"עמק תפארת": תענוג קולנועי של ממש

סרטה הראשון באורך מלא של הדר פרידליך מתהדר בצילומים יפהפיים ורבי משמעות של הסתירה בין גיבורה קשישה שזמנה עבר, לבין קיבוץ שמתפורר אידאלוגית אבל צומח ללא שליטה. משחק מדויק של השחקנית הראשית והמון עדינות בבימוי הופכים אותו לחוויה

אורון שמיר, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורון שמיר, עכבר העיר

על "עמק תפארת", סרט הביכורים של הדר פרידליך ("עבדי השם"), שמענו לראשונה לפני למעלה משנתיים. הוא נחשף לראשונה בפני קהל בפסטיבל הקולנוע של ירושלים בקיץ 2011, שם זכה בפרס סרט הביכורים הטוב ביותר. לאחר שערוריה זכורה לשמצה - בה נשלל ממנו הפרס עקב מעורב אחד השופטים בהפקת הסרט ואז הוחזר אליו לבסוף - לא השכיל הסרט להתקבע על תאריך עלייה לאקרנים כדי למנף את הדיבור עליו לכדי מכירת כרטיסים. גם מועמדויות לפרסי אופיר באותו הקיץ והופעה בפסטיבל לסרטי נשים ברחובות לא השיגו לסרט את תאריך היציאה המיוחל. רק כעת, כשנתיים וחצי לאחר מכן, הוא עולה להקרנות מסחריות. אבל במקרה שלו, היה שווה לחכות. » עמק תפארת - כל הפרטים

חנה מנדלסון (בתיה בר), חברת קיבוץ בלב ובנפש וזקנה חסרת מנוח. כולם סביבה רק מחכים שתפרוש, שתנוח, שתעשה דברים של זקנים. אבל חנה, בעשור השמיני לחייה, פשוט לא מסוגלת להפסיק לעבוד – בחקלאות, במכבסה, בכל מקום שרק מאפשרים לה. קצת קשה לראות בגלל הליכתה האיטית, אבל מדובר בפצצת אנרגיה היפראקטיבית. הדבר היחידי שחנה לא מוכנה לעשות, מלבד לישון, הוא להצטלם לארכיון הקיבוץ, המנציח את מייסדיו וחבריו הותיקים. היא עדיין לא בשלה להפוך מאדם לקלטת, מיצור חי ונושם לזיכרון מצולם שניעור לחיים רק כאשר פוקדים עליו. זאת למרות שהקיבוץ היקר שלה מצוי בתהליכי הפרטה מתקדמים ושינויים גדולים ניצבים בפתח.

"עמק תפארת" - הטריילר:

מדובר בסרט ארט-האוס ישראלי שאוהבים בפסטיבלים בחו"ל ונוטים להתעלם מהם דווקא במולדתם, אבל כולי תקווה שגורלו של "עמק תפארת" יהיה שונה ולו בגלל הנושאים הנידונים בו - הקיבוץ כמשל למדינה, האנשים השקופים שמרגישים מיותרים וכולנו מתעלמים מהם על בסיס יומיומי למרות שהם הורינו ובזכותם אנחנו כאן, וגם נושאים אוניברסליים יותר כמו אימהות ונשיות. הגיוני לגמרי בהתחשב בצוות - מלבד פרידליך שכתבה, ביימה וערכה יחד עם נלי קטייר, אפילו על הצילום הופקדה אשה (לא ברור למה אבל זהו מקצוע גברי די מובהק), טליה גלאון שמה. וכאמור, גם הדמות הראשית היא אשה, ולא סתם אשה.

קשה לדמיין ליהוק מוצלח ומדוייק יותר לאחרונה בקולנוע הישראלי, מאשר בתיה בר כחנה מנדלסון. גופה מובס, אך ידיה חרוצות ועמלניות וסנטרה זקוף, גאה. גוון קולה ופניה מזכירים את אלה של מנהיגות עתיקות והיא מתנהלת בקצב משלה שהופך להיות הקצב האיטי של הסרט, החודר עמוק כמו מים שקטים. היא גם הסמל המובהק של הקיבוץ הישן וגם אשה בשר ודם, שלא מחצינה רגשות יותר מדי אבל נפגעת ועוד איך מהתנהלות הדור הצעיר. את מה שבר עושה במבט אחד או הסטת הראש הצידה בסרט הזה, שחקניות צעירות ממנה לא עשו, עבורי, בסרט שלם.

אדם ואדמה

מבחינת סגנון קולנועי, מרבה הבמאית להשתמש בלונג-שוטים, תוך שהיא מציבה את הגיבורה שלה בעולם המוכר לה והמתבהר אט-אט (אט) לנו הצופים. כך מתגלה שהרבה מאוד עצים גדלו עקומים בקיבוץ הזה, המסמל בעצם איזה מין קיבוץ-על באמצעות ירוק העד שלו. בכלל, הכמות והאיכות של הגוון הירוק בסרט הזה מיד עושה טוב על הלב ומעלה את השאלה – איך זה שהקיבוץ כרעיון קמל ונובל בזמן שכל הצמחים בו גדלים פרא וזקוקים לגיזום?

מוטיב הטבע לעומת הטבע האנושי ממשיך ומלבלב בערוגות המטופחות בקפידה של הסרט ומגיע עד לשמו של בית הקשיש של הקיבוץ. "בית שורשים" הם קוראים לו, כי הרי מה הם אותם חברי קיבוץ באים בימים, אם לא השורשים שהזינו את העץ המפואר הזה בעבר, וכעת בעיקר מסתכלים עליהם כעל קבורים מתחת לאדמה. הכל מתחוור עוד לפני שבכלל הכרנו או נקשרנו אל הדמויות, וזוהי נקודת החוסן המרכזית של הסרט חסר החוליות החלשות הזה.

נופים שמרווחים את הנשימה, סיפור שחונק. מתוך "עמק תפארת" (צילום: יח"צ)

ההתוודעות ההדרגתית והעדינה אל אורח חייה הקבוע של חנה מחד ואל תהליך ההתפוררות של הקיבוץ ושל כל חבריו הישישים מאידך, מציגה אותה כסלע איתן העומד במקומו בזמן מפולת הרסנית. התהליך שאותו היא עוברת, מקביל לסוג של התבגרות ולא קיים תהליך קולנועי מזה. מה גם שהזיקנה מזמן לא נראתה כל-כך מפוארת וחסרת תכלית בעת ובעונה אחת, כמו בסרטה הנוגע ללב והנוגע בנשגבות של פרידליך. תענוג קולנועי של ממש ואחת האופציות היותר מרגשות ומעוררות מחשבה בימים אלה שאחרי יום העצמאות.

 » עמק תפארת - מועדי הקרנה

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ