"ילדות בהסתר": ההיסטוריה הסודית של ארגנטינה

סרטו האישי מאוד של בנחאמין אווילה פועל גם כסוג של דרמה משפחתית, הנוטה מעט לקיטש, אבל בעיקר מספר את הסיפור של ילדי דור המהפכה הארגנטינאית של סוף שנות ה-70. פבלו אוטין משלים את הידע שאולי וחסר לצופה הישראלי כדי ליהנות מהסרט

פבלו אוטין, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
פבלו אוטין, עכבר העיר

הופתעתי לגלות ש"ילדות בהסתר" נקנה להפצה בארץ. לא בגלל שהוא סרט רע או משהו, להפך, מלודרמה משפחתית יפה, אם כי מעט קיטשית לטעמי. בנוסף, הסרט הוקרן בפסטיבל קאן במסגרת "השבועיים של הבמאים" ואף נבחר לייצג את ארגנטינה באוסקר השנה, אך לא הגיע לשלבי הגמר. ההפתעה הייתה בעצם כי מדובר בסרט שכדי להבין אותו וליהנות ממנו חייבים רקע וידע היסטורי מינימלי. הסרט עוסק באחד הנושאים הכואבים והמרתקים ביותר של ההיסטוריה הארגנטינאית – הדיקטטורה הצבאית של סוף שנות השבעים (1976 - 1983) ונוגע בעניין שמוכר ברחבי העולם בתור ה"דסאפרסידוס" – הנעלמים.» ילדות בהסתר - כל הפרטים

"ילדות בהסתר" מתרחש ב-1978. הדיקטטורה הצבאית בארגנטינה בעיצומה ושני חברי "מונטונרוס" שהיו בגלות בקובה, חוזרים עם שני ילדיהם לארגנטינה במטרה לחזור למלחמה הטובה נגד הגנרלים. הסיפור מסופר מנקודת מבטו של הבן של בני הזוג, בן ה-12, שמאמץ לעצמו שם וזהות בדויה. בזמן שההורים שלו מתעסקים בתכנון פעולות טרור, הוא הולך לבית הספר ולומד לחיות חיי שקר. הילד גם עובר חינוך מיני, רגשי ואידיאולוגי על ידי הוריו ודודו. בשלב כלשהו הוא מציץ להורים וחבריהם עורכים טקס כלשהו, עומדים בשורות וצועקים "פרון או מוות". "ילדות בהסתר" - הטריילר:"ילדות בהסתר" פועל כסוג של דרמה משפחתית ביתית מלאת מתחים כאשר למעשה כל ההיסטוריה לא נראית על המסך ואין לנו כצופים ממש גישה אליה. האירועים הציבוריים מרומזים, מוזכרים או מסומנים, אך לא מוגשים בצורה ברורה, בטח שלא בעבור אלה שההיסטוריה הארגנטינאית לא ידועה להם. אך אם לא היה די בכך, "ילדות בהסתר" הוא סרט ייחודי לא רק בגישתו הקולנועית של "הסתרת הנושא" אלא באופן שבו הוא מטפל בנושא עצמו. הסרטים מהעבר נעשו על ידי במאים בני הדור שסבל את דיכוי הדיקטטורה והביאו את סיפוריו ואת חוויותיו. הקולנוע אז היה צריך להיות פוליטי, מאשים, ישיר ודידקטי. לעומתם, "ילדות בהסתר" משתייך לגל חדש של סרטי דיקטטורה הנעשים הפעם דרך עיניהם של הדור שחווה את הדיקטטורה בתור ילדים, והיום, כאשר הם כבר גדלו, הם מסתכלים לאחור אל עברם ומנסים להבין אותו. בנחמין אווילה הבמאי של "ילדות בהסתר" הנו בעל סיפור ייחודי. למעשה, הוא בן של נעלמים.

בן של טרוריסטים

בנחאמין אווילה, במאי "ילדות בהסתר" הוא אחד הילדים האלה. הוא היה בסוף בית הספר היסודי כאשר הוריו נעלמו/נרצחו והוא גדל אצל סבתא שלו. הוריו של בנחאמין היו חלק מקבוצת הגרילה "מונטונרוס". ולכן אווילה הנו למעשה בן של טרוריסטים. את הסרט העלילתי הראשון שלו הוא עושה אותו עליהם ולזכרם.המציאות של "ילדות בהסתר" מסובכת ומלאת סתירות. כל הדברים האלה לא מסופרים, וכל מה שנותר זה הצצה לעולם ההזוי שהילד גדל בו, בו אידיאלים, פנטזיות ושקרים עצמיים נהפכים למציאות שצריך לחיות לפיה. אך אחד האלמנטים הבולטים והפרובוקטיביים בסרט הוא האופן שבו קבוצת המונטונרוס מוצגת באופן חיובי מאוד. בארגנטינה עניין זה עורר מחלוקות רבות. האם המונטונרוס נלחמו נגד הדיקטטורה, או שהם בעצם גם בין האחראים לעלייתה? האם הם היו לוחמים למען חופש או טרוריסטים? האם השיטות האלימות שלהם מקובלות ומוצדקות או צריך לבקר אותן?אנשי הגרילה מוצגים בסרט כאנשי משפחה, הורים אוהבים שנלחמים למען עתיד טוב יותר בעבור הילדים שלהם, ועולם טוב יותר בעיניהם, גם אם זה כרוך בלהציב את הילדים שלהם במצבים של סכנה. הטריק ואולי גם היתרון שהוא בו בזמן גם החיסרון של "ילדות בהסתר" הוא שכל הסכנות האלה מוסתרות גם הן, ולא ברור בכלל מה ההורים עושים. מי שאינו בקיא או מפספס את הדקויות, לא יבין לחלוטין מה קורה "מחוץ למסך", מה זה הדבר הזה שלא נאמר, מהן הסכנות שעומדות בפני הילד? לעומת זאת, אווילה מעדיף להתמקד בסיפור האהבה וההתבגרות - בילד שצריך להפוך למבוגר ושמנסה להבין את העולם שבו הוא חי עם כל המורכבויות והסתירות. אווילה מראה כיצד המציאות הפרנואידית מעצבת ילדות טראומטית וקשה, הוא מראה כיצד צלקות נותרות בנפשו של הגיבור ורומז על כך שאולי אף בנפשה של ארגנטינה כולה. הוא משתמש בשלל טכניקות קולנועיות כדי לקדם את המלודרמה המשפחתית ודרמת ההתבגרות. קטעי האלימות המעטים, למשל, מוצגים באמצעות טכניקת אנימציה, רגעי ההתאהבות מצולמים בסלו מושן ותאורה אחורית שמעצימים את הקיטש. הדרמה המשפחתית מערבת חלומות, סיוטים ורגעים אינטימיים עם מוזיקה שמנסה ללחוץ באופן בולט ובוטה מדי על בלוטות הבכי. ככל הנראה אצל הקהל הארגנטינאי הטכניקות עבוד בצורה חלקה – הסרט זכה בעשרה פרסי האקדמיה הלאומית.

מלא סודות וסתירות. "ילדות בהסתר" (צילום: יח"צ)

ילד גרילה הסגנון של אווילה אינו מאתגר או חדשני - הוא בסופו של דבר עמוק בתוך סגנון הקולנוע הארגנטינאי המסחרי שמנסה לתקשר עם קהל דרך רגשנות ושפה קולנועית קלאסית וברורה. אך הטכניקות הקולנועיות שלו פוגעות במורכבות הסיפורית שכן קיימת ודווקא מאוד מעניינת. למרות שיש לסרט כמה מעלות והוא מטפל בנושא רגיש וכואב בצורה פרובוקטיבית ביותר, אווילה מרגיש צורך לרכך את הפרובוקציה באמצעות ליטופים קולנועיים מרגיעים שמספקים תחושה של ביטחון והכחשה."ילדות בהסתר" הוא לא סרט חשוב מבחינה קולנועית, אבל הוא כן סרט חשוב מבחינה דורית. באמצעות הקולנוע, מנסה הבמאי לרפא את הכאב ולהצביע על האופן שבו ילדות בתנאים שכאלה עיצבה לא רק אותו, אלא גם את נפשה של מדינה שלמה. גיבורי הסרט הם הטובים, ולכן בסופו של דבר שיטות הלחימה ומעשי ההורים (הבלתי נראים או מוסברים בהתאם לנקודת המבט של הילד) נראים לגיטימיים לחלוטין וההקרבה הקשה וההיחשפות לסכנות נראות כהכרחיות בתנאים של דיכוי ודיקטטורה אכזרית ולא אנושית. בהקשר זה "ילדות בהסתר" אינו סרט אלא מניפסט, קריאתו אל העולם של בן של נעלמים שמבקש לשמר את זיכרון הוריו כגיבורים ושל לוחמי גרילה כאנשים ככל אדם.

אך בעיקר זהו סרט אישי, ומסיבה זאת הדבר החזק ביותר בסרט הוא שאפשר להרגיש בכל פריים ופריים כיצד אווילה המבוגר מנסה לשחזר את ילדותו בכדי להחזיר לחיים את הוריו. בכל רגע הוריו קמים לתחייה בתור דמויות (האימא מגולמת על ידי הזמרת-שחקנית נטליה אוריירו בתפקיד מעודן ומצוין) ונראה כאילו הוא מנסה לתקשר איתם דרך המצלמה: לדבר איתם, לגעת בהם, להתחבק איתם בחזרה, לראות אותם בעין אוהבת, להשלים עם מי שהם ולהתבונן בהם בכמיהה. "ילדות בהסתר" הוא לא סרט התבגרות, ולא סרט דיקטטורה, כוחו האמיתי שוכן בגעגועים עד כאב שחש אדם להוריו המתים ובניסיון העיקש שלו להחזיר אותם לעצמו לחיבוק אחד אחרון.

» ילדות בהסתר - מועדי הקרנה

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ