"המתחזה": לא תאמינו שזה סיפור אמיתי

סרטו של בארט לייטון הוא מותחן תיעודי מפתיע, מורט עצבים ומטלטל נפשית, המשחזר אירוע מציאותי בו גבר צרפתי תיעתע במשפחה אמריקאית וגרם לה לחשוב שהוא בנם האובד. או שאולי הם אלה שעבדו עליו כשאימצו אותו לביתם?

אורון שמיר, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורון שמיר, עכבר העיר

בשנת 2008 הוקרן בבתי הקולנוע סרטו העלילתי של קלינט איסטווד “ההחלפה”. אנג’לינה ג’ולי כיכבה בו כאם ממוטטת נפשית המחפשת את בנה שנעדר מן הבית ומקבלת במקומו ילדון שטוען כי הוא בנה האובד, למרות שהיא יודעת שהדבר אינו נכון. נקודת המבט של האם, שעמדה במרכז הסרט, היתה חזקה מספיק כדי לרגש עד העצם, חרף בעיות לא מעטות. כעת דמיינו את הסרט הזה כיצירה דוקומנטרית, שלא סתם מבוססת על סיפור אמיתי, אלא ממש מתעדת אחד כזה. זרקו פנימה נקודת מבט נוספת - זו של המתחזה - ותתחילו להבין את סערת הרגשות המתגלגלת כרעם במהלך סרטו של בארט לייטון "The Imposter". מתסכל ששנת 2012 הסתיימה לפני כחודש, לפני שהספקתי לצפות בסרט הזה, שכן אני כמעט משוכנע שהוא היה נכנס לרשימת סרטי השנה הפרטית שלי.הסיפור הלא נורמלי אך לגמרי אמיתי של הסרט מתחיל עם משפחה טקסנית חביבה, שבנה הצעיר ניקולס בארטלי נעלם לבלי שוב יום בהיר אחד בשנת 1994. שלוש שנים לאחר מכן, שוטר ספרדי יוצר קשר עם המשפחה בטענה כי הוא מצא את הנער, משותק מטראומה, בלילה גשום אחד בספרד. אחותו הבכורה, שלא ידעה את נפשה מרוב אושר, טסה מיד כדי לפגוש בו. להפתעתה, במקום אחיה האמריקאי בהיר השיער וכחול העיניים היא מצאה גבר מבוגר וכהה פיגמנטים עם מבטא צרפתי. להפתעתו של המתחזה, האחות זיהתה אותו כאחיה האובד וחיבקה אותו חזק. הסיפור רק הולך ומשתגע מכאן, כך שעדיף לדעת כמה שפחות פרטים על הסרט.עלול להסגיר יותר מדי פרטים. הטריילר של "המתחזה":מה שבכל זאת כדאי לדעת על “המתחזה”, הוא שמדובר בחתיכת הישג קולנועי. הסרט עשוי לעילא, ומשכיח גם מן הסולדים הגדולים ביותר מקולנוע תיעודי את העובדה שהם לא צופים בסרט מתח עלילתי לכל דבר (תסמכו עלי, אני ממקימי מועדון הסולדים). זאת משום שקולנוע דוקומנטרי נמצא במיטבו כאשר הוא פועל באזור הספר של המציאות והבדיון, ועוסק במזויף כאמנות. מאז “ז’ זה זיוף” של אורסון וולס, שקבע כמה כללי יסוד לסרטים התיעודיים המתעתעים, הופשט תת הז’אנר הזה לרמת הגימיק. סרטים כמו “קאטפיש” מהצד הרע של הסקאלה ו”אקזיט דרך חנות המתנות” מהצד הטוב צצים לאחרונה בכל כמה חודשים. אבל “המתחזה” הוא סיפור אחר, מפני שהוא מניפולטיבי בלי להתנצל, עוסק באופן ישיר בקולנוע כאמנות האשליות ומציג שלל טיפוסים שמערכת הכוחות ביניהם לא ברורה ממש עד לסיום: מי בעצם עובד על מי, מדוע שזר יתחזה לבן אובד של משפחה מארצות הברית, ומדוע שהם יקבלו אותו לחיקם למרות שאין שום דמיון בין השניים.אמנות האשליה וההונאה מצדו של המתחזה, מדובר באחת הדמויות המרתקות והאניגמטיות שראיתי בקולנוע לאחרונה. הבמאי בונה אותו כארכי־נבל מסרט קומיקס, פסיכופט אמיתי שאינו מכיר ברגשותיהם של אחרים אבל רק רוצה שיאהבו אותו. כוונותיו טהורות ואגוצנטריות כאחד, והוא לא פוגע פיזית באיש מלבד בעצמו. ההתעללות הרגשית שהוא מעביר את המשפחה היתה יכולה להיות בלתי נסלחת לולא היה בו משהו נוגע ללב, ואלמלא היה מדובר ברוע ובפסיכוזה גדולים הרבה יותר שאורבים בצללים ומתנפלים על הצופה בהפתעה בערך באמצע הסרט. וזה אפילו לא הטוויסט הכי מטורף שתראו במורט העצבים הזה. הנשימה נעתקת ממש בדקות הראשונות - בזכות תחבולה קולנועית א־לה מיכאל הנקה ב”משחקי שעשוע” - ולא חוזרת לסדרה עד שהקרדיטים מתחילים להתגלגל. שתי הפעמים היחידות שבהן נשפתי מראותי אוויר במהלך הסרט היו כדי לצעוק “לא נכון!” לעבר המסך, ללא תגובה מצדו.רק נדמה לכם שהבנתם את כל הסיפור. "המתחזה" (צילום: מתוך הסרט)לייטון מגבה את העדויות בשחזור עשוי למופת של רגעים המתוארים על ידי הדמויות. הקולנועיות של הסרט נוכחת כל הזמן, ולייטון מצלם את המתחזה האמיתי וחותך אל השחזור או אל תמונות ארכיון של הילדון האבוד, מפזר שאלות במוחם של הצופים כמו מכת פתיחה במשחק ביליארד. אולי הקטעים המבוימים והיד המאוד מורגשת של הבמאי כמספר סיפורים הם אלו שגרמו להתעלמות מכעיסה מן הסרט הכה מדובר הזה מצד האקדמיה האמריקאית לקולנוע, שבחרה שלא לכלול אותו ברשימת המועמדים לאוסקר. עם זאת, אין שום סיבה שגם הצופים יתעלמו ממנו, אלא אם כן הם חושבים שלא יעמדו במתח. אני יכול להעיד שאותי הוא כמעט והכריע, אבל הטלטלה האמיתית נבעה מכך שהשאלה המנחה שלי לא היתה נכונה. זה לא “עד כמה אנשים יכולים להיות מטומטמים ולתת לאחרים לעבוד עליהם”, אלא “עד כמה אנשים יכולים להיות משוגעים ופשוט לעבוד על כולם”."The Imposter”. בימוי: בארט לייטון, ארה”ב 2012, 99 דקות, אנגלית ללא תרגום.

הסרט נצפה באדיבות האוזן השלישית.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ