"אור לאחר החשכה": חוויתי ושווה את המאמץ

זה לא יהיה קל, אבל שווה לכם להחזיק מעמד בסרטו הרביעי של הבמאי המקסיקני קרלוס רייגאדס, המשלב צילומים פוערי עיניים, אווירת חלום וסצנות מיניות על גבול הסוטות. הדרך לא פשוטה אבל בסופו כנראה שהוא יכבוש גם אתכם

זהר וגנר, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
זהר וגנר, עכבר העיר

"אור לאחר חשכה" נפתח בסצנה המאופיינת על ידי החלטת בימוי משונה מעט: צילום פריים מרובע, שהזכיר לי תמונת אינסטגרם. וכאילו לא די בצורתו של הפריים, נראה היה כאילו הפילטרים של תוכנת הצילום הפופולרית השתלטו אף הם, משום שהתמונה נשטפה בגוני ורוד. החלטה נוספת שבלטה לעין כבר באותה הסצנה היתה למרוח את קצות העדשה בווזלין (או פעולה אחרת שעשויה לייצר אפקט דומה), כדי לקבל בשולי הפריים טשטוש ולעתים אף הכפלה של הנראה סמוך לקצוות. תמיהתי נמשכה לכל אורך הסצנה הראשונה - שהיא נפלאה, יש לומר - שבה ילדה כבת ארבע משחקת באחו בחברת פרות, סוסים וכלבי פרא, ובעוד היום כלה היא הולכת ומעמיקה אל תוך האחו הפראי בזמן שסערה מתקרבת (ברקע נראים ברקים ונשמעים קולות הרעמים) ומרחוק נשמעים זאבים מייללים. אבל למה סצנה שצולמה בטבע עוצמתי צריכה להצטמצם לפריים מרובע?» אור לאחר חשכה - כל הפרטים» ראיון עם הבמאי קרלוס רייגאדסאחריה מגיע סוריאליזם מסוג אחר. הפריים נפתח חזרה לגודלו המוכר ודמות של שטן עירום שנוצרה באנימציה משוטטת בחדרי בית. ואז - בוקר בביתה של משפחה. למי שייך החלום־סיוט על השטן? ולמי שייך הסיוט על הילדה שהלכה לאיבוד? אולי לאביה, שעדיין ישן? לא ברור. בהמשך הסרט חוזר הבמאי קרלוס רייגאדס להטריד לפרקים בעזרת הצילום ה"מרובע", השימוש המופרז בפילטרים ובווזלין, ובאמצעות אופנים שונים ומשונים נוספים.סרט האינסטגרם הראשון? "אור לאחר החשכה" - הטריילר:זהו סרטו הרביעי של רייגאדס, ולאחר הסתייגות, שנמשכה כמחצית הסרט, בסופו של דבר נפלתי ברשתו. כל חלקיה הלכאורה רופפים של היצירה, שאינה מצייתת לחוקי קולנוע מקובלים, מתחברים לכדי סרט מגובש. ולכן, כדאי מאוד לראותו, למרות האתגר: דבר אינו מוסבר בו. המשפטים הנאמרים אינם חשובים, לא כתב אותם תסריטאי, כתבו אותם החיים. סדר הסצנות נראה אקראי. זהו פאזל שהרכבתו מוטלת על הצופה. במובן הזה הזכיר לי את "עץ החיים" של טרנס מאליק (2011), בשל הניסיון לספר סיפור בתמונות, ללא מילים, ובשל הצגת הטבע כדמות נוספת, אלוהית, חזקה מפטריארך המשפחה.אורגיה של רגשות במרכזו של "אור לאחר החשכה" משפחה בורגנית מקסיקנית העוברת לגור בכפר והופכת למושא לקנאה ולהתנכלות משום שצבע עורם לבן, ביתם יפהפה, לשירותם עומדת משרתת (מקסיקנית שחורה) ושני ילדי המשפחה הם מלאכים של ממש. כמובן שאושרה של המשפחה הוא בעיני השכנים בלבד, בעוד שהבמאי מראה לצופה גם את אופיו האגרסיבי של חואן (אדולפו חימנס קסטרו) ואת הפערים וחוסר התקשורת בינו ובין אשתו נטליה (נטליה אצ'ודו). באחת הסצנות, למשל, מודיע הבעל לאשתו שהלילה יבעל אותה; היא מסרבת בגלל דלקת, והבעל לא מוותר: "אם כך, אכנס בדלת האחורית".זוהי יצירה אישית ואינטימית: הבית שבו צולם הסרט הוא ביתו של הבמאי, הילדים שצולמו הם ילדיו, שם האשה בסרט הוא שמה של אשתו נטליה לופז, שאף ערכה את הסרט. גם רייגאדס עצמו גדל במקסיקו למשפחה עשירה שבשלב מסוים עברה להתגורר בלונדון, שבה למד קולנוע ורוגבי וזיכרונותיו כילד בקבוצת רוגבי אנגלית משולבים אף הם בסרט. הבמאי עצמו, כך נראה, משתקף בסרט גם בדמותו של הילד הקטן אלעזר וגם בדמותו של ראש המשפחה.מבוסס גם על זכרונותיו של הבמאי. מתוך "אור לאחר החשכה" (צילום: יח"צ)ואי אפשר שלא להתייחס לסצנת האורגיה, הכה מדוברת בקרב צופי הסרט, ואף בקרב אלו שעוד לא ראו אותו. זוהי סצנה מינית מאוד, אבל גם דוחה ועצובה. המיקום שלה במבנה הסרט מדויק מאוד, ומשנה לחלוטין את חוויית הצפייה. הוא הופך את הזוג המושלם לזוג מוזר, אולי אפילו סוטה (תלוי בעיני מי), כך שגם צופה שהתנמנם לו או שוויתר בשלב מסוים על הסרט בשל הקושי להבין את רצף האירועים - יתמלא בזכות אותה סצנה בערות, בפליאה ובחדות שילוו אותו עד סופו.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ