"עלטה": תגלית השנה בקולנוע הישראלי

סרט הביכורים של מיכאל מאיר זכה אמנם בפסטיבל חיפה, אבל גם זכה להתעלמות באופירים. מלבד סיפור אהבה אוטופי מדי בין צעיר ערבי ליהודי, מדובר בדרמת מתח אפקטיבית על נושא רגיש ובהופעת בכורה מרהיבה של ניקולאס יעקוב המצוין

אור סיגולי, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אור סיגולי, עכבר העיר

בתחילת השנה העברית "עלטה" הפתיע פעמיים. בפעם הראשונה כאשר נשאר מחוץ לפרסי אופיר האחרונים, על אף התגובות החיוביות בהקרנות האקדמיה. בפעם השנייה ההפתעה הייתה לטובה, כאשר הסרט זכה במקום הראשון בתחרות הישראלית של פסטיבל חיפה 2012 יחד עם השלאגר "למלא את החלל". בינתיים, זכה סרטו של מיכאל מאיר, בהפקתו של ליהוא רוטר, לתהילה מעבר לים כאשר נקנה להפצה במדינות רבות והשתתף בפסטיבלי קולנוע נחשבים כדוגמת טורונטו ושיקאגו. בהתחשב בכל אלה, ובתכניו, מרתקת במיוחד מה תהיה התגובה לסרט כאן במולדתו.» עלטה - כל הפרטים ומועדי הקרנה» למה לסרטים טובים יש פוסטרים גרועים?

"עלטה" מאגד לתוכו שני נושאים שהם בגדר "שנויים במחלוקת", והמרכאות נכתבו מכיוון שמאוד קשה לדעת בחברה הישראלית של היום מהו טאבו ומה כבר לא באמת מזעזע אף אחד. נושא אחד הוא הקושי של נימר, צעיר ערבי ללמוד ולנהל חיים נורמלים תחת אימת כוחות הבטחון מצד אחד, ותחת המעורבות של בני משפחתו בהתנגדות לישראל. הנושא השני הוא סיפור אהבה חד-מיני בין אותו סטונדט ערבי לבין עורך דין צעיר ומבטיח ממשפחה מיוחסת שכוללת את אלון אולארצ'יק וחלי גולדברג כהורים. את התפקידים הראשיים מאכלסים ניקולאס יעקוב כנימר, ועליו בהמשך, ובתור רועי העורך דין מככב מיכאל אלוני, מהפרצופים היפים של הקולנוע הישראלי, שהיה מועמד לפרס אופיר על הופעתו ב"התגנבות יחידים".חבית חומר נפץ המטופלת ברגישות. "עלטה" - הטריילר:

כל אחד משני הנושאים האלה לבדו יכל לפרנס סרט בפני עצמו ולא מפתיע לגלות שכך גם נעשה בארצנו. את סיפור האהבה הבין-גזעי ראינו ב"גשר צר מאוד" של ניסים דיין או "חמסין" של דניאל וקסמן, שני סרטים קאנוניים בתולדות הקולנוע הישראלי. סיפורי אהבה אסורים בין שני גברים גם כבר פגשנו הן בקולנוע הישראלי והן בקולנוע העולמי כשכמובן "הבועה" של איתן פוקס – המשלב בין שני הנושאים גם הוא – קופץ לתודעה.מנפץ את הבועה

החדשות הטובות הן ש"עלטה" טוב יותר מ"הבועה" ויש בו כמה אלמנטים חזקים ומוצלחים. החדשות הפחות טובות שחלקו הראשון של הסרט לא ממש מאפשר לצופה להשאב פנימה, ואיזושהי מידה של ציניות משתרשת עד כדי כך שאפשר לתהות האם יוצרי הסרט רק ניסו לעשות סרט "חשוב" או "שובר מוסכמות" ולכן גילחו פינות כאשר היו צריכים לבנות עולם שמתחמק מקלישאות או דמויות שהן יותר מרק ייצוג.

נדמה שבסרט ישנה התנגשות בין הבימוי של מיכאל מאיר לבין התסריט שכתב יחד עם יעל שפריר. מצד אחד מאיר מתגלה כבמאי מצויין, במיוחד במה שקשור לבניית מתח ולהתקדמות עלילתית. מלבד כמה סצנות חורקות שהסרט יכול היה להסתדר בלעדיהן, "עלטה" הוא קולנוע רהוט, בעל קצב מצויין שלקראת סופו הופך להיות דרמת מתח אפקטיבית להפליא המצולמת וערוכה היטב. עכשיו עם התעוררות סרטי הז'אנר בישראל, הייתי ממש שמח אם מאיר היה לוקח על עצמו איזה תסריט קטן של מותחן פסיכולוגי ויוצק בו את יעילות הבימוי המרשימה שלו.סיפור אהבה שהופך למותחן אפלולי. ניקולאס יעקוב ומיכאל אלוני ב"עלטה" (צילום: יח"צ)

לעומת זאת, התסריט סובל מבעיה רצינית והיא הטיפול המעט חיוור בסיפור האהבה. שני גיבורנו נפגשים ומתאהבים באותו הלילה ומאז – מלבד ריב אחד קטן שמסתיים תוך איזו סצנה וחצי – הכל מושלם בזוגיות שלהם. בעיני זה החליש את הסרט מכיוון שעל אף שהדגש ב"עלטה" הוא ההתמודדות של נימר הערבי עם הפטיש והסדן הפוליטי שלו, אם הייתה למערכת היחסים האישית של גיבורנו איזושהי מורכבות פנימית זה היה משדרג את כל הסרט. לרגע אף אחד מהשניים לא תוהה האם הקשר הזה הוא חיובי או לא, האם אולי עדיף פשוט לוותר בהתחשב בהקרבה שזה מצריך, האם התלות ההדדית היא תוצאה של אהבה או ניצול. נימר ורועי מתנהלים כמו שני נאהבים של דיסני שבטוחים באהבתם ולא משנה מה. מכיוון שמדובר בדרמה ריאליסטית, העניין מרדד את הסיפור לא פעם.ניקולאס הקדוש

ועדיין, "עלטה" הוא סרט ששווה את זמן הצפייה בו. גם, כאמור, בזכות עבודת הבימוי של מאיר שחבל מאוד שלא השתבצה בקטגוריה המיועדת בטקס פרסי האופיר, וגם הודות לצילום החשוך והמאיים, עליו אחראי רן אביעד. מה שכן, הדבר האמיתי שבשבילו כדאי לכם לראות את "עלטה" הוא ניקולאס יעקוב המגלם את נימר, בתפקיד שבקלות אפשר להכתירו בשלב זה כתגלית השנה בקולנוע המקומי. יעקוב, ללא כל נסיון משחק, מתעלה על כל המהמורות התסריטאיות ומייצר דמות אמינה שמחוללת כל כך הרבה הזדהות, עד שלקראת סוף הסרט החרדה לגורלו הדביקה אותי לכסא. הבו לנו עוד ממנו בבקשה.משאיר טעם של עוד. ניקולאס יעקוב ב"עלטה" (צילום: יח"צ)

הקולנוע הישראלי איננו קולנוע של כוכבים ועל אף שלמדינתו מעולם לא חסרו כשרונות גדולים בתחום המשחק, הקהל המקומי אינו רוכש כרטיסים לסרטים ישראלים בזכות השחקנים שלהם (להוציא אולי את עוז זהבי, כאשר מבטיחים לנו אותו בעירום) אלא בזכות הבמאים, הפרסים והביקורות. עם זאת, יש סרטים ישראלים שצריך לראות ולו רק בזכות הופעה אחת, כמו זו של רועי אסף ב"המשגיחים", ששון גבאי ב"בוקר טוב, אדון פידלמן" ועפר שכטר ב"פובידיליה". יעקוב של "עלטה" מצטרף בגאון לרשימה הזו.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ