"בננות": טראש בגבול הקל לעיכול

הסרט החדש של איתן פוקס מציע אלטרנטיבה טראשית לקולנוע הישראלי המדכדך ברובו, אבל לא הולך איתה עד הסוף

זהר וגנר, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
זהר וגנר, עכבר העיר

בבניין תל אביבי מתגוררים שישה חברים טובים, חמש נשים וגבר. ערב אחד, כשאחת מהן (ענת וקסמן) מספרת לשכניה שבעלה ברח לתאילנד, הם מנסים לעודד אותה בעזרת שיר מאולתר שהם ממציאים במקום. עפר (עפר שכטר) מגיש את השיר לוועדת היוניברסונג, ללא ידיעת הבנות, ולמרבה ההפתעה החבורה החובבנית נבחרת לייצג את ישראל. התסריט - שכתבו אלי ביז'אווי ואיתן פוקס, שגם ביים - מבוסס על סיפורה של להקת פינג פונג הישראלית, שהתקבלה בשנת 2000 לייצג את ישראל באירוויזיון עם השיר "שמייח". פוקס היה המנהל האמנותי שליווה אותה לתחרות. פינג פונג הלכו רחוק מאוד, יחסית, כשהניפו על הבמה את דגל סוריה לצד דגל ישראל, וחוללו פה סערה ציבורית. גם ב"בננות" מנסה הלהקה לבעוט בשולחיה, ומסתבכת: היא מתנערת מהמיקס המחודש ומהתלבושות המעוטרות בנוצות טווס (כן, כמו שמלת האירוויזיון של דנה אינטרנשיונל) שמוכתבים להם, ומבקשת ללכת עם העיבוד הקטן המקורי.» "בננות" - מועדי ההקרנהבחירתו של פוקס לביים קומדיה קאמפית וטראשית היא מרעננת, משום שבקולנוע הישראלי נעשים בעיקר סרטים על מלחמות או דרמות משפחתיות כבדות. ואולי יש בבחירה הזו גם הבטחה להצלחה מסחרית. רוב הסרטים הישראליים שורדים בבתי הקולנוע כמה שבועות לכל היותר, במקרה הטוב. יש סיכוי לא רע שב"בננות" קיימים המרכיבים שיביאו את הצופים הישראלים לקופות: יש בו גלריית שחקנים מרשימה (לצד וקסמן ושכטר גם יעל בר זוהר, דאנה איבגי ואחרים. צחקתי מאורי הוכמן כמנהל שידור לעם, פוץ שמן ומיוזע, ומשרית וינו־אלעד כשרת התרבות המחקה את לימור לבנת); ויש בו קצב, שיר נושא קליט, וצבעוניות פופית.שיר נושא קליט, וצבעוניות פופית. "בננות":

עם זאת, אולי לא מדויק להגדירו כקאמפי. נכון שקאמפ הוא מאפיין מרכזי בתרבות הדראג - בתחילת הסרט עפר שכטר, מפעיל ילדים בגן, לבוש כדראג קווין - אבל קאמפ אמור להיות נועז וחתרני (למשל, סרטיו של ג'ון ווטרס בכיכובו של דיוויין, הדראג השמן שמשתין בציבור ושזולל צואה ובשר חי). ב"בננות" בולט הניסיון של הסרט להיות אהוב על כולם, והניסיון הזה גם עומד בעוכריו. למשל, הייצוג ההומואי שבו. עפר הוא הומו, ובן זוגו (אלון לוי), פרזנטור של חברה לייצור סלטים בשם חומוס, מוכרח להישאר בארון פן יפגע בתדמית ה"כל ישראלית" של החברה שמפרנסת אותו. אבל פוקס כמעט חוטא באותו האופן: הוא מגיש את ההומואיות של הזוג עזר ושכטר באופן שיהיה ערב לחכו של הקהל המיינסטרימי הסטרייטי, כאילו הוא חושש לעצבן את צופיו עם הומואיות מוחצנת מדי. אין בסרט סקס, למעט נשיקה אחת קצרצרה של שכטר ולוי, וזו מופיעה רק בסופו. בתחילת הסרט, כשהשניים עומדים להתנשק, פוקס חותך את הסצנה בדיוק לפני הנשיקה. בסרטיו האחרים פוקס היה נועז בהרבה: ב"יוסי וג'אגר" זכורה סצנת מין בשלג, נפלאה ועתירת תשוקה, בין אוהד קנולר ליהודה לוי; ומ"אפטר" זכורה מאוד סצנת סקס פרובוקטיבית שצולמה בשירותים.חושש לעצבן את צופיו עם הומואיות מוחצנת. "בננות" (צילום באדיבות יונייטד קינג)שאלתי את עצמי אם החיבור בין ההומואים לאירוויזיון לא משטיח את ההוויה ההומואית ועושה לקהילה נזק תדמיתי. התשובה לא חד משמעית. מצד אחד, "בננות" מתעסק במודע בהאדרתו של הטעם הרע, אבל נדמה לי שיש בקהילה מי שימצא בכך טעם לפגם. מנגד, גם הטעם הרע נשמר בגבול הקל לעיכול. לדוגמה, ביתו של עפר מצועצע במתכוון: שרשראות פלסטיק ירוקות עם פרחים אדומים מעטרות את הקירות בסלון, ומעל מיטתו טפט קיר עם שושן אסייתי אימתני במרכזו; יש אנשים שיכולים לראות בכך עיצוב כמעט שגרתי. בכך נופל "בננות" בין הכיסאות, משום שהוא לא מגוחך מספיק.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ