"יצורים יפהפיים": צועד בבטחה בדרכי "דמדומים"

את הבור שנפער בהסתלקותה של סאגת הערפדים האהובה על בני הנוער מנסה למלא סרט חדש שעתיד להפוך לסדרה, ובהחלט מספק שנינויות ומודעות עצמית בכמויות נחוצות, כמו גם סיפור אהבה. עם זאת, העלילה העל-טבעית נושקת לפארודיה

אדוה לנציאנו, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אדוה לנציאנו, עכבר העיר

לאחר סיומה של סדרת "דמדומים", צפוי שתבואנה סדרות סרטים חדשות שידמו לה וינסו למלא את מקומה וכן את החלל שנפער בליבם של המעריצים. כזה הוא הסרט "יצורים יפהפיים". גם הוא מבוסס על ספר ראשון בסדרה, הפעם של ארבעה לעומת חמישה ב"דמדומים", מאת קאמי גרסייה ומרגרט סטוהל. וגם הוא, כמו "דמדומים", משלב בין ז'אנר סרט הנעורים וז'אנר העל-טבעי, ופונה לקהל צעיר יחסית, כשאת הערפדים ואנשי הזאב של מחליפים כאן מכשפות וידוענים.» יצורים יפהפיים - כל הפרטים

"יצורים יפהפיים", בבימויו של ריצ'רד לגרוואנז, מתרחש בעיירה קטנה, נוצרית ואמריקאית לעילא בדרום קרוליינה, ועוקב אחר סיפור התאהבותם והתבגרותם של אית'ן (אלדן ארנריך) ולינה (אליס אנגלרט), תלמידי כיתה י"א בתיכון המקומי. אית'ן הוא ספורטאי פופולרי וצ'ארמר, שלא נופל לתחומי הקלישאה, שכן הוא גם רגיש, אינטיליגנטי ומעט ממורמר. משאת נפשו היא לצאת מתחומי העיירה אל העולם, ובינתיים הוא מוצא מפלט בקריאת ספרים ובפנטזיות על נערה מסתורית שמופיעה בחלומותיו. כשלינה מגיעה לעיירה, הוא סבור כי היא-היא אותה נערת חלומות. הוא מנסה נואשות לזכות בקרבתה, והדבר גורם לאבדן הפופולריות שלו, כיוון שלינה עצמה היא תלמידה דחויה. היא אחייניתו של מתבודד העיירה, שבשמה של משפחתו נקשרה הערצה לשטן.האתלט הרגיש ונערת המסתורין. "יצורים יפהפיים" - הטריילר:

לינה מאפשרת לאית'ן להתקרב אליה לבסוף, בזכות אהבתם המשותפת לספרות יפה, הקסם האישי וההומור העצמי שלו, והשניים מתאהבים מהר מאוד. אלא שהדוד (ג'רמי איירונס) מנסה למנוע את השידוך, והסיבה לכך מתבררת לאית'ן – לינה היא מכשפה, כמו גם כל אילן היוחסין שלה. ויותר מזה, היא נתונה בתקופה קריטית, כיוון שביום הולדתה ה-16 הממשמש ובא, היא תיתבע על ידי אחד הצדדים – הטוב או האופל, כתלות באופייה האמיתי. למרות הגילוי הזה, אית'ן לא מוותר על לינה, והשניים מתמודדים יחד עם התנגדות בני משפחתה הרבים כולל אמה המרושעת (אמה תומפסון), עם רדיפתה על ידי העיירה ועם קללה עתיקה הרובצת עליה.הניינטיז התקשרו

הצפייה ב"יצורים יפהפיים" היא חוויה קלילה ומהנה למדי בעיקר בזכות ההומור שנוכח ברובו של הסרט. הדבר ניכר כבר בפתיחתו, עם קריינות משעשעת (הגם שמיושנת) בקולו של אית'ן שמתארת את הרעות החולות של העיירה האמריקאית השקטה והמבודדת. דמותו של אית'ן ממשיכה להפגין שנינות והומור לאורך הסרט, שמלווים במבטא הדרומי הכבד והחינני שלו. לינה מצטרפת אליו מהר מאוד והדיאלוגים ביניהם הופכים למירוץ חילופי שנינויות. הדבר יוצר דמויות לא אמינות במיוחד, אבל הרצת דאחקות תמידית היא אופיינית לז'אנר סרטי הנעורים, שבתוכו הסרט מבסס את עצמו במערכה הראשונה. מעבר להומור, נוכחים בו אלמנטים רבים אחרים של הז'אנר – דמויות בסיס של תלמידות פופולריות וטיפשות, תיכון בו קיימת הפרדה ברורה בין ספורטאים ומעודדות לבין ילדים דחויים שהם גם חכמים ומיוחדים, וכמובן, סיפור אהבה בין נער ונערה מהקצוות ההפוכים של קשת הפופולריות. רגע, אמרתי אלמנטים של סרטי נעורים? כנראה שהתכוונתי לסרטי נעורים בשנות ה-90.

הצרה העיקרית עם "יצורים יפהפיים" היא שמדובר בסרט עם פיצול אישיות שיבלבל את טובי הפסיכיאטרים. זהותו כסרט נעורים לא מצליחה להתחבר לזהותו כסרט על-טבעי. הן כה שונות זו מזו, עד שנראה כי לסרט שני זוגות של במאים ותסריטאים שעבדו בנפרד ובחדרים אטומים. החלקים שהם קומדיית נעורים הם חמודים ומשעשעים, וטובלים במודעות עצמית. אבל כשהעלילה העל-טבעית נכנסת לזירה, הסרט לפתע מאבד כל שריד של מודעות ולוקח את עצמו ברצינות תהומית. התוצאה היא סרט מקושקש שלא ברור מה נמצא במוקד שלו. התוצאה האולי יותר חמורה היא שקטעי האימה והמיינדפאק לא מצליחים למתוח או להפחיד. רצינותו של הסרט בעייתית במיוחד כיוון שהיא עשויה רע, באופן הנושק לפארודיה. הסצנות הדרמטיות הן אובר-אובר-דרמטיות (כגון דמות שמשתנקת ואומרת מילות פרידה ועצות לחיים ברגעיה האחרונים). גם פס הקול מוגזם, הן כשהוא אמור להפחיד והן כשהוא אמור לרגש. כמה סנטימטרים נוספים למעלה, ו"יצורים יפהפיים" יכול היה להיות פארודייה מצויינת על הז'אנר.יבלבל את טובי הפסיכיאטרים. "יצורים יפהפיים" (צילום: יח"צ)

אבל השאלה שתקבע את הפופולריות של הסרט בקרב קהל היעד שלו ואת סיכוייו להפוך לממשיך דרכה של סאגת "דמדומים" היא לא רק מידת ה"מגניבות" שלו, אלא גם (ואולי בעיקר) עד כמה הקהל יאהב את הדמויות ויתחבר אליהן. כאן "יצורים יפהפיים" יכול להיות אופטימי. ארנריך הוא שחקן לא רע בכלל ואית'ן הוא דמות מוצלחת מאוד – בטוח בעצמו אך בו בזמן נוירוטי ומודע (לי הוא הזכיר קצת את הית' לדג'ר תנצב"ה ב"10 דברים שאני הכי שונאת אצלך"). הוא חמוד מאוד, יותר מדי חמוד אפילו, כיוון שלמרות היותו יתום מאם ומתוסכל מחייו, אין לו צד אפל. למעשה, אין לו תכונה שלילית אחת. אולי התסריטאים שכחו להעניק לו פגמים הפעם, אבל היי – זה אומר שחומר לסרטים הבאים כבר יש. גם לינה היא דמות מקסימה, שנערות רבות יוכלו להזדהות איתה, ואצלה דווקא מאוד נוכח המאבק בין הצדדים האפלים לאלו המוארים, באופן שהולם את הז'אנר. היוצרים של "יצורים יפהפיים" יכולים רק לחכות ולראות האם אלו מספיקים לקהל כדי להתעלם מהבעיות הרבות של הסרט, ולנו נותר להמתין ולראות האם "יצורים יפהפיים" יהפוך ל"דמדומים" של השליש השני של העשור.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ