"טראנס": כמו ערב של שכרות

החדש של דני בויל הוא רכבת הרים של סאונד ותמונה במינון מוגזם. ברגעים הטובים, היכולת של בויל להעתיק את נשמתו של הצופה מחפה על כך שהתסריט חלש למדי. ברגעים הרעים, ההיסטריה הקולנועית תגרום לכם לרצות לקחת כדור וללכת לישון

אור סיגולי, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אור סיגולי, עכבר העיר

לסיימון (ג׳יימס מקאבוי, ״כפרה״) יש בעיה די רצינית, שהתחילה בכך שהוא גנב ציור מפושע רשע בשם פרנק (השחקן הצרפתי וינסנט קאסל, ״אושן 12״). מכיוון שאותו פושע לא מאמין בקונספט של ״הגונב מגנב פטור״, הוא צריך שסיימון יחשוף איפה החביא את הציור, והוא לא יבחל בכמות הציפורניים שיעקור לגנב בשביל לגלות. סיימון מבחינתו היה מספר בכיף, אבל למרבה הצער הוא עבר פגיעת ראש שמחקה לו לחלוטין את האינפורמציה הזו. בדיוק כאן נכנסת לתמונה אליזבת׳ (רוסאריו דוסון, ״עיר החטאים״), מטפלת בהיפנוזה, שמגיעה עם תכניות משלה.

זוהי נקודת הפתיחה של ״טראנס״, סרטו החדש של דני בויל, והיא מאפשרת לבמאי לעשות מה שהוא עושה הכי טוב: להמם את הקהל בארסנל שלם של שוטים מהירים, עריכה על סף האפילפסיה ופס-קול שירעיד לכם את שתי הברכיים. ברגעים הטובים, היכולת של בויל להעתיק את נשמתו של הצופה מחפה על כך שהתסריט, איך לומר בעדינות, חלש למדי. ברגעים הרעים, ההיסטריה הקולנועית של בויל תגרום לכם לרצות אוויר, לקחת כדור וללכת לישון.» ״טראנס״ - מועדי הקרנה

הקולנוע של דני בויל מחלק את הצופים לאוהבים ושונאים. מחד, יש חלק שכבר לא יכול להכיל את האקסטטיות הכמעט ילדותית של במאי שכנראה נורא קשה לו להישאר יותר משלוש שניות באותו השוט. מאידך, יש את אלה, כמו כותב שורות אלו, שבין אם מדובר ביצירות מופת כמו ״טריינספוטינג״ או ״28 יום אחרי״ או במעשיות אינפנטיליות כגון זוכה האוסקר ״נער החידות ממומבאי״, שמחים לתת לבויל לבלבל להם את החושים. ״טראנס״ לא ישנה את התפיסה הזו לכאן או לכאן. סרטו החדש, כמו כמעט כל יצירותיו עד כה, פועל על הצופה כמו ערב של שכרות. המציאות נראית מרתקת ומלאת פוטנציאל קצת יותר מהרגיל, החיים נראים מסעירים לפתע, אבל ההרגשה שזו לא יותר מאשליה תמיד מרחפת אי שם בתודעה. וכמה שעות לאחר מכן האשליה הופכת להנגאובר קשה, מה שגורם לחשוב שאולי היית יכול להסתפק בקצת פחות.אם מתעלמים מהתסריט המפוקפק, אפשר להתמכר. "טראנס":

לחלק מהאנשים ״טראנס״ אולי יקפיץ לזיכרון את ״התחלה״ של כריסטופר נולאן, באופן התגלגלות העלילה שמקלפת שכבות של תודעה עד שקשה להבין באיזה ראש אתה נמצא כרגע. האמת היא שהתסריט שואב הרבה יותר מעבודותיו של התסריטאי צ׳רלי קאופמן כמו ״שמש נצחית בראש צלול״ ו״להיות ג׳ון מלקוביץ׳״, המופלאים, שהביאו למחוזותינו את הקולנוע התודעתי על גבול הפסיכדלי שחוקר את מקורות האיד והזיכרון.

כך או כך, כל השוואה בין הסרטים האלו ל״טראנס״ תוציא את סרטו של בויל כשידו על התחתונה, וזאת מכיוון שהעלילה הפעם סובלת מחוסר עומק וחוסר תחכום שפוגעים לא מעט בהנאה. אם תצליחו להתעלם מהתסריט המפוקפק שרקח ג׳ו אהרין בשיתוף עם ג׳ון הודג׳ (שכתב את רוב סרטיו של בויל), סביר שתוכלו להתמכר לצילום המדהים של אנתוני דוד מנטל (שזכה באוסקר על ״נער החידות ממומבאי״, ולשמו זכורים גם ״127 שעות״, סרטו הקודם של בויל, ו״מלנכוליה״ של לארס פון טרייר), עיצוב החלל המהפנט של מארק טידסלי ופס הקול המעולה של ריק סמית׳. אלו שלוש סיבות ראויות לבדוק את הסרט, ועוד לא דיברנו על שלושת השחקנים האטרקטיביים שמובילים את הסרט.

ג'יימס מקאבוי הסקוטי הוא אחת התוספות המוצלחות ביותר של עולם הקולנוע לאחרונה ואפשר לסמוך עליו שיביא למסך דמות מורכבת, מעוררת אהדה, אך גם מלאת סתירות. וינסנט קאסל כאנטגוניסט משחזר את הופעותיו מסרטים כמו "אחוות הזאבים" ו"דוברמן", אבל הוא עדיין מביא עמו אנרגיה רבה שהופכת את הסצנות למסעירות ולא צפויות. הצלע הנשית היא, כאמור, רוסאריו דוסון שמצליחה להיות יפה ומכוערת, עדינה ומאיימת, לפעמים אפילו באותה הסצנה.רוסאריו דוסון מצליחה להיות יפה ומכוערת, עדינה ומאיימת. "טראנס"

״טראנס״ הוא רכבת הרים חוויתית של סאונד ותמונה במינון מוגזם למדי. לא הרבה יותר מזה. יש לא מעט ממה ליהנות אם מכבים את המוח ונותנים לקולנוע הדני בוילי להשתלט על קצב פעימות הלב. עם זאת, אם אינכם נמנים על ממעריצי בויל - מעבר לעבודתו באירועי פתיחת האולימפיאדה האחרונה - סביר שלא הסרט הזה הוא שיגרום לכם לשנות את דעתכם.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ