"מכתב מהעבר": תנו צ'אנס לדרמות הקצרות

"קסיס סרטים" עוד עשויה לחולל כאן מהפכה באופן שבו היא משווקת את סרטיה, הלא קצרים ולא ארוכים. הסרט השני שלהם, אחרי "איה" המוערך, הוא דרמה קטנה ומרגשת על אדם זקן המקבל מכתב באיחור של 28 שנים ויוצא למסע אל עברו

אורון שמיר, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורון שמיר, עכבר העיר

מאוד מוצא חן בעיניי מה שקורה בשנה האחרונה עם "קסיס סרטים". ישנן הרבה חברות הפקה גדולות ומפורסמות בארץ, שיחד עם קרנות הקולנוע השונות אחראיות לכמות והאיכות שאנו חווים כל שנה בבתי הקולנוע, אבל בגלל סיבות רבות ושונות מי שנדחף לאור הזרקורים הם הסרט, הבמאי והשחקנים. יש בכך משהו טבעי לגמרי, אבל גם לא לגמרי נכון עבור השוק הישראלי. הרי אין כאן מספיק שמות גדולים כדי להוציא את הקהל מהכורסא בסלון אל המושב באולם, ובמאים הופכים לכוכבים מהר מדי ואז נעלמים, לוקחים פסקי זמן ארוכים בין פרויקט לפרויקט, או הכי גרוע - מתחילים להאמין לכל מה שאומרים עליהם ומתנהגים בהתאם.» "איה": תקווה לסרט הישראלי הקצרלכן, נחמד שקמה חברת הפקה ששמה את עצמה בפרונט וממתגת את עצמה כיצרנית של סרטי איכות עם קונספט ספציפי, מעין ליין של דרמות קאמריות אם תרצו. “קסיס" ודאי עוד יפרצו את גבולות האורך והז'אנרים בהם פעלו שני סרטיהם עד כה, אבל עצם אמירה כמו "החדש של אלה שעשו את 'איה'” היא מרעננת. ישראל מעולם לא אימצה את שיטת האולפנים של הוליווד, ואם כבר שמות גדולים – אין ספק שיעל אבקסיס ביצעה מעבר מנצח ממשחק להפקה כאשר מיתגה את עצמה כפנים של "קסיס סרטים".ראיתם כבר את החדש של קסיס? "מכתב מהעבר" - הטריילר:

אז אחרי "איה" המוערך, ינסה גם סרטם השני של הקסיסים לבצע את הקפיצה המיוחלת מהקרנות בסינמטק אל בתי הקולנוע המסחריים, למרות שהוא אורך פחות משעה. אחרי התקדים שקבע "איה", ייתכן שהוא יצליח למרות שתמתית ואפילו סגנונית הוא שונה מאוד מן הסרט הבכור של "קסיס", אותו ביימו מיכל ברזיס ועודד בן נון. הגיוני לחלוטין בהתחשב בעובדה שחתום עליו קולנוען אחר, שגם לו זהו סרט ביכורים. מדובר בעפר זינגרמן, יוצר צעיר שכמו רבים מקולנועני ישראל הצעירים יחסית החליט להציב במרכז סרטו צמד גיבורים מזדקנים (עמיר מנור שביים את "חיותה וברל" הוא הדוגמה האחרונה).

"מכתב מהעבר", זה שמו של הסרט, מתמקד בדמותו של מנחם (גדליה בסר), אדם מבוגר שמגלה יום אחד בתיבת הדואר שלו מכתב מאחיו, עימו לא דיבר מזה שלושה עשורים. הכתובת של השולח על המכתב היא גרמניה המזרחית, שלא קיימת מאז 1990, הימים בהם DDR עדיין לא היה ראשי תיבות של זיכרון המחשב. התגלית מערערת את שלוותו ושגרתו המנומנמת של הגיבור, שסוחף את שכנו (יוסי גרבר), הפעלתן יותר והמבוגר לא פחות, אל נבכי התעלומה הבולאית.זמן שאול מלבד שיטת האולפנים ההוליוודית, עוד חיבה אישית שלי הוא מוטיב מרכזי מוחצן ומובהק, השזור לאורך ולרוחב היצירה ומגבש אותה יחדיו. ב"מכתב מהעבר" זהו הלייט-מוטיב של הזמן, אשר נוכח מאוד ומכתיב את הטון. זה מתחיל כבר בשמו של הסרט, שמגדיר את הגיבור כאדם רדוף שהזמן הוא הנמסיס שלו באופן השונה מזה של רוב האנשים – הוא שען, כך ששעונים עומדים מלחיצים אותו יותר משעונים מתקתקים, בהם הוא דווקא מקיף את עצמו. מטרתו היא לקדם את הזמן בכל מחיר, בניסיון להתרחק ולברוח מן העבר, שכמובן מתדפק על דלתו בהפתעה בצורת מכתב מזיכרון שכבר שכח, אבל עדיין השפיע על חייו באופן מודחק. הסרט גם רווי בעימותים של הגיבור הקשיש עם הדור הצעיר ובפערי הדורות בכלל, כפי שמשתקף בראשיתו במפגש הראשון של הגיבור עם פרחחים צעירים, או בהמשך כאשר הוא נאלץ להתמודד עם האינטרנט, בהדרכתה של הזבנית באינטרנט-קפה (שרה אדלר, שחקנית הבית של "קסיס").

יוצאים למסע בזמן. גדליה בסר ויוסי גרבר ב"מכתב מהעבר" (צילום: יח"צ)

גדליה בסר הוא ליהוק נפלא לדמות שסובלת מפוסט טראומה, שרק נרמזת במהלך הסרט. הפנים שלו כל-כך אקספרסיביות והמצלמה כל-כך אוהבת ומפארת כל קמט בהן, עד כי הוא כמעט ולא צריך לעשות דבר. גרבר משלים אותו היטב כדמות האקטיבית שדוחפת אותו החוצה מאיזור הנוחות שלו, והדינמיקה ביניהם, שעומדת במרכז הסרט בהחלט מחזיקה לכל אורכו. עם זאת, מספר רגעים דרמתיים מדי או כמה שורות דיאלוג צורמות עלולות לשלוף את הצופה החוצה מתוך חוויית הצפייה שמייצרת האווירה אותה מצליח הבמאי לייצר. זוהי מלנכוליה עדינה המדיפה מתחושות כמו פחד ואשמה והנוצרת בעזרת מגע רך של הבמאי, המתבטא בעיקר בצילום ובהעמדה.הפורמט שפעם היה קרוי דרמות טלוויזיה, סרטים באורך של למעלה ממחצית השעה ופחות משעה שלמה, מאפשרת לבמאים צעירים להשתפשף וללטש את סגנונם בטרם יפנו לפיצ'רים. יש בו גם יתרונות נוספים עבור הקהל, כמו שעה פחות של בייביסיטר או סיום בשעה נורמטיבית של הערב עבור אוכלוסיה מבוגרת יותר. באופן אישי, אני מחכה לא רק לפרויקט הבא של "קסיס", כפי שניתן להבין מן הכתוב לעיל, אלא גם לסרט באורך מלא של עפר זינגרמן. כי למרות שקטונתי מלהבין את המשיכה של דור הקולנוענים הנוכחי אל בני הדורות הקודמים במקום אל הכאן והעכשיו, אם אלה התוצרים אז לי אין יותר טענות.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ