אל "גטסבי הגדול" כנראה לא יהיה זהה.

הבחירה של באז לורמן ב"גטסבי הגדול" היא מובנת מאליה ועם זאת בעייתית. מצד אחד, העולם הדקדנטי של הספר המתרחש כמעט כולו במסיבות עצומות בהן אלכוהול זורם כמו מים, הוא המגרש הביתי של לורמן כפי שראינו ב"מולין רוז'". מצד שני, גם מעריציו של הבמאי, ואני ביניהם, לא מצפים מלורמן שיצליח להעביר את המורכבות והעומק של הספר. למעשה, אנחנו לא מצפים מלורמן להעביר מורכבות או עומק באופן כללי. סרטיו הם חגיגות של צבעים ומוזיקה, אסקפיסטיים וקיטשיים, יש בהם משהו ממכר וסוחף, והכי חשוב, טביעת אצבע ייחודית של במאי מסקרן. מה שאין בהם הוא סאבטקסט או תחכום.

כמצופה, "גטסבי הגדול" הוא מסיבה אחת גדולה. פס הקול משופע בעיבודים לשירי פופ כמו "CRAZY IN LOVE" (ולא מפתיע לגלות שהאיש מאחורי השיר הזה, הראפר ג'יי זי., הוא גם אחד המפיקים של הסרט), הפירוטכניקה לא מפסיקה והעריכה מזכירה קליפ של קניה ווסט הרבה יותר מאשר עיבודים ספרותיים אחרים שאנחנו מכירים.מעריצי הספר בוודאי מזדעזעים. "גטסבי הגדול" (צילום מתוך הסרט)

משעשע גם להסתכל על ההקבלה בין גטסבי עצמו לבין במאי הסרט. שניהם גברים שמנסים להביא לעצמם אהבה דרך הפקת מסיבות ענק שבמהרה הופכות להגזמה פראית ונטולת רסן. גטסבי עושה את זה באחוזתו, לורמן עושה זאת בסרטיו.

מעבר לטיפול השטחי בספר והופעתו הבעייתית של טובי מגוויר, שלמרבה הצער מופיע כמעט בכל סצנה, המכשול העיקרי של הסרט הוא אורכו. כמו שאר הסרטים האמריקניים שמגיעים למחוזותינו לאחרונה, "גטסבי הגדול" סובל מעומס סצנות שמכבידות עליו ומונעות ממנו להמריא. הסרט יכל להיות מרגש ונפלא הרבה יותר אם היו שולפים ממנו משהו כמו 40 דקות ומתמקדים ביחסים בין הגיבורים ופחות בסטים המרהיבים, אבל הוא עדיין חוויה קולנועית יפהפייה מבית היוצר של במאי שרק רוצה שנהנה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ