"היצ'קוק": חמוד, שטחי ועושה עוול לבמאי גאון

אנתוני הופקינס מאמץ את הצדודית המפורסמת של הקולנוען ההוליוודי, ועושה עבודתו נאמנה, כמו יתר הקאסט המצוין. אך התסריט הבאנלי שמתמקד במערכת היחסים המלודרמטית בין היצ'קוק לאשתו במקום בעשייה של "פסיכו", מקרקע את הסרט

אדוה לנציאנו, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אדוה לנציאנו, עכבר העיר

ב-1960 יצא לאקרנים סרטו ה-47 של אלפרד היצ'קוק, "פסיכו". טרם עשייתו ובמהלכה, שררה ספקנות גדולה לגבי מידת הצלחתו האפשרית, וגם בעת יציאתו הביקורות עליו היו מעורבות. בדיעבד, "פסיכו" הפך לאחד מסרטיו המצליחים ביותר של היצ'קוק, ואף נחשב לסרט ששינה את פני הקולנוע, בין היתר כיוון שהציג מיניות ואלימות גרפית באופן שהיה אז חסר תקדים, ועסק ברעיונות מתחום הפסיכואנליזה שזיכו אותו בכינוי "המותחן הפסיכואנליטי הראשון". יותר מיובל שנים מאוחר יותר, הבמאי הבריטי סשה ג'רבאסי מציג את סרטו העלילתי הראשון "היצ'קוק", שעוסק בתקופה בה יצר הבמאי את "פסיכו". » היצ'קוק - כל הפרטים

לאחר הצלחת סרטו "מזימות בינלאומיות" מ-1959, אלפרד היצ'קוק (אנתוני הופקינס) מחפש אחר השראה לסרטו החדש. כשאחד העיתונאים בבכורת "מזימות בינלאומית" מזכיר שהבמאי כבר בן 60 ומציע שיפרוש בשיא, היצ'קוק הנעלב מחליט לחפש אחר רעיון חדש ושונה, שירענן את העשייה שלו. הוא נתקל בספר "פסיכו", המבוסס על סיפורו של הרוצח הסדרתי ושודד הקברים אד גין (מייקל ווינקוט), ומחליט לעבד אותו לכדי סרטו החדש. אולם העלילה של הספר, שנתפשת כאלימה וזולה, לא מוצאת חן בעיני אולפני פרמאונט עימם חתום הבמאי, והם מסרבים להפיק את הסרט. היצ'קוק מתעקש, ומחליט למשכן את ביתו על מנת להפיק את "פסיכו" באופן עצמאי.האיש שידע יותר מדי, ויותר טוב מכולם. "היצ'קוק" - הטריילר:

עשיית הסרט נתקלת בקשיים של צנזורה ומימון, ותוך כדי כך מתערערים יחסיו של היצ'קוק עם אשתו אלמה (הלן מירן). אלמה, שעבדה לצד היצ'קוק וסייעה לו לאורך כל הקריירה שלו, לא מוכנה להמשיך להיות לו כינור שני ולהישאר בצל עשייתו, בייחוד לאור חוסר הערכתו כלפיה ונהייתו אחר שחקניותיו הצעירות והיפות. היא נענית להצעתו של ידידה וויטפילד קוק (דני יוסטון) לסייע לו בעיבוד ספרו לתסריט, בזמן שהיצ'קוק מצלם את "פסיכו". לאורך הסרט חשדותיהם של השניים זה בזו הולכים ומתעצמים - היצ'קוק סבור שאלמה מנהלת רומן עם ויטפילד ואלמה חוששת שהיצ'קוק בוגד בה, לפחות רעיונית, עם השחקנית הראשית של "פסיכו", ג'נט לי (סקרלט ג'והנסון). הקנאה של היצ'קוק נעשית מסוכנת ככל שגוברים הזדהותו וריתוקו מדמותו של אד גין, שמשתלטת על חלומותיו ודמיונו של הבמאי. מקלחת קרה 

למרות הפרמיס המבטיח, הסרט עוסק פחות בתהליך היצירתי של היצ'קוק ויותר בדרמה (או יותר נכון – מלודרמה) שבין בני הזוג. וחבל, כיוון שהקטעים המעניינים ביותר ב"היצ'קוק" הם אלו שנוגעים בעשייה האמנותית וההפקתית של "פסיכו". למעשה, עשיית הסרט משמשת כרקע לסיפור הזוגי הבנאלי משהו, ורוב הזמן אלמה היא גיבורת הסרט לא פחות מבעלה. הצופה עלול להתקשות להזדהות עם דמותו של הבמאי שמוצגת כדוחה למדי (הדוניסט שמן וחרמן כפוי טובה), יחסית לאלמה הפגועה, שעם הקונפליקט שלה קל יותר להזדהות. על הצד היצירתי, אנחנו בהחלט שומעים פעמים רבות במהלך הסרט על היותו של היצ'קוק הוא גאון מטורף, אבל רואים מעט מאוד הוכחות לכך. מלבד שתי סצנות קצרות, היצ'קוק לא נראה מביים או יוצר. מעבר לכך, ערכו האמנותי והמהפכני של הסרט "פסיכו" לא מעוגן בסרט, שמתרכז באופן מוגזם בסצנת המקלחת, שהיא אמנם מיתולוגית, אבל בהחלט לא כל מה שיש ל"פסיכו" להציע. כשהסרט מוקרן בסופו של דבר, מוצגת תגובת הקהל רק לסצנת המקלחת, והקרדיט של הצלחת הסרט נזקף לזכותה של הסצנה הבודדת הזו.

אין ספק ש"היצ'קוק" מעלה לפני השטח כמה וכמה נושאים מרתקים, ביניהם הדחפים האלימים שמתעוררים בבמאי עם התקרבותו הפסיכולוגית לאד גין, המשיכה האובססיבית שלו לשחקניותיו ופטיש ההצצה שלו שמיתרגם לרעיונות הוויזואליים של סרטיו. אבל לאחר שהנושאים הללו מועלים לפני השטח, הם גם נשארים שם. והעובדה שהדברים לא נחקרים לעומק אלא רק מובאים לפנינו בעטיפה קלילה ולעיתים אף מבודחת, הופכת את "היצ'קוק" לסרט חמוד במשקל נוצה. גם ההתלבטויות והפקפוק העצמי של הבמאי במהלך עשיית "פסיכו" נותרים רק בגדר התחנפות לצופה, שיודע את מה שהיצ'קוק לא יודע על הצלחתו העתידית של "פסיכו". בהתאם לרדידות הכללית של הסרט, גם רמת הדיאלוגים נמוכה למדי. בייחוד בשיחותיו של היצ'קוק עם אד גין (אבל לא רק), הישירות המרגיזה של הדיאלוגים הורגת כל שריד של סאבטקסט שאולי היה קיים שם, ולא מותירה מרחב לדימיון.לחיי הרדידות. הלן מירן, אנתוני הופקינס וסקרלט ג'והנסון ב"היצ'קוק" (צילום: יח"צ)

שומן מלאכותי, משחק אותנטי את החסרונות הללו מאזנת מעט אחת המעלות הבולטות של "היצ'קוק" – הליהוק. למרות התסריט החלש, המבוסס על הספר "Alfred Hitchcock and the Making of Psycho", הופקינס ומירן מצליחים להפיח חיים בדמויותיהם ולהוסיף להן עומק ועניין – בייחוד ברגעים הלא מילוליים שלהן. לסינפילים שבינינו, כיף לראות את סקרלט ג'והנסון בתור ג'נט לי, את ג'יימס ד'ארסי בתור אנתוני פרקינס (כלומר, נורמן בייטס) ואת ג'סיקה ביל בתור ורה מיילס, שכן השלושה מצליחים לתפוס ולבטא את המהות הפיזית והאישיותית של שחקני העבר.הופקינס מצידו מאמץ היטב את הבעת הפנים המסחרית של היצ'קוק, אלא שלעתים הדבר מגביל אותו כשחקן ומצמצם את יכולת ההבעה שלו. הופקינס גם אופר בכבדות ונוסף לו מצבור של משמנים מלאכותיים, על מנת ליצור את הדמיון להיצ'קוק. משורה שישית, על מסך קולנוע גדול, הסינטטיות הפריעה לי, אבל בצאתי מהאולם שמעתי צופים שהתרשמו מן המשקל שהופקינס העלה לצורך התפקיד, כך שאולי זה בכל זאת עובד. דווקא הליהוקים המוצלחים של דמויות המשנה הדגישו את חוסר ההשקעה בעיצובן התסריטאי. נראה שג'והנסון נמצאת שם בעיקר כדי לחייך במסתוריות וללטף להיצ'קוק את האגו, ודמויותיהם של אנתוני פרקינס והתסריטאי של "פסיכו" ג'וזף סטפאנו (ראלף מאקיו) נותרות בגדר אנקדוטות קומיות.

מתרכז יותר במערכת היחסים מאשר בעשייה הקולנועית. "היצ'קוק" (צילום: יח"צ)בשורה התחתונה, רוב ערכו של הסרט נעוץ בהיותו "סרט על היצ'קוק". בלי העטיפה ההיסטורית והדמות המוכרת והקאנונית של היצ'קוק, היה נותר בידינו סרט הוליוודי קליל ומיושן למדי, עם קונפליקט פשטני ודמויות שטוחות. אני לא בטוחה שהשטיק ההיסטורי מספיק כדי להחזיק את העניין של הצופים לכל אורכו של "היצ'קוק", ובעיני זה מעט מצער, כיוון שהחומרים שבבסיסו יכולים היו ליצור סרט מעניין ומורכב בהרבה.» היצ'קוק - מועדי הקרנה

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ