הנגאובר 3: המקום שבו מתות בדיחות

אין דרך טובה יותר לתאר את חווית הצפייה בסרט מהביטוי: כגודל הציפיות, גודל האכזבה. ממש כמו הנגאובר מאלכוהול, הסרט השלישי בסדרה מרגיש כמו תופעת לוואי מבאסת של הצלחת הסרט הראשון

חן חדד, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חן חדד, עכבר העיר

הרבה ציפיות נבנו לקראת ה"הנגאובר 3" לאחר שבמאי סרטי "בדרך לחתונה" הבהיר שלא ימחזר את עלילת "סוממנו ואנחנו לא זוכרים מה קרה בלילה שעבר", אלא ייקח את החברים למסע סוריאליסטי ומופרע מתמיד. הציפיות התגברו עוד יותר כשנודע שג'ון גודמן המצוין מצטרף לקאסט בתפקיד אורח, ומליסה מקארת'י נראתה בטריילרים בתפקיד הגרסה הנשית של אלן (זאק גליפיאנקיס). אבל למרות הפוטנציאל הקומי, מהר מאוד מתברר שהבמאי, טוד פיליפס, לא כל כך יודע מה לעשות ללא הפורמט שעבד בשני הסרטים הקודמים, והתוצאה היא סרט לא מצחיק, שגם מבלי למחזר את העלילה המוכרת מרגיש תקוע במקום.

במקום ללוות את אחד החברים לחתונה, "חבורת הזאבים" נפגשת דווקא בלוויה, עם מותו הפתאומי של אביו של אלן. פיל (בראדלי קופר), סטו (אד הלמס) ודאג (ג'סטין בארת'ה) מחליטים ללוות אותו למרכז שיקומי שיסייע לו לשמור על טיפה של יציבות נפשית. לאחר שגברו בסרטים הקודמים על גנגסטרים אקסצנטרים, מייק טייסון, קופים ונמרים, האיום הגדול שניצב מולם הפעם הוא מאפיונר בשם מרשל (גודמן) אשר מאלץ אותם למצוא את צ'ו (קן ג'ונג), שגנב ממנו מיליוני דולרים. בעוד דמותו של צ'ו מקבלת הפעם זמן מסך נרחב במיוחד, דמותו של דאג נשארת כרגיל בשוליים, והוא נשאר בידיו של מרשל כבן ערובה וגם הפעם לא זוכה לקחת חלק בחוויות ההזויות של חבריו. הם מצידם יוצאים לטיחואנה וממשיכים משם למקום שבו הכל התחיל: לאס וגאס.

» הנגאובר 3 - מועדי הקרנה

חלק גדול מהאכזבה טמון בתסריט היבשושי, שלא מצליח להצחיק כמו בסרט הראשון או אפילו להיות קיצוני ומזעזע הסרט השני. פיליפס אמנם מיתג את עצמו בתור האב הרוחני של קומדיות הרוד טריפ המודרניות, עם "רוד טריפ", "אל תלחצי אני בדרך" ומותג "ההנגאובר", אך ללא התסריטאים ג'ון לוקאס וסקוט מור ("ההחלפה", "21+") שהפכו את הסרט הראשון להצלחה מסחררת, הוא שוב הולך לאיבוד. בדומה לסרט השני בסדרה, פיליפס הסתמך גם הפעם על התסריטאי קרייג מייזין, שחתום על קומדיות בהן בדיחות הולכות למות כמו "מת לצעוק 4" או "סופרהירו". השניים כל כך עסוקים הפעם בבדיחות סלפסטיק על חשבונם של בעלי חיים ובאיזכורים חיוורים לרגעים קומיים מהסרטים הקודמים, עד שהצחוק היחיד שהם מצליחים לחלץ בסופו של דבר מגיע רק לאחר הכתוביות. בית קברות לבדיחות. הפרומו לסרט:

התחושה שמלווה את הסרט היא שלוקח לו המון זמן להמריא, ושאולי בעוד כמה סצנות הקומדיה תקבל תזמון קומי וקצב נכון . אבל בסופו של דבר "ההנגאובר 3" לא ממריא לשום מקום. פיליפס מתעכב על הסברים ארוכים ומתישים של השאלות למה לעזור לאלן, למה מרשל חוטף דווקא אותם, מה המניע של צ'ו לפרוץ לאחוזה מבוצרת ומה גורם להם לשוב לווגאס. גם אלן וצ'ו תורמים לתחושת הכבדות של הסרט. ההחלטה להציב הפעם את שתי הדמויות האקסצטריות בלב העלילה אינה מפתיעה, אבל אור הזרקורים שמוסט אליהם מוציא את הסרט מאיזון ורק מוכיח שהשניים עבדו הרבה יותר טוב בסרטים הקודמים במינון קטן וכחלק מהאנסמבל.

עם עליית הכתוביות של "ההנגאובר 3" כבר ברור שגל הנוסטלגיה להומור ההזוי והאפקטיבי של הסרט הראשון התפוגג מזמן, ושגם הקהל כבר לא סומך על כך שפיליפס יספק את הסחורה. בניגוד להברקות של "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס", הסרט השלישי ראוי להחלטת המתרגמים לשמור על השם "ההנגאובר", שגורם לצופים לתהות אם המסיבה הפרועה בסרט הראשון הייתה שווה את תופעת הלוואי שהגיעה 4 שנים לאחר מכן. 

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ