"מלך הפינגווינים": הרבה פחות מעניין בפעם השנייה

אהבתם את “משפחת הקיסרים”? אז אין לכם מה לחפש ב”מלך הפינגווינים”. השדרוג היחיד הוא לכאורה התלת מימד, אך אפילו הוא פוגם בצבעוניות של הנופים ומכביד על הצפייה

זהר וגנר, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
זהר וגנר, עכבר העיר

כמה שנים אחרי צאתו של סרט הטבע הדוקומנטרי “משפחת הקיסרים” (2005), שעקב אחרי נדידתה של להקת פינגווינים קיסריים באנטרקטיקה, יוצא סרט נוסף בנושא, “מלך הפינגווינים”. ודווקא משום ש”משפחת הקיסרים” המרשים של לוק ז’אקה (שלווה גם בפסקול מוזיקלי מוצלח של אמילי סימון) הצליח בקופות ואף התקבל באהבה על ידי הביקורת, בחירתו של סר דיוויד אטנבורו - מגיש ומפיק סרטי טבע של ה־BBC - לעסוק שוב בקשיי ההישרדות של הפינגווין מפתיעה. התוצאה היא סרט שדומה מדי לקודמו, אבל הרבה פחות מעניין וסוחף ממנו.» מלך הפינגווינים - אנגלית תלת מימד» מלך הפנגווינים - עברית תלת מימד» מלך הפינגווינים - אנגלית דו מימד» מלך הפינגווינים - עברית דו מימדלא זאת בלבד, אלא שהפינגווין מככב בשנים האחרונות גם בלא מעט יצירות אנימציה - “תזיזו ת’רגליים” 1 ו־2, “תפוס ת’גלים” וסדרת סרטי “מדגסקר”, למשל - ובעצם נסחט כלימון. אפילו “משפחת הקיסרים” הפך בעצמו כשנה לאחר צאתו ל”פארסת הפינגווינים”, כשחבורה של קומיקאים מהוליווד, ובראשה סמואל ל. ג’קסון, דובבה את הסרט מחדש והכניסה לפיהם של הפינגווינים שלל בדיחות - חלקן מופנות ליוצרי הסרט המקורי (“עשיתם שבעה מיליון דולר מהסרט ואנחנו לא ראינו מזה שקל”) ואחרות וולגריות (“הביצים שלי קופאות” אומר פינגווין, “אבל אין לך ביצים, יש לך רק זין”, עונה לו חברו).מה כל כך מושך ביצורים האלה? "מלך הפינגווינים":

אז הפינגווין, מתברר, מעורר בנו חיבה עזה, אבל גם נטייה לבדיחות על חשבונו, שעלולה להיות מעצבנת. לשייקה לוי, שמקריין את גרסתו העברית של “מלך הפינגווינים”, נכתבה קריינות הנשענת על הומור אנכרוניסטי של מילואימניקים בנוסח “ועכשיו החבר’ה לצים שלנו צריכים לסיים את המסלול ולהחזיר ציוד”.הסרט נופל בעיני גם בניסיונו ליצור אשליה שזהו סיפורו של גיבור אחד. למרות שהמצלמה מתמקדת בכל פעם בפינגווין אחר, הקריין מתייחס לפינגווין כאילו זהו תמיד אותו האחד, וכך נוצר, כביכול, סיפור עלילתי. במרכז הסרט, אם כך, רווק צעיר ששבע מחיי הרווקות ומחפש בת זוג להקים איתה משפחה. עד מהרה הוא מוצא פינגווינית נאה, ואחרי זמן קצר מצטרף למשפחה תינוק. הסרט מתאר את הקשיים שבהם נתקלת המשפחה הצעירה: ציפורים טורפות (חמסנים) מאיימות לטרוף את הביצה (שעליה דוגר האב ארבעה חודשים, בזמן שהאם יוצאת לים לאכול דגה); ומשבקע הגוזל, ציפור טרף ושמה יסעור (הנקראת גם "רוצח פינגווינים") אורבת לתינוקות. באחת הסצנות הקשות בסרט יסעור מנקר למוות גוזל של פינגווין. אולם זהו אינו גוזלו של גיבורנו - כך לפחות הוחלט כשנטווה הסיפור, אולי משום שאחרי הכל זה אמור להיות גם סרט לילדים (למרות שהסצנה הזו לא מתאימה להם בכל מקרה, לא משנה מה “סיפור הכיסוי” שלה). עם זאת, שתי הילדות בנות החמש שצפו בסרט יחד איתי אמרו שהשתעממו - אני מניחה משום שהקצב האיטי והחדגוניות שלו מתאימים יותר למבוגרים. אבל גם מבחינת אלה, ובמיוחד מבחינת המתעניינים בסרטי טבע אנתרופולגיים – “מלך הפינגווינים” מאכזב. כאמור, נעשה כבר סרט כזה, והשדרוג היחיד כאן לכאורה הוא התלת מימד. אולם הטכנולוגיה הזו מיותרת כאן לחלוטין, ואפילו מקלקלת, משום שהיא פוגמת בצבעוניות של הנופים ומכבידה על הצפייה.הקצב והחדגוניות מתאימים יותר למבוגרים. "מלך הפינגווינים" (צילום מתוך הסרט)כידוע, עשייתו של סרט תלת ממד מסורבלת וקשה בשל המצלמות הכבדות, על אחת כמה וכמה בשממה של קור מקפיא עצמות ושלג אינסופי, כשהוא כולל צילומים מתחת למים קרים מאוד. ייתכן שהצוות התבשם כל כך מההישג הטכני המפואר, ולא שם לב שהסרט עצמו אינו מביא איתו כל בשורה. אולי היה כדאי גם להראות את תלאותיו של צוות הצילום. במובנים רבים, מעניין יותר סרטו הדוקומנטרי של ורנר הרצוג “מפגשים בסוף העולם”, שצולם באנטרקטיקה ועוקב גם הוא אחר פינגווינים (כמו גם אחרי אנשים שבחרו לחיות במקום). אבל הרצוג בחר דווקא במקרה קיצון: הוא צילם פינגווין שפרש מהלהקה והעדיף להתבודד. אבל פינגווינים מצליחים לשרוד את החורף הנורא, המלווה בשלג וברוחות עזות, רק כי בתקופה זו כל הלהקה הופכת למקשה גופנית אחת. ולכן, בניגוד לבני אדם, לפינגווינים החפצים בשקט ומרחב אין סיכוי לשרוד.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ