"האויב בתוכנו – סטארטרק": ג'יי ג'יי אברמס שכח להתאמץ

ההומור במקום, האפקטים נהדרים, השחקנים נראים טוב ובנדיקט קמברבאץ' הוא נבל שגורם לתמוך ברעים, אבל זה לא מספיק. בסרט הזה כבר היינו ועכשיו מגיע לנו יותר

אור סיגולי, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אור סיגולי, עכבר העיר

ארבע שנים עברו מהרגע בו החיה ג׳יי.ג׳יי. אברמס (״אבודים״) את סדרת הסרטים האהובה ״מסע בין כוכבים״ (שמבוססת על סדרת הטלוויזיה הפופולארית) לסרט עתיר תקציב ואדרנלין. הסרט, שמשום מה נקרא בארץ ״סטארטרק״, ולא בשמה העברי של הסדרה, היה לאחת ההצלחות הגדולות של שנת 2009 ולא היה ספק שעלילות קפטן קירק וצוותו יזכו לסרט נוסף.

» "האויב בתוכנו - סטארטרק" - מועדי הקרנה

מאז הסרט הראשון קרו לא מעט דברים, המרכזי שבהם הוא שאברמס קיבל על עצמו גם את המשימה הנחשקת להרים מחדש את סדרת ״מלחמת הכוכבים״ לאחר שאולפני דיסני רכשו את הזכויות לפרנצ׳ייז המצליח של ג׳ורג׳ לוקאס. העובדה זו העלתה את רף הציפיות לסרט ההמשך, ובעיני מעריצים רבים ״האויב בתוכנו - סטארטרק״ הוא איננו רק סרט המשך, אלא גם רמז לסגנון ולקצב של ״מלחמת הכוכבים״ הבא.

בסרט השני בסדרה נמצאים כל הדברים שעשו את הסרט הראשון להצלחה. ההפקה כמובן מושקעת כמיטב מסורת הקיץ ההוליוודי וגם אצל הדמויות שלמדנו להכיר לא השתנה הרבה: קפטן קירק (כריס פיין שעושה תפקיד לא רע) עדיין זחוח ויודע הכי טוב מכולם, ספוק (זכרי קווינטו, ״גבורים״) מחודד האזניים שלצדו נותן לו קונטרה על ידי דבקות בחוקים ובאמות המוסר, אוהורה (זואי סלדנה, ״אוואטר״) לא עושה כלום מלבד לקבל כמה קלוז-אפים מלאי רגש כי זה מה שנשים בקולנוע צריכות לעשות, סיימון פג נותן את הפאנצ'ים במבטא סקוטי כבד, ויש רע בין-גלקטי אכזרי במיוחד שרצונו מונע מנקמה.

האמת היא שפה – ורק פה - ניצב היתרון היחידי הגדול ביותר שיש לסרט החדש על פני קודמו. בסרט הקודם קיבלנו אנטגוניסט מעט חיוור שגולם בהצלחה חלקית על ידי אריק בנה (״טרויה״), אבל הפעם צ׳ופרנו ובגדול. את תפקיד הרשע של הסרט לקח על עצמו בנדיקט קמברבאץ׳ (״החפרפרת״, ״שרלוק הולמס״), אחד השחקנים הבריטים הצעירים הטובים ביותר שפועלים כיום. קמברבאץ׳ מייצר אנטגוניסט נפלא ונותן תצוגת משחק משובחת במיוחד שלעיתים אפילו גורמת לצופה להיות בעדו במקום בעד צוות האנטרפרייז. מה גם שבעזרת דמותו של קאמברבאץ' הצליחה הוליווד שוב לקבע את מה שהיא תופסת כמאפיין הרוע על פני כדור הארץ: המבטא הבריטי (ע"ע "מהיר ועצבני 6", "הנוקמים" ו"דמדומים" אם לנקוב בקומץ בדוגמאות מהזמן האחרון). עוד הברקת ליהוק שתשמח בעיקר את מתבגרי האייטיז היא הופעתו של פיטר וולר, שלנצח יהיה רובוקופ הראשון. לא באמת מחדש. הטריילר לסרט:

מעבר לאלמנט המנצח הזה, כל השוואה נוספת בין הסרט הקודם לנוכחי פוגמת בזה החדש. למרות שהכל מתקתק בסרט החדש, בסופו של דבר הוא משחזר את הראשון הן מבחינת הסיפור והן מבחינת עיצוב העולם העתידני. על אף שהוא בכל זאת חוויה סוחפת, כיפית ומצחיקה מההתחלה ועד הסוף אין בו שום הפתעה או רגע מלהיב במיוחד שמצדיק את עשייתו, מעבר להמשך החייאת הפרנצ'ייז. אנחנו הרי יודעים שאת הסרטים האלו מובילה תפיסה כלכלית בלבד, אבל לרוב אנחנו מצליחים להניח את זה בצד. הפעם זה קשה.

הסרט נותן לנו בדיוק את מנת ההנאה שאנחנו מצפים לה ולא מיליגרם יותר וזו בעיה מכיוון שאנחנו מצפים מסרטי הקיץ להתאמץ קצת יותר בשבילנו. אברמס כנראה לא התאמץ מספיק והסרט נשאר ברמת ה"סבבה" ברובו. כדאי גם לדעת שהסרט הזה, על אף היותו המשך לסרט משנת 2009, הוא למעשה הומאז׳ לסרט שנחשב הטוב ביותר מסרטי ״מסע בין כוכבים״ הישנה והוא ״מסע בין כוכבים 2: זעמו של חאן״ משנת 1982, ואם תמצאו זמן לצפות בו לפני שתבואו לחזות בסרט החדש, אפילו תהנו אפילו עוד יותר.

ב״אויב בתוכנו״ הכל טוב, אבל שום דבר לא מצוין. ההומור במקום, האפקטים נהדרים, השחקנים נראים טוב, הסאונד מוגזם והפלארים (סימן ההיכר המעט תמוהה של אברמס) מסנוורים גם מעבר למשקפי התלת מימד. הכל שם, אבל לא פורץ החוצה. ואנחנו כבר קהל מפונק בשלב הזה, אנחנו היינו שם כבר, ועכשיו אנחנו רוצים יותר.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ