"גוף מארח": יותר גרוע מ"דמדומים"

אור סיגולי דווקא ידוע כחובב של סדרת "דמדומים" ואפילו של יורשיו הפוטנציאליים, אבל יש גבול לכל תעלול והגבול הזה נקרא "גוף מארח", הסרט החדש על פי כתביה של הסופרת המטיפנית והשמרנית סטפני מאייר

אור סיגולי, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אור סיגולי, עכבר העיר

על אף שנדמה כי "משחקי הרעב" הוא היורש הרשמי לסדרת סרטי "דמדומים" המצליחה שהגיעה לסיומה בתחילת השנה, הקרב על ארנקם ולבבותיהם של קהל הקולנוע הצעיר (באנגלית המונח הוא "young adult") ממשיך בקצב מהיר. מלבד "משחקי הרעב" כבר עכשיו נחשפו ל"יצורים יפהפיים" החביב, גם הוא מבוסס על סדרת ספרי פנטזיה ורומנטיקה לקהל היעד המחוזר ההוא, והנה מגיע "גוף מארח" שהוא על פניו היורש הטבעי לעלילות בלה וחבריה, מכיוון שהוא מבוסס על סדרת ספרים שרקחה סטפני מאייר המורמונית, שגם אחראית על כתיבת סדרת "דמדומים" שגלגלה מליונים של דולרים בהכנסות ובמכירת מרצ'נדייז נלווה.» גוף מארח - כל הפרטים

יש הרבה מין המשותף בין "דמדומים" ו"גוף מארח" מעבר לשמה של היוצרת. שניהם, כמובן, עלילות פנטזיה המערבות רומנטיקה צעירה, בשניהם ניצבת גיבורה צעירה המגיעה למקום חדש/ישן ונקרעת באהבתה לשני גברברים צעירים, ובשניהם תפיסות הרומנטיקה הנשית והמין הן פוריטניות ומתסכלות כאילו היו ספרי הדרכה לנערות משנות השבעים.

"גוף מארח" מתרחש בעולמינו לאחר שזן חייזרי השתלט על האנושות דרך חדירה פולשנית לגוף, ושינה את מבנה האישיות שלנו. על פניו לא נדמה שיש עם זה בעיה – השליטה החייזרית בגוף האנושי הפכה את העולם שלנו לעולם סבלני, אוטופי ונעים. נעים מדי. ההשתלטות החייזרית לא נועדה לרצוח או לאכול את המין האנושי כפי שאנחנו מכירים מסרטי פלישה כמו "מלחמת העולמות", "הפלישה", "פלישת חוטפי הגופות" או "וי", אלא פשוט... ובכן, אני חייב להתוודות שמניעי הזן מהחלל החיצון לא לגמרי היה ברור לי. כנראה מדובר בעניין של השרדות או מוסר עליון.פלישה נעימה. "גוף מארח" - הטריילר:

עם זאת, בעולמינו ממשיכים להתקיים קבוצות מורדים המפוזרות בעולם, שמסרבות להכנע לאוטופיה הלא אנושית הזאת ולקבל אל גופם את החודר הזר. מלאני, גיבורת הסרט, שייכת אליהם אך דווקא היא נתפסת בתחילת הסרט ואחד החייזרים מושתל בגופה. למרבה הפלא, אישיותה של מלאני חזקה מדי והיא מסרבת לוותר וכך שתי האישיויות חיות יחד תחת גוף אחד ונאלצות לשרוד בצוותא. הבעיה המרכזית היא שמלאני והחייזר, כל אחת מהן מתאהב/ת בגבר אחר, מה שיוצר בלבול לא קטן. הבלבול המרכזי, אם אתם שואלים אותי, הוא איך חייזרון הנדמה כמו גור של מדוזה זרחנית מצליח להתאהב בבחור אנושי בסוף שנות העשרה שלו. ועל אף שזה מוזכר באחד הדיאלוגים בסרט, נדמה שזו לא בעיה מרכזית במיוחד. בטח כאשר החייזרים מנסים למצוא את קבוצת המורדים והם חייבים להמשיך במלחמת הקיום שלהם.נא להרחיק נערות מן המסך

מבין כל יורשי "דמדומים" שנצפו, הסרט הזה הוא כנראה הנורא והגרוע מכולם. בזמן של"משחקי הרעב" היו אלמנטים כיפיים לצפייה וזוכת אוסקר בתפקיד הראשי, ב"גוף מארח" קשה להביט בלי להתווכץ במבוכה. וזה עוד יותר מבאס בהתחשב בעובדת כשלונו של "יצורים יפהפיים" שיצא כחודש לפניו ודווקא התגלה כסרט מהנה המגובה בכמה הופעות מוצלחות למדי, שהתפוגג כנראה בעקבות העובדה שהוא לא מזלזל בקהל היעד שלו כפי שעיבודיה לקולנוע של מאייר נוטים לעשות.

רשימת המכולת ארוכה: עיצוב העולם הקונטרה-אוטופי עייף ולא מרשים, מניעי הדמויות גחמתיים במקרה הטוב ומטופשים במיוחד במקרה הרע, והסרט – על אף שהוא שייך לז'אנר המד"ב והפנטזיה המאפשרים שימוש באלמנטים רבים שיסחפו את הצופה – הוא כשעתיים של ברברת לא אפשרית נטולת סאבטקסט או עניין. אתם לא מתארים לעצמכם כמה כולם חופרים שם, על אף שהצופה כבר מזמן הבין את הנקודה. הנוראים מכל הם הדיאלוגים הפנימיים של מלאני עם החייזר ששוכן בגופה – שניהם מיוצגים על ידי המועמדת לאוסקר הצעירה סירשה רונן ("כפרה") – וקשה להחליט מי משניהם מעצבן יותר. נקודה חיובית אחת אפשר למצוא בשחקנית הגרמניה דיאן קרוגר שגנבה את ההצגה ב"ממזרים חסרי כבוד" וכאן מתפקדת כאנטגוניסט של הסרט.

מכיוון שאולי עברתי את הגיל שבו אני אמור להנות מסרט כזה (אם כי אני מזכיר לכם את חיבתי ל"יצורים יפהפיים") הייתי פוטר את הסרט כעבודה לא מוצלחת אבל מה שמכעיס אותי באופן אישי הם המסרים הבעייתיים שהסרט מעביר – אגב, בדומה ל"משחקי הרעב" ו"יצורים" – בעיקר לנערות צעירות. היחס הלטנטי למין והתבגרות אסור שיגיע לאוזניהן של נשים צעירות ובאמת שקשה לא להתפקע מצחוק מול הסצנה בה מנסה החייזר (הגוף) להחזיר את מלאני (המוח) לפעולה על ידי נישוק הבחור שמלאני שונאת. כך עוברת הנערה הצעירה בין שני גברים כמטבע לסוחר באותה הסצנה עד שמשהו בה יתעורר ויחזור לתפקד. זה היה אולי עובד כפארודיה.נו תתנשקו, לפחות נצחק קצת. "גוף מארח" (צילום: יח"צ)מה באמת קרה בגאטקה?

הסרט ניתן לידיו של אנדרו ניקול, שכתב וביים. ניקול היה הבטחה קולנועית גדולה בסוף שנות התשעים כאשר היה מועמד לאוסקר על התסריט שכתב ל"המופע של טרומן", שביים פיטר וויר, מגובה בסרט הבכורה שלו "מה קרה בגאטקה?" בכיכובם של אית'ן הוק ואומה ת'ורמן שיצא שנה לפני כן. סרטיו של ניקול מאז לא היו רעים באופן יוצא דופן, אבל גם לא היה בהם שום דבר מעבר להנאה רגעית. עם "גוף מארח" נקבע שפל חדש בקריירה הקולנועית שלו.

ליד "גוף מארח" אפילו "דמדומים" יוצא מנצח על כל פרקיו (אולי מלבד הסרט השלישי "ליקוי חמה" שהיה קטסטרופה אפילו בסדר הגודל של הפרנצ'ייז אליו השתייך), שלא נדבר על "משחקי הרעב" ו"יצורים יפייפיים" המוצלחים ממנו עשרות מונים. נותר לנו רק לקוות שסרט ההמשך יהיה מוצלח יותר, או שפשוט יסגרו את הברז על מעשיית החייזרים הזו וימשיכו לחפש את הלהיט הבא במקום אחר.» גוף מארח - מועדי הקרנה

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ